הדפס עמוד זה
שני, 27 פברואר 2017 03:50

חלק שני: ההצגה המטעה של מתן חודורוב (ערוץ 10) על דירות החלום באמסטרדם

ה"פיתרון ההולנדי" למגורים בשכירות הוא דוגמא מובהקת של ניסיון סרק ממשלתי לנהל ענף כלכלי. הכשל אינו רק טכני – מחסור וביורוקרטיה, אלא גם בהשלכות החברתיות ובשחיתות העממית הנלווית.

 2360 1

בכתבה הקודמת התמקדנו בקושי לשכור דירה באמסטרדם ובסבך הביורוקרטי שיוצר "הפתרון ההולנדי" לשכירות. הכשל בניהול הממשלתי בהולנד אינו רק טכני – מחסור וביורוקרטיה, אלא גם בהשלכות החברתיות ובשחיתות העממית הנלווית – פרי רקוב וצפוי של ניהול פוליטי-ממשלתי.

שוכרי הדירות מוגנים

השוכרים באמסטרדם הם מהמוגנים בעולם. ברוב המקרים אסור להעלות שכר דירה ואסור כמובן לפנות דיירים. בערך שלושה רבעים מהדירות השכורות בהולנד (וכמחצית מהדירות להשכרה באמסטרדם) שייכות לקטגוריה של דיור חברתי social rented housing – דיור בר-השגה. קיימת מערכת ביורוקראטית נרחבת של ניקוד דירות (WWS) לקביעת שכר הדירה "החוקי". אם יש ניקוד אז צריך גם משרד ממשלתי שמנהל רישום של דירות להשכרה: תיאור מצב הדירה, רישום הבעלים והשוכרים וחובת עדכון שינויים במשרד הרישום המרכזי של האח הגדול. כאשר יש איסורים כה רבים, צריך להעסיק את בתי המשפט בדיונים על "עילות מוצדקות" לסיום הסכם השכירות הנצחי.

עבריינות עממית

למרות ההיקף העצום של הדיור הציבורי מזה כמאה שנים, קיים באמסטרדם מחסור כרוני בדירות להשכרה. המחסור גורם לעליית מחירים בשוק ההשכרה הפרטי המצומצם – והפער בין מגורים ממשלתיים זולים לבין שכר הדירה החופשי מתרחב. שכר דירה פרטית (חופשית מפיקוח) בת שלושה חדרים במרכז אמסטרדם נע בגבולות 2,000 – 4,000 אירו לחודש (עד כ- 16,000 ₪ לחודש נכון ל- 2017). פער שכר הדירה בין דיור בר השגה לבין מחירי השוק הגבוהים – יוצר את הפיתוי לעשות "מכה" על ידי השכרת משנה (סבלט) של הדירה הציבורית המוזלת בה אתם גרים – פוטנציאל הרווח גדול. התופעה ידועה וכנראה נפוצה. 36 פקחים ציבוריים מועסקים במשרה מלאה באיתור עברייני השכרה באמסטרדם... אבל העם תמיד חכם מהרגולטורים.

קשה למצוא דירה להשכרה באמסטרדם ולכן אין זה מפתיע שיש אתרי אינטרנט רבים עם עצות כיצד למצוא דירה באמסטרדם. כדאי לקרוא את התגובות בלינק הקודם. אחת מההמלצות היא להביא בחשבון מגורים של מספר חודשים בדירה יקרה לזמן קצר תוך ניצול זמן זה לחיפושים. מאד מתסכל. ההוסטלים מלאים בהולנדים שמחפשים דירות באמסטרדם.

 

2361 1

 

כמעט כל אתר אינטרנט של מגורים באמסטרדם מציג את האפשרות להצטרף אל הסקווטרס – אלה חבורות צעירים שפולשים לבניינים נטושים זמנית (בניין משרדים לפני הריסה, מבנים נטושים, בנייני מגורים ריקים לפני שיפוץ). מגורים "זרוקים", ללא תשתיות סבירות, אבל אפשר לחסוך המון כסף.

על רקע פלישות לא חוקיות אלה בהן "צעירים נורמטיביים" משתלטים על רכוש פרטי, הקימו יזמים זריזים חברות שמתמחות בניהול רכוש מוזנח ("אנטי-סקווט"). חברות אלה מציעות לבעלי רכוש מוזנח וריק שירותי שמירה וניהול. החברות משכירות את הרכוש שאינו ראוי למגורים באופן מסודר וזמני... וכך למעשה שומרות על שליטת הבעלים ברכושם. ראו קישור כאן, אפשר לתרגם לאנגלית בעזרת גוגל). חברות אנטי-סקווטרס מספקות "פלישה חוקית" בהסכמת בעלי הנכס למחסנים, בנייני משרדים ודירות לפני הריסה. מעניין אם חברות הביטוח מוכנות לבטח את בעלי המבנים? בתי המשפט, כמקובל "במדינות הנאורות", לא מאפשרים את פינוי הפולשים ללא הליך משפטי מייגע.

 

2361 2

 כמעט כל אתר אינטרנט שמייעץ "איך לשכור דירה באמסטרדם" מזהיר מפני הונאות בדירות להשכרה, כולל הונאות של דיירים בדיור ציבורי שמשכירים דירות בהשכרת משנה לא-חוקית (סאבלט) תוך "ניצול מצוקת הדיור". נתקלנו גם באזהרה מיוחדת לנשים בודדות שמחפשות דירה להשכרה – ומומלץ להן לא להגיע לבד לביקורים בדירות כי ידועים "סיפורי אימה" (we have heard some horror stories)...

שוק המגורים השחור (illegal sector) רחב בהיקפו, חופף ומלווה את כל מערך הדיור הממוסד. צעירים רבים מתארים את שוק המגורים הממוסד כבלתי נגיש ולא אטרקטיבי (Official housing options are inaccessible and unattractive). ברוב המקרים מדובר בהשכרת-משנה, סאבלט, בשכר דירה גבוה מדייר שזכאי ל"דיור החברתי". כולם מרוצים מההסדר למעט חברת השיכון הציבורי שמתקשה לחשוף את ה"עבריינים". סטודנטית העידה כי הגיעה אל מאכער, "מומחה" לדיור ציבורי, ש"סידר" לה מגורים ברי השגה – היא שילמה עמלה של 12,000 אירו (יש לה כנראה הורים טובים...).

האפשרות לזכות בדיור זול במעונות סטודנטים, היא אחד מהתמריצים לתופעת "הסטודנטים הנצחיים". סטודנטים זכאים לגור במעונות עד 6 חודשים מסיום לימודיהם. אין פלא שהם משתדלים "למשוך זמן" בעזרת טריקים שונים. יש מקרים של הצהרות פיקטיביות על "בני זוג" כדי לאפשר לאחרים לגור במעונות במקומכם (אתם עוברים "זמנית" אל בית ההורים) – הכנסה זמנית קלה.

רשימת המתנה אינה עניין פשוט. כאשר קיימת "רשימה" מתחילות הקומבינות. תוכלו לדוגמה להצהיר שאתם בני זוג של שוכר קיים בדיור הציבורי ואז לזכות בדירה "שלו". בן/בת הזוג יקבלו כמובן תשלום מזומן עבור הסכמתם לשמש כ"בן זוג", בהנחה שלשוכר בר ההשגה המקורי יש דירה חלופית לעבור אליה (לדוגמה: דירת הורים, ירושה, או מעבר לעיר אחרת זולה).
יש ממתינים שזוכים בעדיפות בגלל מצב בריאותי או כלכלי – גם כאן יש כר נרחב ליצירתיות. דיירים מפונים בפרויקט של פינוי-בינוי בדיור הציבורי זוכים גם הם לשדרוג ברשימת ההמתנה. כך נדחק ההולנדי ה"נורמאלי", שלא מצליח לבנות סיפור טוב, אל תחתית רשימת ההמתנה.

תוצאות "בלתי צפויות"

חוקרים (לא רק בהולנד) הגיעו למסקנה הגיונית שהקושי לשכור דירות בערים הגדולות הוא אחד הגורמים לעליית הגיל הממוצע להתגבשות התא המשפחתי ולירידה בפריון הילודה. תוצאות דומות ניכרות ביפן.

לא מפתיע שמדיניות דומה במקומות שונים בעולם מובילה לתוצאות דומות. אמסטרדם, שטוקהולם או לונדון ומחר גם תל אביב. פוליטיקאים חייבים לתת פתרונות "מהירים" כדי לשמור על הכיסא בבחירות הקרובות. אין להם תמריץ להתמודד עם שאלות יסוד – זה "כבד" מידי, זו שחיה נגד הזרם, נגד תובנות ה"מגיע לי" שהשתרשו עמוק בתודעת ההמונים.

אז מה נותר? הפתרון הטכני: עוד חוק, מגבלה נוספת, מס חדש, ביטול מס ישן, משרד ממשלתי חדש, תכנית חומש, רפורמה, עוד רפורמה. כך נוהגים בהולנד כבר 100 שנים, אבל "בעיית הדיור" תמיד בכותרות. כך צריך לראות את "פתרונות" כחלון, סתיו שפיר ועדר חברי הכנסת. הם לא חכמים מההולנדים ומהשבדים – לפוליטיקאים יש את אותו מערך תמריצים בכל מקום בעולם ולכן הם מגיעים בהכרח ל"פתרונות" דומים. פוליטיקאי חייב לצבור נקודות מהירות לקראת הבחירות הקרובות.

הפוליטיקאים בישראל החליטו כבר לצעוד בנתיב ההולנדי והשבדי – זה הנתיב שמניב את התמורה הפוליטית הגבוהה ביותר בטווח הקצר. אין דרך מילוט. כל מתנגד יוקע מיד כ"אנטי חברתי" ואין פוליטיקאי שיסתכן בתווית כזאת. עכשיו נבנות הדירות הראשונות של "השיכון הציבורי", "מחיר למשתכן" ו"דירה להשכיר". יש הסכמה מלאה, הכול טוב.

ישראל: דירות יקרות (ת"א) אבל ללא עבריינות המונית

נכון, השכרת דירה בישראל יקרה יחסית, בעיקר בתל אביב ובעוד מספר קטן של ערי לוויין במרכז, אבל לא קיימת שחיתות המונית ועממית בתחום ההשכרה כמו בהולנד או בשבדיה. אין צורך בקומבינות כדי לשכור דירה, לא צריך לשלם ב"שחור" כדי לזכות בחדר, והמדינה לא צריכה "להילחם" בשחיתויות בהשכרת הדירות.

מדינת ישראל עלתה על דרך שקשה יהיה לחזור ממנה, דרך שרק תייקר בקביעות את מחירי הדירות הפרטיות ותצדיק העמקה חוזרת של המעורבות הממשלתית. ככל שנתמיד בדרך זו מחירי הדירות הפרטיות יאמירו ובמקביל תגדל גם הדרישה לדיור ממשלתי זול ול"גזירות" על בעלי הדירות החזיריים. שחיתות תהיה חלק בלתי נפרד ממגורים. מחלה סופנית ללא דרך (פוליטית) חזרה. כאשר נגיע לשם – אף אחד כבר לא יזכור את כחלון או את סתיו שפיר.

מוטי היינריך

המשך בכתבה הבאה: 100 שנים של דיור ציבורי לא פתרו את "הבעיה" בהולנד. איך לא חוזרים על הטעות ההולנדית אצלנו.

עודכן לאחרונה ב שני, 27 פברואר 2017 04:19

פריטים קשורים

אביתר
חוזר: חלק שני: ההצגה המטעה של מתן חודורוב (ערוץ 10) על דירות החלום באמסטרדם
אני גרתי בהולנד במשך 6 שנים ויכול להעיד שראיתי מקרוב את רוב מה שנכתב כאן וגם כמה דברים שלא.אני גרתי חלק מהזמן ב'אנטיקראק' בדירה חמודה עם קירות סדוקים, תחב ומדרגות עץ רופפות שהיתה קפואה. חוזה האנטיקראק מאפשר לבעל הנכס הודעה של שבועיים לפני פינוי וחברת האנטיקראק לא מתחייבת להעמיד דירה חלופית.אפילו באנטיקראק יש שחיתות מפני יש דירות במיקום טוב ויש במיקום נוראיהיתה לי בת זוג הולנדית ואני זוכר את הדיונים עם הוריה כיצד להתנהל עם הדירה של הסבא שהיה גר במרכז העיר בדיור ציבורי. הוא כבר היה מתנייד בקלנועית אבל עדיין גר בדירה עם מדרגות לולייניות. המשמעות של עזיבת הדירה מבחינת המשפחה היתה ויתור על נכס במרכז העיר. כך נוצר מצב בו איש זקן חי במרכז העיר בדירה לא נוחה ואילו נכדתו הצעירה חיה בפרוור והמתינה לדירתו אותה בטח תקבל, במרמה, כאשר כבר תקים משפחה ותרצה לגור במקום אחר.משפחות במגורי סטודנטים היה עוד מחזה מעניין שנשמע מופרך עד שאני חייב להעיד ולאשר את קיומו.בכלל, במערכת סוציאל דמוקרטית שמעניקה הרבה דברים ומציבה הרבה תנאים, כולם הופכים לעבריינים.קצרה היריעה מלתאר את הרמאויות סביב מלגות, הנחות, וקיצבאות. השורה התחתונה היא שהחזקים יודעים לתמרן עצמם במערכת ומוצצים יותר את המערכת. מי שלא מכיר את הניואנסים, איננו 'נחמד' או איננו יודע כלפי מי עליו להיות 'נחמד', פשוט מקבל פחות.
0
יעקב
החוק להגנת הדייר
בסיפור הזה כבר היינו. זה החל מימי המנדט ב 1919, ונמשך ברצף עד היום. ב 1945, למשל, חוקק המשטר המנדטורי את "חוק הגנת הדייר" שנועד למטרה החברתית הנעלה של להגן על חיילים משוחררים (שחזרו ממלחמת העולם השנייה) ולאפשר להם לגור בשכ"ד "הוגן". זו הייתה בכייה לדורות. אנו יודעים את זה, למדנו על בשרנו. הבתים הולאמו (בעלי הבתים לא יכלו לגבות הכנסה סבירה על השקעתם). כתוצאה מכך הבנייה להשכרה הופסקה כליל, עד ימינו. אין בנייה להשכרה - ואין דירות להשכרה (אלא מיד שנייה). הבתים להשכרה שהיו קיימים, שנתפסו על ידי דיירים מוגנים ננטשו על ידי בעלי הבתים שלא יכלו לתחזק אותם, ונהרסו אט, אט מהזנחה.לאור החמסור בדירות והבלגן בוטלו לכאורה חוקי הגנת הדייר, והוכרז, בחוק מ 1968, ואח"כ מ 1972 שחוק הגנת הדייר לא יחול על בניינים חדשים. הבלגן עם הבניינים הישנים וטבלאות שכר דירה של משרד השיכון נמשך עד היום... שכונות שלמות בת"א וחיפה הפכו לסלאמס ובתים זנוחים וחרבים "הודות" לחוקי הגנת הדייר.הצרה היא שבניינים נוח לממשלה להחרים (באמצעות חקיקה "חברתית" של פיקוח על שכ"ד), ולכן משקיעים מסרבים עד היום לבנות דירות להשכרה. מי שנשרף ברותחין נזהר בפושרין.ועכשיו קמים צעירים שלא ידעו את יוסף, ומנסים להמציא את הגלגל מחדש, ורוצים לחדש את הצרה הצרורה של דיור בשכ"ד מוגן ("הוגן" יעני). לכו ללמוד היסטוריה, יא חכמים חברתיים.
0

3000 תוים נשארו