רביעי, 20 מרס 2013 16:23

מרתון תל אביב - לדרוש מהמדינה את הבלתי אפשרי: להיות אומנת

בת"א מחפשים את ה"אחראי" – יש הדורשים את ראשו של ראש העיר, אחרים הפגינו, ובכל מקרה – "וועדה" כבר מונתה. הדעת הרי אינה סובלת שלפעמים אין "אחראי" לאסון, שיש אירועים אקראיים; ולפעמים, כן, גם הקורבן אשם.

מאז האסון במרוץ המרתון האחרון בתל אביב מחפשים את ה"אחראי" – יש הדורשים את ראשו של רון חולדאי, ראש העיר, אחרים הפגינו מול בניין העירייה, ובכל מקרה – "וועדה" כבר מונתה. הדעת הרי אינה סובלת שלפעמים אין "אחראי" לאסון,  יש "מזל רע", יש אירועים אקראיים; ולפעמים, כן, לפעמים הקורבן הוא גם האשם, ואין הכוונה דווקא לאסון האחרון. 

קבוצה של כ-5 מפגינים, הפגינה מול בניין עיריית תל אביב, וזכתה לכותרות לא פרופורציונאליות בתקשורת. קומץ המפגינים מייצג הלך רוח מקובל למדי: נגד קניונים שמצליחים בעסקיהם ומועדפים על ידי הצרכנים (צריך העדפה מאולצת לעסקים קטנים), נגד בניה מודרנית חדשה (לאסור הקמת מגדלי מגורים), נגד טיילת על שפת הים (לשמירת החוף הבתולי), נגד חסות של מותגים לאירועי ספורט (כלומר, עדיף שהמימון ייכפה על משלם המיסים) – קראו את דבריהם בקישור – הם ממש נשמעים "לא לעניין" על רקע האסון.

אבל, זה בדיוק "העניין" – הם, וציבור מבולבל גדול, מובילים את התנועה לקץ האחריות האישית של האדם למעשיו. הם, מייצגי "העילית החכמה" שמטיבה לדעת מהציבור מה הוא רוצה. המרתון לדבריהם, "שבר שיא חדש באטימות העירייה כלפי התושבים" – ראש העיר ממש הכריח 35 אלף איש להשתתף במרתון. היחיד אינו אחראי למעשיו, אלא "החברה". כלומר, אם השכן שלך טועה – אתה צריך לשלם על טעותו. "המדינה" היא שצריכה לכפות עליך לשלם על טעויות הפרט שכידוע תמיד נבער מדעת.

אם ילד עלה על שולחן בבית הספר, טיפס ונפל מחלון הקומה השנייה – אז ברור שבית הספר "בורלא" בעכו אשם, כי הוא לא התקין סורגים על החלון. בית הספר צריך היה לדעת שילדי בית ספר נורמאליים מחליקים מכל חלון פתוח לחצר. אז ברור שאנחנו, כנציגי "החברה", צריכים לשלם מיסים גבוהים, שמהם תשלם המדינה "תשלומי איזון", מתוך "סולידאריות" לרשויות מקומיות "חלשות" שצוברות גירעון. גם הגירעון נובע משפע "סולידאריות" מקומית שפוטר חמולות "נזקקות" מתשלומי ארנונה. וכך תוכל עיריית עכו, לשלם בשמנו פיצויים, למשפחת הילד שנפל מהחלון. ברור לכל – הילד והוריו חפים מאשמה, כי "החברה" אשמה. הרי "מישהו צריך לקחת אחריות".

היום (20.03.13) פורסם ב"ידיעות אחרונות", כי חברת הביטוח כלל ביטוח תובעת מהמדינה 57 מיליון שקל  בגין נזקים שנגרמו למבוטחיה באסון השריפה בכרמל בדצמבר 2010. החברה פיצתה את מבוטחיה בגין נזקים שנגרמו להם בשריפה. גם חברות הביטוח מעוניינות לפעול ב"אפס סיכון" ולהעביר את מלוא הסיכונים אל משלם המיסים (אל "המדינה") – כי הרי ברור שהמדינה אשמה בשריפה ובאי-יכולתה לכבות אותה מייד לכשפרצה. למה בכלל האזרח צריך לגלות אחריות אישית ולבטח עצמו למקרה אסון? למה צריך בכלל חברות ביטוח? – הרי "המדינה" אשמה ו"המדינה" תשלם.

וכאשר רועה צאן בדואי מטפס על עמוד חשמל של מתח גבוה ומתחשמל למוות – כמובן שלא הבדואי דפוק, אלא חברת החשמל. התובע במשפט טען: "רשלנותה של החברה נבעה מאי הצבת שילוט מתאים באזור עמוד החשמל ואי התקנת אמצעים המונעים את הטיפוס על עמודי המתח הגבוה". ובית המשפט הוסיף: "התובעים עמדו בנטל להוכיח כי חברת החשמל הפרה את החובה החקוקה כלפי המנוח, בכך שלא השכילה למגן כיאות את עמוד החשמל אשר באחריותה...". כלומר, הבדואי לא ראה שלט שאסור לטפס – אז הוא טיפס, ולא סתם טיפס אלא גם אחז בכבלי החשמל... ו"החברה" אשמה.

1356 2 
וכאשר "החברה אשמה", אז "החברה" משלמת ומחיר הקוטג' מטפס בעוד אגורה. כלומר, אלה שמשלמים את המיסים ישלמו עוד משהו כדי לכפר על עוונם: על הילד שנפל מהחלון, על הבדואי שחיבק חוטי מתח גבוה בגלל היעדר שלט אזהרה, על החרדי שלא למד לשחות וטבע בים בגלל שהעירייה לא חסמה את הים בגדר תיל דוקרני שעובר חיטוי תקופתי נגד חיידקי טטנוס.

ואכן, בעקבות האירוע עם הבדואי, או עם היהודי, חשבון החשמל שלנו התייקר באגורה נוספת – חברת חשמל נאלצה לתלות שלטים, ולהתקין מחסום-טיפוס על כל מאות אלפי עמודי חשמל בישראל. על מיכל אבקת כביסה צריך להדפיס שהאבקה אינה למאכל, ועל מקל ארטיק אזהרה שאסור לבלוע אותו. הגדילה לעשות עיריית תל אביב שייקרה את חשבון הארנונה באגורה אחת כדי לממן גדר מכוערת על אחד הגנים היפים בארץ – צוק הכורכר שלחוף הים עליו נטוע "גן העצמאות". גדר תיל מכוערת ועליה שלטים שמזהירים כל אידיוט נדיר שאפשר ליפול מהצוק אם קופצים ממנו.


1356 1
אנחנו סמוכים ובטוחים שבמחלקה המשפטית של עיריית תל אביב, יושב מאז יום א' האחרון, משפטן מוכשר שמנסח את תקנות ההשתתפות באירועי ספורט עממי בתל אביב: הצהרת בריאות אישית, אישור קרדיולוג לבדיקת לב במאמץ במכון מוכר, אישור מאמן כושר כי המבקש התאמן למרתון בשבועיים שלפני המרוץ. יש גם הצעה לאימוני "קדם מרתון" במימון העירייה. העירייה גם תקים מנגנון פיקוח מיוחד לספורט עממי אתגרי בעל סמכויות נרחבות. חסותו תיפרס גם על אירועים כגון החלקה המונית על גלגליות, אירוע רכיבת האופניים הלילי, ומצעד הגאווה של הקהילה ההומו לסבית שמתנהל בדרך כלל בקיץ תחת שמש קופחת ומסוכנת.

המחלקה החדשה שתוקם בעירייה, לפיקוח על ספורט אתגרי, תעסיק עם הזמן כ-60 פקידים במשרה מלאה (וכן יועצים משפטיים ורפואיים בחוזה אישי). מנהל, לשכה, רכבים צמודים, תלושי קניה לחנויות ספורט וסיורים לימודיים בחו"ל. ג'ובים למכביר. זו הדינאמיקה של צמיחת מנגנונים.

אפשר להבין את רון חולדאי שביטל את המשך המרתון ביום שישי הקרוב. הרי הועדה טרם הספיקה לנסח את הכללים שיקבעו את מידות החום, הלחות, או כמות הגשם, שבהם מותר לרוץ ברחובות העיר ומי יהיו הפקידים שיצטרכו לחתום על סבב הטפסים החדשים – אז חולדאי צריך עוד צרות?    
  
מדינת הרווחה המודרנית מזינה תהליך הדרגתי ועקבי שמסיר את אחריות הפרט למעשיו ולמחדליו. אם האדם מצליח – צריך להחרים את פירות הצלחתו לטובת "החברה", ואם הוא נכשל אז "החברה "תשלם. האדם נתפס כיצור לא-רציונאלי שאינו מסוגל לפרש את המציאות בכוחות עצמו. מדינת הסעד, על פי ההשקפה הרווחת,  צריכה לטפל במבוגרים כמו אומנת לילדים (ולא רק במיעוט של חסרי ישע אמיתיים).

אם אין שכר לכישרון ולהצלחה ואין מחיר לכישלון ולהתנהלות בלתי אחראית – אז האדם הופך לחלק מעדר שמצפה להוראות מגבוה כיצד לנהוג. היכולת ללמוד משגיאות שלנו ושל אחרים – נשללת. הפרט מתנוון כי הוא נאלץ לסמוך על המלאכים החכמים שבשלטון.

ההשלכה המעשית מתבטאת בהתייקרות קבועה של חיי היום יום, בבירוקרטיה ענפה שמתפשטת לכל עבר, בתלות גדלה בפקידי השלטון – כל הגורמים שגם יחד הופכים לחממת שחיתות עממית המונית.

גם אם נניח שחסידי "המדינה האומנת" צודקים. המגמה והמחיר אולי "לא נוראיים" אילו המדינה באמת הייתה מצליחה במשימתה להפוך לאומנת שלנו. אבל המשימה בלתי אפשרית. אומנת יכולה להצליח בחוג המשפחה המצומצם כאשר יש מעליה "בעלת בית". המשימה כבדה מידי עבור חבורה של פוליטיקאים ופקידים שהם למעשה ה"מדינה" – הם מסוגלים להיות אומנת בדיוק כמו שהם מנהלים את נמל אשדוד ואת מערכת החינוך. אנחנו נמשיך לשלם ביוקר, אבל בדואי אחר יטפס על עמוד חשמל ומישהו יתמוטט גם במרתון הבא, למרות שלט האזהרה והאישורים החתומים. 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב חמישי, 21 יולי 2016 04:31

3000 תוים נשארו