הדפס עמוד זה
שלישי, 11 אפריל 2017 07:58

ויכוח ציבורי שהוא "לא לעניין"

השיח הציבורי אצלנו עמוס בנושאי סרק. מתווכחים על צבע הכובע ולמי תהיה הסמכות לקבוע את הצבע, כאשר בכלל לא צריך לחבוש כובע.

אחשוף "סוד צבאי": בשרותי הצבאי הוצבתי ליחידה קטנה של קצינים, מהנדסי תעשייה וניהול, שעסקו ב"ארגון ושיטות". באחד מהפרויקטים התבקשתי לבחון ולהגיש המלצות האם מוצדק להעלות את התקן של מפקד יחידה לוגיסטית מסוימת מדרגת סגן אלוף לדרגת אלוף משנה. השלב הראשון במשימה מסוג זה הוא לימוד של תפקיד היחידה, ביקורים וראיונות, תרשימי זרימה של עבודת היחידה, תשאול חיילים, יחסי גומלין עם יחידות קשורות וכדומה. כבר בבדיקה ראשונית הסתבר, מעל לכל ספק, שהיחידה הנבדקת כולה מיותרת. מיותרת ברמה שאפשר לסגור אותה ולפזר את חייליה וקציניה ואף אחד לא יחוש בחסרונה. ואם היחידה כולה מיותרת, אז שאלת הדרגה של מפקד אותה יחידה ממש "לא לעניין".

מוקדם מהצפוי הגשתי דו"ח קצר למפקדי. המפקד מנחם שהשתכנע מהניתוח, נזף בי בידידות בנימוק "לא שאלו אותך אם היחידה מיותרת, נתבקשת לענות אם מוצדק להעלות את התקן של מפקד היחידה לסגן אלוף"... עוד הוסיף המפקד: "מקצועית, אני מסכים לגמרי עם הניתוח והמסקנות שלך, אך לא אוכל להעביר הלאה את הנייר שכתבת"... לא נלאה בהמשכו של הסיפור.

"ויכוח ציבורי"

פעמים רבות זוכה נושא תקשורתי לתואר "ויכוח ציבורי" או "לחץ הציבור". ברוב המקרים, מדובר בכתבות ספורות של עיתונאים שהחליטו שהם "הציבור".

אפשר לומר שסוגיית חילוצו של החייל השבוי בעזה, גלעד שליט בתמורה לשחרור 1027 מחבלים, הציתה באמת "וויכוח הציבורי" בו היו מעורבים חלקים רבים של החברה הישראלית. לעומת זאת, הקשקשת על תאגיד השידור הציבורי ורשות השידור, היא בסך הכול ויכוח סקטוריאלי על הזכות של הברנז'ה להמשיך בהתעלקות על הארנק שלנו. כופים עלינו מיסים פרעוניים כדי לשלם לעודד שחר מערוץ 1 משכורת של כ- 55,000 שקל לחודש, לו לעמיתיו.

"הוויכוח", האם צריך תאגיד שידור או רשות שידור ולאיזה פוליטיקאי יהיו הרשויות כפופות "אינו לעניין". הנושא צריך להיות: למה צריך שידור ציבורי? שידור ציבורי אינו מוסרי כי הוא שירות בידור שממומן בכפיה, כאשר קיימות חלופות אותן הציבור צורך מרצונו החופשי ומוכן לשלם מכיסו עבור החלופות. הדבר ה"ציבורי" היחיד בשידור הציבורי הם המיסים שאנחנו משלמים למימונו. שני הגופים, התאגיד החדש והרשות הוותיקה צריכים להימחות מעל פני האדמה, צריך למכור את בנייני האולפנים ולשלוח את העובדים המיותרים לחפש עבודה אמיתית, מעסיק שישלם להם משכורת מרצונו החופשי...

זה מזכיר לנו "ויכוח ציבורי" אחר שהיה לפני עשור נגד הקמת חנות של איקאה בראשון לציון: הפעם הברנז'ה הייתה מורכבת מ"פעילי סביבה" ומספר בעלי חנויות בעיר.

2371

 

גם במקרה של איקאה שבנתה את הסניף על קרקע פרטית בראשון לציון, אף אחד לא שאל את הקושיה הנכונה: מדוע בכלל קיימת "זכות התנגדות" לבנייה על קרקע פרטית. מדוע רשויות המדינה זכאיות בכלל להתערב בבנייה על קרקע פרטית? על זה היה צריך להיות ויכוח ציבורי.

"ויכוח ציבורי" נוסף מתנהל בימים אלה בעניין "משבר מתמשך באגד". "המשבר" הוא, כרגיל, על כמה כסף קואופרטיב אגד ימשיך לחלוב בכוח מכיסנו באמצעות במדינה. לא מדובר במחיר כרטיס הנסיעה שאנחנו משלמים לנהג כאשר עולים לאוטובוס, אלא בכסף כבד שהמדינה מזרימה, מזה מספר דורות אל כיסי החברים. כמה כסף? 

קצה הקרחון פורסם בדוח מבקר המדינה 2013. אגד מקבלת בערך 1.5 מיליארד שקל כסובסידיה מהאוצר, ובנוסף – כ-300 מיליון שקל ממשרד הביטחון והמשטרה על נסיעות חינם של חיילים ושוטרים (מישהו מסוגל לבדוק כמה חיילים ושוטרים באמת נוסעים באוטובוס?...). הסובסידיה היא עיקר ההכנסה של אגד, יותר ממכירת כרטיסי נסיעה וזה קצה הקרחון בלבד. במשך עשרות שנים צבר הקואופרטיב נכסי נדל"ן במרכזי הערים שגם הקמתם ורכישתם לא מומנה מכיסי החברים. נכסים אלה אוגדו בחברה נפרדת בשם נצב"א בבעלות החברים והגמלאים ("נכסי צאן ברזל אגד") – לימים החברה נמכרה. בנוסף, אגד "עושה סיבוב" יצירתי של עשרות ומאות מיליוני שקלים על הארנק שלנו בכל הזדמנות אפשרית כ"סיוע מיוחד" ו"כפיצויים". לדוגמה – פיצוי עבור "ויתור" על קוים לטובת מפעילים אחרים. גם קואופרטיב התחבורה "דן" משתתף בחגיגת הסבסוד. בימים אלה בונים חברי הקואופרטיב הסוציאליסטי מגדל מגורים יוקרתי של 29 קומות ברחוב ארלוזורוב על הים בתל אביב?

ה"וויכוח הציבורי" בעניין שיעור התמיכה הממשלתית ב"אגד" אינו לעניין. השאלה הנכונה היא למה בכלל צריך "לתמוך" בשני הקואופרטיבים במיליארדי שקלים בשנה? למה צריך לכפות עלינו מימון של שירות שאפשר לקנותו מרצון מספקים חלופיים או פוטנציאלים (שאסורים כיום, כגון אובר)?

והנה עוד "שערורייה ציבורית" שעשתה לאחרונה כותרות במדורי הנדל"ן: חברת אמדוקס מקימה מבנה ענק לקמפוס חדש בכניסה לכפר סבא. על פי תכנית המתאר העירונית מותר לבנות 1,750 מקומות חניה (ועל פי התקן המחמיר שאושר לאחרונה, לפיו צריך "לחנך" אותנו להגיע לעבודה ברכיבה על אופניים – מותרות רק 1,170 חניות). והנה "השערורייה הציבורית": אמדוקס קיבלה, שומו שמים, היתר לבנות 3,300 חניות!! ראו כתבה ביקורתית לאורך שני עמודים בגלובס.

ממש כמו בשירות הצבאי שלי: מתווכחים כמה חניות "מגיעות" לאמדוקס במקום לשאול מדוע המדינה בכלל מתערבת בזכות הקניין של בעלי הקרקע וקובעת עבור אמדוקס, מה יהיה מספר מקומות החניה במבנה ומה צריך להיות מספר אסלות השירותים בבניין?

השיח הציבורי אצלנו עמוס בנושאי סרק דומים, בשאלות ש"אינן לעניין". השיח מבטא מציאות מעוותת שפוגעת בחופש הפרט ומייקרת לנו את החיים.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שלישי, 11 אפריל 2017 08:23

פריטים קשורים

אמיר
hear hear
hear hear
0
שחרורון
חוזר: ויכוח ציבורי שהוא "לא לעניין"
אמיר אמר/ה :
hear hear
I second that דמוקרטיה: שני זאבים וכבש מצביעים על מה לאכול לארוחת הערב

0
מומחה לקנוניות
הבעיה היא שהנדלן מוגבל
זה לא כמו שהיה פעם שיש מלא שטח וכל אחד יכוללבנות מה ואיפה שהוא רוצה בשטח שלו.במצב כזה של היום כל בניה משפיעה באופן מהותי עלשאר הנכסים לטובה או לשלילה.וכיון שכמות הכסף מוגבלת בגלל השיטה הכלכלית(לרוב האנשים מחסור קשה בכסף), מישקנה נכס בהון עתק ועוד עם משכנתא יכול לאבדאחוזים ניכרים משוויו(הרבה פעמים הנכס העיקרי שלו).לגבי דן ואגד במקרה זה שוב בעיקר בגלל השיטה הכלכלית כמות ה"מסכנים" גדולה יחסית וכדי שההמוניםהעשוקים לא יתעצבנו זורקים להם הנחות.הנחה לחייל,הנחה לנכה,הנחה לזקן,הנחה לילד ועוד.ההנחות ובעצם כל העזרה הסוציאלית הן שסתום ביטחון שהעניים לא ינסו להחליף את השלטון.
0
לוי. @
בעניין "התאגיד"
להלן ציטוט מדויק מאחת מבנות משפחתי, נבונה, איכפתניקית, ומצדדת בחרות ... "התאגיד, לא כל כך הבנתי מה זה, וגם לא אכפת לי."
0
איל
סוציאליזים
וזה כשראש הממשלה הוא תלמידו של מילטון פרידמן
0
שחרורון
חוזר: ויכוח ציבורי שהוא "לא לעניין"
איל אמר/ה :
וזה כשראש הממשלה הוא תלמידו של מילטון פרידמן
יותר נכון - פאשיזם.

0
גאון הדור
עדר של גלמים
כמאה אחוז מן הנורמות פועלות לטובת קובעיהן. ולמרות זאת אף גולם לא מצליח אפילו להעלות על דעתו לבדוק את האפשרות שקיימת תרבות שחיתות.
0

3000 תוים נשארו