ראשון, 29 דצמבר 2013 15:10

אין ריכוזיות בישראל

סיפור הריכוזיות במשק הישראלי הוא אגדה שמקורה באידיאולוגיה ובססמאות מרקסיסטיות. זה פשוט לא נכון – זאת לא המציאות בישראל. יש "טייקונים" שצמחו ב"עשר אצבעות", יש שעשו הונם בחו"ל, ויש מתעשרי הייטק.

אינני יודע מי המציא את המנטרה (הסיסמה) "ריכוזיות בישראל", שבעקבותיה חוקק חוק הריכוזיות. אינני יודע אם זה דניאל דורון או סטנלי פישר – אינני יודע מי מהם היה הראשון. ייתכן שהיו אחרים לפניהם. "ריכוזיות" היא סיסמה מאד חזקה, בייחוד שיש לה וותק אידיאולוגי ארוך. ה"ריכוזיות" היא בעצם סיסמה מרקסיסטית. התורה המרקסיסטית גורסת שהכוח הכלכלי, במשטר קפיטליסטי, נוטה להתרכז יותר ויותר בידי מספר מצומצם של גורמים ("20 משפחות"). הם טוענים שהעשירים הולכים ומתעשרים יותר, והעניים הולכים ומתרוששים יותר. העשירים גם צוברים כוח פוליטי, שבעזרתו הם מדכאים עוד יותר את הפרולטריון העני, וצוברים עוד יותר כוח. זו הפילוסופיה המרקסיסטית – כמו כל שאר הרעיונות של מרקס – זה לא נכון, הדבר תלוש לחלוטין מהמציאות.

תחת משטר של כלכלה חופשית (פחות או יותר) צומחים כל הזמן יזמים חדשים שמתעשרים, קמים עסקים חדשים, נוצרת שכבה רחבה מאד של "מעמד הביניים" – אנשים שהתגברו על הבעיה הבסיסית מהיכן להשיג אוכל למחר, ויש להם מספיק כסף לקיום ברווחה, והם מחפשים תעסוקה והשקעות, ועיסוקים מעניינים בחיים. זה קורה לא רק בארה"ב ובאירופה (בעבר) אלא אפילו בהודו ובסין. כלכלה חופשית (פחות או יותר) אינה מובילה לריכוז הכוח הכלכלי בידי מעטים, אלא להיפך – לידי פיזורו בשכבות נרחבות באוכלוסייה. כמובן לא כולם מתעשרים, זה בלתי אפשרי, רוב האנשים תמיד יהיו עניים, או עניים יחסית, או "מעמד נמוך" – לא ייתכן שכולם יהיו עשירים. אבל – לא נכון לחלוטין שהעושר הולך ומתרכז בידי מעטים כמו שטוענת אידיאולוגיית ה"ריכוזיות" המרקסיסטית. זאת ועוד – במשטר חופשי (פחות או יותר) אנשים ומשפחות שהיו עשירים בעבר נכשלים לעיתים בעסקים ומאבדים את הונם, למרות כוחם הפוליטי (כביכול). ראה משפ' דנקנר למשל, או רקנאטי.

זה הייחוד של התורה המרקסיסטית – כולה שאובה מהבטן (או מהראש), בלי קשר למציאות. היא בעולם האידיאות, לגמרי מנותקת מהמציאות.

האם יש במציאות הישראלית "ריכוזיות" ? אני לא חושב ככה.

תחשבו על כל ה"טייקונים" שצמחו מלמטה – לא ממשפחות "הון שלטון" ותיקות בישראל. קחו למשל את יצחק תשובה – בן למשפחה עולה חדשה מלוב, עם 8 ילדים, שיצא בגיל 12 לעבוד ולהתפרנס. יש לתשובה כוח פוליטי? איזו מפלגה יש לו? זה "הון שלטון" ???  זה בן אדם שבנה את עצמו ב- 10 אצבעותיו.

או קחו את שלמה אליהו שעלה לארץ ב- 1950 מעיראק, גר במעברה, והחל דרכו הכלכלית כנער שליח. זה "הון שלטון"? מה כוחו הפוליטי של שלמה אליהו? מפלגת ד"ש ז"ל שמטעמה היה חבר כנסת קדנציה אחת? איזה כוח פוליטי יש לו?

ישראלים רבים עשו הונם, גם בעשר אצבעות ידיהם, אבל בחו"ל, ובאו לכאן עם כספם, מאהבת הארץ, כדי להמשיך לעשות פה עסקים – מבלי שנמנו על האליטה הוותיקה של בעלי הון וכוח פוליטי. ביניהם ניתן למנות את לב לבייב, גיידאמק, טד אריסון ז"ל ובתו שרי, דוד עזריאלי וכעת מוטי בן משה. כל אלה אנשים שאין להם כל כוח פוליטי, וגם לא ייחוס משפחתי – הם עשו הונם בעצמם. Self made men. כנ"ל שאול אייזנברג ז"ל, הבעל (הפרטי) הראשון של החברה לישראל.

מה עם רמי לויהאיש שקפץ לכותרות בשנים האחרונות? האם הוא בא מהאליטה של "הון-שלטון"?

קצרה היריעה מלהזכיר את כל יזמי ההיי–טק שהפכו מיליארדרים – שי אגסי, דב מורן , בני לנדאועוד רבים, רבים ששמותיהם אפילו לא כל כך ידועים.

בוודאי יש עוד דוגמאות רבות לאנשי עסקים, בעלי הון גדול, שצמחו מלמטה, הרוויחו את הונם בזכות עבודתם וכישרונם, וכל הטענות על "ריכוזיות" ו"הון שלטון" לא חלות עליהם. אני הסתמכתי רק על זכרוני הקצר, מי שעולות בדעתו דוגמאות נוספות, ואני בטוח שיש רבות כאלה, מוזמן לספר עליהן (עם קישוריות) בהערות.

בקיצור: הסיפור על הריכוזיות במשק הישראלי היאאגדה אורבנית, שמקורה באידיאולוגיה ובסיסמאות מרקסיסטיות. זה פשוט לא נכון – זאת לא המציאות בישראל.

בצורה פרדוקסלית אני מוצא עצמי מאשים גם את דניאל דורון וגם את סטנלי פישר (שלא לדבר על טרכטנברג או יובל שטייניץ) כמושפעים (אולי שלא במודע) ממושגים מרקסיסטיים. בלי קשר להשערות שלי על המקור האידיאולוגי של טענת הריכוזיות – אני טוען כאן טענה עובדתית: אין ריכוזיות בעולם העסקים הישראלי.

יש ריכוזיות – בכל מקום שהממשלה שולטת – כמו הבנקאות, התשתיות (קרקע, מים, חשמל, נמלים).

יעקב

עודכן לאחרונה ב שלישי, 26 יולי 2016 03:20

3000 תוים נשארו