הדפס עמוד זה
רביעי, 22 אוגוסט 2012 07:16

הקונספציה החברתית בתאגידים - על כשפים וברכות רבנים

"טייקונים" ראציונלים לכאורה תורמים מיליוני שקלים לרבנים פופולאריים כמו פינטו ואיפרגן, שהם בעצמם "טייקונים קטנים" (מוערכים בעשרות מיליוני שקלים). הם מעידים גם על "התייעצויות עסקיות" עם רבנים.

כתבה בעיתון הארץ (17/08/12) חושפת סכומי תרומות גבוהים שמזרימים טייקונים גדולים כמו נוחי דנקנר ואילן בן דב לרבנים משפיעים בישראל. איך ייתכן שאנשי עסקים, רציונאליים (לכאורה) סוגדים לתעשיית הכשפים, הקמעות והלחשים של הרב יאשיהו פינטו והרב יעקב איפרגן (הרנטגן). תשובה אפשרית אחת היא שהנחת "הרציונאליות" של אותם אנשי עסקים מוטלת בספק. אפשרות אחרת, והיא צינית לחלוטין: אנשי העסקים מתחככים במכשף השבט מסיבות תדמיתיות, כדי לשבור את פער הנתק בינם לבין "העם" ולהצטייר כבני תמותה רגילים ולא כ"טייקונים" מורמים ומנותקים – בערך כמו ביקורי פוליטיקאים במימונה או בחתונת הבן של מזל משעריים (שכונת עולי תימן ברחובות).
 
מילא, אילו המציאות הייתה "מוכיחה" את הצלחת ברכת הרבנים, אבל אילן בן דוב שקוע עד צוואר בצרות; כנראה שהסינים שנסוגו מרכישת פרטנר, לפני מספר ימים, לא שמו לב לברכת הרב. גם הרשות לניירות ערך לא מתחשבת בברכות צדיקים ודנה באפשרות להצמיד "הערת עסק חי" (אזהרה חשבונאית שהעסק למעשה בקושי חי...) לדוחות ספינת הדגל של נוחי דנקנר, איי.די.בי. אחזקות.
 
השאלה האם תאגיד צריך "לתרום לקהילה" מורכבת. אם בנק לאומי מחליט משיקולים תדמיתיים לתת חסות לקמפיין לשמירת ניקיון חופי הרחצה – ייתכן שהנהלת הבנק רואה בכך תרומה לרווח. כך גם כאשר פרטנר מארגנת ליגת תחרויות קט-רגל בספורטק בתל אביב, או יוזמת הופעת כוכבת פופ בבלומפילד.
 
בעלי מניות רשאים למכור את אחזקותיהם בחברה אם תרומות החברה נראות להם כבזבוז משווע... למכור את מניות בנק הפועלים אם הם חוששים מהשפעת ה"רוחניות" של שרי אריסון על ניהול הבנק. גישה זו רואה באחזקת מניות בחברה גם כהצבעת אמון בשיקול הדעת של מנהליה.   
 
ידידי, דן לב פועם (שמו שמור במערכת), גורס אחרת:
 
גם תרומה לאגודה למלחמה בסרטן פסולה. בעלי השליטה בתאגיד לא אמורים להתרים את צבור המשקיעים שלהם לעמותות, חשובות ומוערכות ככל שתהיינה. זוהי חשיבה עקומה, שתוצאותיה נראות כעת, כאשר עיתון "הארץ" לא שבע רצון מהמטרות שבחרו הטייקונים (הפעם אני בראש אחד עם "הארץ").  בעלי השליטה צריכים לדאוג רק לדבר אחד – למקסם את הרווחים. אל להם להוציא כספים למען הקהילה מהתאגיד, אלא מכספם הפרטי בלבד. בשיטת הפירמידה, כאשר בעל שליטה תורם מליון דולר הוא תרם אישית, בעצם, רק רבע מליון ופחות, וגם זה על חשבון מס ההכנסה. את קופון התהילה, אגב, הוא גוזר לבד (שיבושם לו, לא זה מה שמטריד אותי). 
 
אם יש צדדים חברתיים שראויים להיכנס לתוך השיקולים, הרי אלו הם עובדי החברה. כן, מותר לו לחלק להם קצת מההכנסות של החברה בשנה מוצלחת. הם קודמים לכל עמותה שהיא, אף שכבודה במקומה מונח. ניתן אפילו לומר שמתן בונוסים לעובדים הוא חלק מאסטרטגיית ניהול החברה, שכן עובד מרוצה תורם בעבודתו יותר.
 
לסיכום, אני לא "איין ראנדיסט" או "משה קרוייסט". רגישות חברתית היא דבר נפלא. תרומה לקהילה היא דבר מופלא. כל אחד מכיסו הוא. 
 
עד כאן דן לב פועם.
 
מוטי היינריך
 
אני מבקש להעלות כאן סוגיה בה אני מתחבט. דרוש ביטוי עברי קליט לתהליך שהפוך להפרטה, שם עברי כולל להשתלטות המדינה על פעילות כלכלית וחברתית, הגברת רגולציה וריכוז יתר של סמכויות בידי המדינה Statism  או Etatism.
זיוה הציעה את המילה המדנה (מלשון מדינה ועל משקל הפרטה), אחר הציע השלטה (מלשון שלטון, השתלטות). נשמח להצעות נוספות.

עודכן לאחרונה ב שבת, 13 אוגוסט 2016 14:45

פריטים קשורים

3000 תוים נשארו