"ועדת הכספים של הכנסת אישרה היום(30.12.2013) תיקון להצעת חוק רשות ניירות ערך, שלפיה גם בתי השקעות יוכלו לשווק פיקדונות לציבור באמצעות השקת הקפ"מ".

הרעיון הוא ליצור תחרות מה לבנקים  כך שגופים שאינם בנקים יוכלו להציע לציבור פיקדונות נושאי ריבית – שיתחרו ישירות עם פיקדונות הפק"מ בבנקים. פיקדונות הפק"מ בבנקים מציעים לציבור ריבית אפס, אבל הם מייצרים לבנקים הכנסות ענק בשיעור של אולי 5 מיליארד שקל לשנה, כי אין בארץ אלטרנטיבה לפיקדונות מזומנים, והרבה קרנות מוסדיות ובתי השקעות נאלצים להחזיק את המזומנים השוטפים שלהם בפק"מ. הבנקים, והפטרון שלהם, בנק ישראל, מרוצים מאד מהמצב שהציבור נאלץ להלוות לבנקים כסף רב (פיקדונות) בריבית אפס. זו מציאה גדולה.

נגד הניסיון הקטן והקלוש הזה להגביר את התחרותיות בבנקים יוצא הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל: "החשד הרווח בשוק ההון הוא שלשם בדיוק מכוון הפיקוח על הבנקים: אימוץ באזל 3 באופן מלא, כאמצעי אלגנטי לחסום כל אפשרות לתחרות מול הפיקדונות השקליים בבנקים".

בנק ישראל רוצה לאסור כל תחרות. הוא רואה עצמו ממונה על "יציבות" הבנקים – קרי הוא דואג שהם ירוויחו רווחים גדולים, על חשבון הציבור. הפיקוח על הבנקים הוא אם כן, המכשיר של הבנקים באמצעותו הם ממשיכים לשדוד את הציבור ומונעים ממנו יכולת להשיג שירותי בנקאות טובים יותר ופיקדונות עם ריבית טובה יותר.

האידיאולוגיה או תפיסת העולם הסוציאליסטית, השולטת במדינת ישראל, אומרת שהרגולטור הוא הידיד הטוב והמגן על הצרכן (האדם הפשוט) מפני הטייקונים הטורפים. זה קיים במישור האידיאולוגי. המציאות היא שונה – הרגולטור הממשלתי הוא מגינם של טייקוני הבנקאות, הנותן יד ומבטיח את שוד האדם הפשוט. היעדר התחרות היא אויב הצרכן, לא הטייקון, ומי שמונע תחרות זה הרגולטור. בינתיים, יושבים הטייקונים (שרי אריסון) בבית, ונהנים מרווחים גדולים, כי בנק ישראל (כלומר מדינת ישראל) דואג להם.

ממשיכה מירב ארלוזורוב, בדה-מרקר:

מהלך כזה [איסור פיקדונות על ידי הפיקוח על הבנקים] יהיה בבחינת ההוכחה הניצחת שבנק ישראל מדבר גבוהה־גבוהה על תחרות בבנקים, אבל בפועל עושה עמם יד אחת כדי לחסום כל תחרות אפשרית.

העובדה שעד כה לא קם בישראל בנק אינטרנטי, לא נפתח שוק הסליקה של כרטיסי האשראי לסולקים מחו"ל, וגם לא הוקם אף בנק חברתי או אחר, יכולה להיות מוסברת בחוסר הרצינות של היזמים שאמורים להתחרות בבנקים. עם זאת, היא יכולה להיות מוסברת גם בשמרנות יתר של בנק ישראל, שמרוב רצון להגן על יציבות הבנקים – הוא חוסם את כניסתה של כל תחרות להם. מבחן ההוכחה מוטל לפתחו של בנק ישראל.

אני חוזר ומציע: יבוטל בנק ישראל. יבוטל השקל. תהיה בנקאות חופשית. בנק ישראל מבטיח "יציבות הבנקים??אנו לא צריכים יציבות בנקים. אנו צריכים שבנקים רעים יפשטו את הרגל. רק האיום בפשיטת רגל ייצור בנקאות אחראית וטובה, ויאפשר לאדם הפשוט (והפחות פשוט) לקבל שירותי בנקאות טובים. האמונה שהרגולטור הנוכחי (בנק ישראל) אולי טועה ומגזים בהגנה על הבנקים, ולכן צריךרגולטור יותר טוב, וחוק כזה או אחר בכנסת שינסה להשיג קצת יותר תחרות – זו אמונה נאיבית. זה לא יקרה כל עוד בנק ישראל שולט שליטה אבסולוטית על הבנקים. אין לו שום אינטרס שתהיה תחרות, אלא ההפך – האינטרס שלו שלא תהיה תחרות, שכל הבנקים יתנהלו בצורה זהה, על פי התכתיבים שלו. לא אכפת לבנק ישראל מתשלומי היתר וההפסדים של הציבור כל עוד ההפסדים הם אחידים ותמידיים, ולא תוצאה של משבר פתאומי. לא איכפת לו כל עוד לא קיים בנק אחר שנותן שירותים יותר טובים (מציע יותר ריבית למפקידים), וחושף את השוד המאורגן. לכן בנק ישראל מונע פתיחת בנקים חדשים. בנק ישראל, וכל רגולטור, בהכרח, דואגים בראש ובראשונה לעצמם ולכוחם, למשכורות העתק שלהם ולפנסיות התקציביות האסטרונומיות. ההנחה שהרגולטור מגן על הציבור היא אוטופית לחלוטין.

אל תאשימו את הטייקונים במעללי בנק ישראל. לא הטייקונים (היזמים הפרטיים) אשמים בריכוז הכוח הגדול בבנק ישראל. האשמה היא באידיאולוגיה ששולטת עדיין במדינתנו, בממשלה ששבויה בידי האידיאולוגיה הזו. רוצים לפרק את הריכוזיות? אל תחקקו חוקים מצחיקים נגד פירמידות כביכול. תפרקו את בנק ישראל. הוא מיותר ומזיק (וכתבנו על כך הרבה מאד), הוא אבא של כל הריכוזיות במשק.

תקציב בנק ישראל לשנת 2014 יעמוד על 939.3 מיליון שקל. מיליארד פה, מיליארד מיותר שם... הכול למשכורות ופנסיה של העובדים.
"המועצה המנהלית של הבנק [פרסמה] את יעדיו לשנה הקרובה. היעדים כוללים: קידום רפורמות להגברת התחרותיות במערכת הפיננסית; שמירה על יציבות במשק" בלה... בלה... והעיקר שמירה על המעמד, הכוח והמשכורות של עובדי בנק ישראל.

יעקב