שבת, 15 דצמבר 2012 09:08

יפן: הצונאמי שבדרך - המשך המסע אל קצה הצוק

ה"מודל היפני" יוכיח שממשלה יכולה להרוס כלכלה ולאמלל את אזרחיה למרות תעשיה מפוארת, הון אנושי וטכנולוגיה מתקדמת. מאוחר מידי לעצור את הרכבת היפנית המתדרדרת לתהום.

יפן היא מדינה ריכוזית עתירת רגולציה ממשלתית מאז ומתמיד. הממשלה דואגת לחומות מכס להגנה על סקטורים מועדפים כגון חקלאים, קובעת את שער המטבע, מקיימת מדיניות רווחה נדיבה, מתמקדת בהשקעת יתר בתשתיות, ובעלת קשרי הון-שלטון מוצקים.

כתבנו בעבר על פצצת הזמן היפנית. המשק היפני נמצא במשבר מתגלגל מזה כעשרים שנים. מדד הבורסה היפנית (ניקיי) עמד לפני שני עשורים על קרוב ל- 40,000 נקודות. מזה שנים רבות הוא מדשדש סביב 9,000 נקודות. כרבע מערכו אז. מחירי הדירות בטוקיו צללו בתלילות דומה ולא התאוששו מאז. הממשלות היפניות שכיהנו בשני עשורים אלה הגיבו למשבר ב"שיטת אובמה": תכנית "חילוץ", הגדלת הגירעון הממשלתי, הגדלת הזרמת הכסף לכלכלה, הורדת הריבית לשיעור שמתקרב ל- 0. היפנים "מחלצים" את הכלכלה ומפזרים כסף כבר עשרים שנה. תוכנית רודפת תוכנית

משחק הפירמידה של הממסד הפוליטי היפני מתקרב אל קיצו, יש לציין שבאיטיות רבה. כל כך איטי שמשקיעים רבים ומכובדים בעולם שהימרו על קריסת מחיר אגרות החוב של ממשלת יפן הפסידו הון עצום, בינתיים (כבר עשרים שנים טוענים משקיעים: "כך זה לא יכול להימשך עוד זמן רב"...).

ממשלת יפן מחזיקה בשיא יחס חוב-תוצר במערב, כ- 230% לעומת כ- 160% ביוון. וקצב צמיחת החוב מדהים, הוא גדל בכ-9% מידי שנה. מדובר על "פצצה גרעינית" של למעלה מ- 9 טריליון דולר (כפול מכל שווי הייצור השנתי של המשק היפני הגדול). כמעט כל החוב של הממשלה היפנית הוא פנימי. אזרחי יפן שהיו בעבר העם החסכן ביותר, המירו את מיטב חסכונותיהם באגרות חוב ממשלתיות "חסרות סיכון". עכשיו ממשלת יפן בצרה כפולה: האוכלוסייה המזדקנת הגיעה לגיל בו מושכים חסכונות עבר כדי לממן צרכים שוטפים, ובוודאי שלא מגדילים את החיסכון. 

ניסיון למכור אג"ח בחו"ל יתקל בדרישה מצד המשקיעים לקבל ריבית גבוהה יותר מהריבית האפסית בה מסתפקים אזרחי יפן. ריבית גבוהה תגדיל עוד יותר את הגירעון השוטף של הממשלה. אין סיכוי שהממשלה היפנית תכבד את ההלוואות שנטלה מהציבור, הפתיל בפצצת הזמן הוצת הרבה לפני רעידת האדמה האחרונה בפוקושימה. אירוע טראומטי בקנה מידה עולמי.

1331 6

בתחילת 2011, לראשונה מזה עשור, נפגע דרוג האשראי של יפן –חברת הדירוג S&P הורידה את הדרוג של אגרות החוב של ממשלת יפן. סדק קטן בחומה הבצורה של אגרות החוב הממשלתיות "חסרות הסיכון".

הגרף הבא, פורסם בכתבה אחרת שלנו על יפן, ומעיד על התהום אליו דוהרת הכלכלה היפנית. הקו האדום מציג את התפתחות החוב הלאומי שצפוי להגיע תוך 9 שנים לסדר גודל מחריד של 300 אחוזי תוצר. הקו הירוק מציג את התפתחות החוב בהנחה אופטימית שממשלת יפן תעמוד בתוכניות הקיצוצים שהוכרזו בשנה האחרונה. בקו הכחול (שבקושי מבחינים בו), מניחים החוקרים קיצוץ חד בתקציבים ובנוסף גם קיצוץ דרקוני בתוכניות רווחה עתידיות שהובטחו לציבור. התמוטטות הכלכלה היפנית ודאית בכל תסריט אפשרי, גם ללא "עזרת" איתני הטבע.

1331 5

בשנות השמונים נדמה היה שארץ השמש העולה עומדת להשתלט על כלכלת המערב. יפן הציפה את המערב במכוניות, אופנועים, מחשבים "תואמי איי.בי.אם". פסנתרים ומה לא. מפעלי פלדה יפנים גרמו לסגירת מפעלים בארצות הברית וחברות יפניות קנו מניות בחברות אמריקאיות מובילות. מיצובישי קנתה את מרכז רוקפלר בניו יורק וסוני רכשה את מפיקת הסרטים "קולומביה". פרשנים ו"מומחים" טענו להצלחת מודל מדינת הרווחה היפנית, המחויבות ההדדית, תעסוקה מובטחת לכל החיים, הסלידה מאינדיבידואליזם והעדפת הקבוצה. בחוגים רבים טענו "יפן זה משהו אחר". הצלחת יפן העידה לכאורה על הצורך במעורבות ממשלתית בכלכלה, או לפחות על "הכוונה ממשלתית".

בתגובות שקיבלנו על כתבות דומות על יפן, בשנתיים האחרונות, נטען שאנחנו "רואי שחורות". נאמר לנו שכל עוד ליפן יש תעשיית ייצוא כה אדירה שיוצרת עודף במאזן המסחרי (ייבוא וייצוא של סחורות ושירותים) – המשק היפני לא יוכל לקרוס. נתונים שפורסמו לאחרונה שגם כאן נגמרים ה"ניסים". בחודש מאי האחרון נרשם לראשונה גירעון סחר של יפן מול אירופה, גירעון סחר חודשי יחסית נמוך של 138 מיליון דולר – אבל זו הפעם הראשונה שנרשם בכלל גירעון סחר מול אירופה מאז שהתחילו לתעד נתונים אלה ביפן. האירופאים (!) מוכרים ליפנים יותר סחורות מאשר היפנים מייצאים לאירופה.

מסתבר שהמשק היפני התחיל לייצר גירעונות סחר, באופן עקבי, מאז ראשית 2011. ובסוף השנה, נרשם לראשונה מאז 1980, גירעון בסחר החוץ (למעלה מ- 42 ביליון דולר)! "לא יאומן", יפן איבדה את מעמדה הבינלאומי כיצואנית – נטו. 

מדינת הרווחה היפנית, מדיניות ההגנה המכסית על תעשיית המזון והחקלאות המקומית, רגולציה כבדה ורמת הוצאות ממשלתיות גבוהות מייקרים גם הם את עלות העבודה ביפן. והתוצאה: קשה להתחרות בקוריאה, בסין ובתעשיות יעילות אחרות. 

בשוקי הכספים בעולם נחשב היין היפני כמטבע חזק ובטוח. אם כל כך רע, אז מה תומך בעוצמתו של היין היפני? מסתבר שחברות הענק היפניות שצברו מזומנים ממכירותיהן בעולם בעשורים האחרונים, משקיעות בנכסים רבים במערב. הרווחים מהשקעות אלו מוזרמים חזרה ליפן ויוצרים עודף בחשבון השוטף (מאזן כולל של תנועות מטבע החוץ כולל המאזן המסחרי) למרות הגירעון המסחרי.

1331 4

אבל כל משחק פירמידה מסתיים, וביפן אכן ניתן כבר להבחין בעננים אפורים. גם לחסכונות של אזרחי יפן יש גבול ומסתמנים קשיים למכור אגרות חוב נוספות. האוכלוסייה ביפן מזדקנת וכך גם החוסכים מלפני עשרים ושלושים שנה. כעת הם כבר מתחילים להשתמש בחסכונות שלהם. קל לנחש מה יקרה כאשר ממשלת יפן תצטרך לגייס כסף בחו"ל כדי להמשיך ולגלגל את הר החובות: מה יקרה אם הזרים, חסרי הסנטימנטים והאמונה, ידרשו ריבית גבוהה יותר (במקום הריבית האפסית כיום) כדי שיסכימו לתת לממשלת יפן הלוואה? 
 

1331 3

די שהריבית תעלה ב- 2%, לא משהו, כדי שכמעט 80% מהכנסות המס של ממשלת יפן יוצאו על ריבית למחזיקי אגרות החוב! כיום עלות הריבית נוגסת כ-36% מהכנסות ממשלת יפן ממיסים – ראו בגרף (האחרון להיום...) את גודל ה"צונאמי":

1331 2

המקרה של יפן אמור היה לשמש דוגמת-נגד מרתיעה ליישום תרופות אליל באירופה, ובארצות הברית. אבל, התופעה שקראנו לה "הבאג הדמוקראטי" – חזקה מכל שכל ישר. השכל הישר הפוליטי פועל לפי מערכת תמריצים שונה; ויעד-העל של כל פוליטיקאי מתמקד בדחיית המשבר עד אחרי הקדנציה הנוכחית. גם בישראל. 

המיתון הקשה של יפן בתחילת שנות התשעים היווה איום כלכלי ומדיני על הממסד. ביפן, תהליך ריכוז ומיסוד הכוח התחיל מיד אחרי מלחמת העולם השנייה, כאשר "מומחים כלכליים" של הכוח האמריקאי אכפו החלטות קיינסיאניות וסוציאליסטיות על אויביהם לשעבר. 

עד סוף שנות השמונים, התקדם התהליך לשלב בו לא הייתה אפשרות מדינית לתת לדפלציה לנקות את הכלכלה ואת הפוליטיקה (פשיטות רגל של מלווים). הממשלות היפניות ניסו במהלך שנות התשעים "לתקן" את המשבר הכלכלי בעזרת מנות הולכות וגדלות של הזרמת כסף לכלכלה. אבל התוצאה הייתה הבטחת קיום רפאים לקונגלומרטים עמוסי ביורוקרטיה ופושטי רגל ללא תקנה, אשר המשיכו לחלוש על התעשייה, הבנקאות והפוליטיקה ביפן. המשבר הכלכלי של יפן הפך למשבר פוליטי כרוני ומבני, אשר במוקדם או במאוחר יביא את יפן אל סף מהפכה.

1331 1

ה"מודל היפני" יוכיח שממשלה יכולה להרוס כלכלה ולאמלל את אזרחיה למרות תעשיה מפוארת, הון אנושי וטכנולוגיה מתקדמת. אזרחי יפן שחסכונותיהם מושקעים באגרות חוב "בטוחות" של ממשלתם יעברו "תספורת"  יוונית... ויאלצו להיפרד ממרבית חסכונותיהם...  אני מנחש שהתספורת תתבצע באמצעות הדפסת כסף ואינפלציה שתוריד את רמת החיים ביפן. מאוחר מידי לעצור את הרכבת היפנית המתדרדרת לתהום. 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב רביעי, 24 ינואר 2018 19:55

3000 תוים נשארו