רביעי, 08 אוגוסט 2018 04:45

תקשורת: סוציאליזם ורגולציה נפגשו בבית משפט – מי הפסיד?

עתידה של סדרת הילדים המצליחה "או-בוי" נטחן בבית המשפט כבר שנתיים. פסק הדין היה יכול להיות מהיר ופשוט במדינת חופש. אבל כאשר מעורבת רגולציה ואידיאולוגיה אישית (נפוצה) של השופטים...  

2464

או-בוי (O-boy) היא סדרת דרמה מוזיקלית מצליחה לילדים ונוער ששודרה בסוף 2016 בערוץ הילדים של יס, הסדרה משודרת כעת בערוצי הכבלים של סלקום ופרטנר. למעלה מ-25 פרקים מלווים את קורותיהם של ארבעה בני נוער שלמדו בתיכון לאומנויות, והקימו להקת בנים מצליחה שהפכה למפורסמת בישראל – להקת או-בוי.

סדרת הילדים המצליחה הפכה למאבק משפטי מסובך, שחלף כבר דרך שתי ערכאות שיפוטיות וכנראה יגיע גם לבית המשפט העליון. מחלוקת משפטית בין חברת שידורי הלוויין יס, לבין חברת נגה תקשורת שהפיקה את הסדרה עבור יס. הנושא: זכות לבלעדיות, זכויות השידור על פרקים ששודרו ועל פרקים עתידיים. בית המשפט נדרש לפרשנות של הסכמים, אך העלילה הלכה והסתבכה על רקע הרגולציה הכבדה על שידורי טלוויזיה והאידיאולוגיה "החברתית" (סוציאליסטית) של בית המשפט.

לא נסקור את מבוך ההתגוששות המשפטית. רק נציין כי השופט המחוזי אליהו בכר קיבל בתחילת 2017, באופן חלקי, את תביעתה של יס נגד נוגה לצו מניעה זמני שאוסר על שידור הסדרה בערוצי המתחרות – סלקום ופרטנר. "זמני" עד שבית המשפט יכריע בתביעה העיקרית למי הזכויות על הסדרה המצליחה.

כמקובל במערכת הצדק, המשך הדיון העיקרי החל כשנה לאחר מכן, בתחילת 2018, אצל שופטת בית המשפט המחוזי נועה גרוסמן. במעמד זה נכנסו לתמונה גם סלקום ופרטנר שהשיקו בשנה האחרונה מיזם חדש של שידורי טלוויזיה למנויים. נגה תקשורת מבקשת למכור זכויות לשידור הסדרה המצליחה לערוצים החדשים של סלקום ופרטנר (אם בית המשפט לא יכיר בזכויותיה של חברת הלוויין יס בסדרה או-בוי).

במהלך הדיון שקלה השופטת נועה גרוסמן טענות משפטיות למה לא להיעתר לבקשתה של יס לצו מניעה זמני שיאסור על שידור הסדרה בערוצים המתחרים עד להכרעה הסופית בתיק. אותנו מעניינים דווקא השיקולים שאינם משפטיים בהחלטת השופטת.

שיקול לא משפטי: קריסת מערכת המשפט

מערכת המשפט בישראל חריגה בעולם (למען הזהירות: "בין החריגות בעולם"...) בחוסר יעילותה. משפטים נמשכים על פני שנים ארוכות, ולעיתים אפילו שופטים מתחלפים עקב פרישה לגמלאות או קידום לערכאה גבוהה.

לפי נתונים שנמסרו לעיתון דה מרקר (2014) מהנהלת בתי המשפט, בבתי המשפט המחוזיים יש כ–120 תיקים שנפתחו לפני עשור ויותר, וכ-3,500 תיקים שפתוחים בין 4 ל-10 שנים. סך כל התיקים הפתוחים בבתי המשפט המחוזיים עמד על כ-53,000 תיקים פתוחים! רק במחוזי! לשופטים "הפחות עמוסים" בתל אביב יש בכל רגע נתון כ- 250 תיקים פתוחים לשופט...

השופטת נועה גרוסמן מודעת לקריסת המערכת השיפוטית בישראל וטוענת למעשה [בפירוש שלנו לדבריה] שמתן תרופה, אפילו תהיה צודקת, בצורת "צו מניעה זמני" במקרה זה, עלולה להרוג את החולה. ה"זמני" עלול להיגרר שנים רבות. הילדים של היום שתימנע מהם הצפייה בסדרה... יהיו כבר הורים לילדים משלהם כאשר ה"זמני" יסתיים. ובניסוח המקורי של השופטת: "הדעת נותנת כי כאשר יסתיים ההליך, אותה אוכלוסיית יעד תאבד עניין בסדרה... הדור התחלף והדור שידע את או בוי לא ייטה להמשיך". לכן, בגלל המערכת הקורסת, לא סביר להיעתר לבקשתה של יס לצו מניעה זמני.

שיקול לא משפטי: אידאולוגיה סוציאליסטית

שואלת השופטת: למה צריך לאפשר רק למנויי יס לצפות בסדרה (אם נניח שהצדק עם יס)? ומה עם יתר הציבור (כולל המתחרות של יס – פרטנר וסלקום)? כאן חושפת השופטת את הבסיס האידאולוגי להחלטה שלא להיעתר לבקשת יס ומפתחת "זכות יסוד" חדשה: "זכות הציבור לצרוך תרבות ולהיחשף למגוון של יצירות אומנות, ניצבת אף היא כנגד בקשה זו למתן צו מניעה".

ידוע מזמן שאין סתם "עניים" בישראל, יש שכבות "מוחלשות"... אבל השופטת מעלה בקודש ולדעתה יש גם חברות עסקיות "מוחלשות", לכן על בית המשפט לתמוך בחברות הטלוויזיה החדשות של פרטנר וסלקום. נימוק "חברתי" מפתיע למען סוציאליזם תאגידי. וכדברי השופטת ה"חברתית" (כינוי עכשווי ל"סוציאליסטית"):

"...YES יחד עם חברת HOT מהוות כיום מעין דו-אופול רב עוצמה בשוק הטלוויזיה בישראל. מעמדן [של סלקום ופרטנר] כשחקניות משנה צעירות הוא מעמד מוחלש, ועל כן ראוי לבחון בעין קפדנית וזהירה כל פגיעה בהן".

על פי ההשקפה החברתית המקובלת "חלש" תמיד צודק, ו"עוני" תמיד הולך יחד עם צדק. מכאן הנחת היסוד שהמוכשר, המצליח והעשיר חשודים מראש כ"אויבי החברה". על המדינה ומנגנוניה לבלום הצלחת-יתר של יזם מוכשר כדי לקדם יזם אחר, פחות מוכשר ומוצלח. לתהליך זה קוראים אצלנו "עידוד תחרות". אבל אם תנצחו ב"תחרות" תהפכו מיד ל"אויבי העם" – ראויים לענישה.

"עידוד תחרות" כזה מנוגד לרצונם של מיליוני אזרחים ("הציבור"). במדינת חופש, חברה עסקית מצליחה ומתעשרת כי הציבור מעדיף את מוצריה ושירותיה על פני אלה של המתחרים. האזרח מצביע יום יום באמצעות השקל שבארנק את מי הוא מעדיף. "עידוד תחרות" על ידי פקידי מדינה הוא דוגמה נוספת לעריצות המדינה. השלטון מפעיל את כוחו כדי לאלץ את הציבור לשנות את בחירתו – בניגוד להעדפותיו. בית המשפט, כזרוע של המדינה, מיישם אידיאולוגיה זו.

תרומת הרגולציה לתעשיית ה"צדק" של בית המשפט

כידוע, כל תחום צריך שיהיה לו "רגולטור" – מפקח-על. פסגת שאיפת המחוקקים היא שכל תחום יהיה "מוסדר" תחת רגולציה, חוקים, תקנות ורישיונות – אוסף מחניק שתוצאתו "ביורוקרטיה". מסיבה זו יש אצלנו פרנסה ל-10 טון עורכי דין וזו אחת הסיבות לקריסת מערכת המשפט שנועדה "להגן על האזרח".

התקשורת עתירת רגולציה, ורשויות פיקוח מטעם המדינה; ענף מוסדר למופת. המתעניינים יכולים לעיין כאן  וכאן. התקנות כה מורכבות שחברות נאלצות למנות סמנכ"ל לענייני רגולציה עם מנגנון מנהלי מיוחד.

פסק הדין של השופטת גרוסמן נסמך גם על הרגולציה שהיא חלק בלתי נפרד מהמערכת השלטונית. הסדרה או-בוי שודרה בערוץ הילדים של יס. חברת שידורי הלוויין החליטה לסגור את ערוץ הילדים משיקוליה. מסתבר שהרגולציה אוסרת על יס לשדר את הסדרה בערוץ אחר של יס כגון VOD או דרמה. מותר לשדר את הסדרה רק ב"ערוץ ילדים ייעודי" למה? כי כך קבעה המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין. המנהיג העליון והנאור.

עוד קבע הרגולטור "מנהיגנו הדגול", כי יס מחויבת בהשקעה ב"יצירה מקומית". וזאת כדי "לעודד" יוצרים ישראלים "מוחלשים" – כלומר, לכפות על הציבור לשלם ל"יוצרים" שהציבור לא מעוניין בהם (דרך ייקור דמי המנוי). או-בוי אכן מוגדרת כסדרה מקורית. הצלחתה מהווה דוגמה לסדרה שלא זקוקה ל"עידוד" של הוד רוממותה, שרת התרבות.

אבל דרישות הרגולציה הרבה יותר מפולפלות: אם הסדרה לא תשודר בערוץ הילדים, היא לא תיחשב עוד כ"יצירה מקורית" ויס צפויה לקנסות על אי עמידה במכסת ה"יצירה המקורית", למרות שהסדרה מאד מקורית...

הפרת כללי הרגולציה מחבלת בניסיונה של יס לזכות בסעד משפטי ותרמה להפסדה בבית המשפט. ראו ציטוט (לא רציף) מפסק הדין: "... המעשה מפר את כללי הרגולציה... הליך [הפניה לבית המשפט] המחייב ניקיון כפיים מלא, אין בית המשפט יכול להושיט סעד לבעל דין אשר מודיע הלכה למעשה כי בדעתו שלא לקיים את הוראות הרגולטור".

בניגוד ליס ולהוט, פרטנר וסלקום שהן פלטפורמות חדשות, אינן מחויבות רגולטורית להשקיע ב"יצירה מקומית" – זאת במסגרת האידאולוגיה לעידוד חברות צעירות ומוחלשות...

בפסק הדין נגד יס ניתן משקל רב לשיקולים אידיאולוגים, לרגולציה מיותרת, ולהתחשבות "מעשית" במערכת המשפט הקורסת.

כלכלת ישראל הולכת ומסבכת עצמה בקורי עכביש הרגולציה, אנחנו מבזבזים הון וכישרונות אנושיים על פעילות סרק שאין לה מקום במדינת חופש. לא פלא שאנחנו בתחתית מדינות המערב במדד "קלות עשיית עסקים". המדינה צריכה למשוך ידה לחלוטין מתחום התקשורת, לבטל את החקיקה בתקשורת ולסגור את כל הרשויות והמועצות המפקחות.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

עודכן לאחרונה ב רביעי, 08 אוגוסט 2018 05:20
@ לוי
לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם
לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם (ספר דברים, פרק כ"ד פסוק י"ז) - מה פירושו ?הפרוש המקובל, כדברי רש"י: " ... לפי שנקל להטות משפט עני יותר משל עשיר ...". אכן, ברור.אבל מה קורה כאשר הצדק איננו בצד ה"גר יתום", אלא דווקא בצד העשיר ? כאן מגיע הפרוש של "אור החיים", הוא רבי חיים בן עטר, ממרוקו (שלהי המאה ה-17): "שמא תאמר כיון שציוני ה' על הגר אטה דינו לזכותו, ת"ל לא תטה". שפוט צדק. אל תשפוט חברתי. כמה מאלף, וכמה פשוט. וכנראה בעולמנו המתקדם - כמה נדיר.
0
אבו דנה
שאלה
האם רגולציה לא דרושה בשום נושא?
0
יעקב
YES מגיע לו שידפקו אותו
""...YES יחד עם חברת HOT מהוות כיום מעין דו-אופול רב עוצמה בשוק הטלוויזיה בישראל. מעמדן [של סלקום ופרטנר] כשחקניות משנה צעירות הוא מעמד מוחלש, ועל כן ראוי לבחון בעין קפדנית וזהירה כל פגיעה בהן". "אכן מצב מעניין... לא כול כך חד משמעי...YES ו HOT הם דואופול (מונופול גליציאני) בגלל **רגולציה ממשלתית**. זו הממשלה שהעניקה להם מונופול.כבוד השופטת לא יכולה לשנות את החוקים והרגולציה הקיימת.... אבל היא יכולה, כמיטב יכולתה והבנתה, לכרסם ברגולציה ולעשות מה שהיא מרגישה שה"צדק הטבעי" דורש. הצדק הטבעי (הרגשת הבטן של השופטת) דורש לבטל את המונופול הממשלתי של YES ו HOT. אני מסכים.אז, לכן, מצווה היא לפגוע ב HOT ן YES איפה שרק אפשר... גם אם במקרה זה פוגעים בזכויות היוצרים הלגיטימיות לכאורה של YES.אני מניח שסלקום ופרטנר משלמים תמלוגים ליוצרי הסידרה. אם השופטת מצאה לנכון לא להגן על זכות הבלעדיות של YES, אני לא חושב שהיא עשתה מעשה עוולה גדול... הייתי אומר ל YES "מגיע לכם", YES הרוויחה בלי סוף כסף מלוכלך מהמונופול הממשלתי, לא נוראה אם תרוויח קצת פחות.חוץ מזה מי שקורא לעצמו YES (שם לועזי) המחייב אותי להחליף שפה במקלדת כול פעם שאני מקליד את שמו - כול עונש שיוטל עליו מגיע לו.
0
יעקב
שמות לועזיים
בנושא זה יס והוט ופרטנר וסלקום נמצאים באותה סירה.עברי- דבר עברית!בן גוריון לא היה עובר לסדר היום על פגיעה זו בעברית.
0
יעקב
פרטנר וסלקום לא מסכנים
הם נהנו מקוואדרו-פול (מונופול של 4) בתחום הטלפונים הסלולריים, בחסות הממשלה...
0
שחרורון
דעות ורובים ולא מתערבבים
מצד אחד יש את מרכז חלוקת האלימות המכונה ״בית משפט״. במקרה הזה בית משפט מסחרי (או משהו בסגנון הזה), שהוא מוסד מיותר לחלוטין.מהצד השני, יש גופים מגובי ממשלה. חברות הטלויזיה והטלפון. כיון שהן לא פועלות בעולם האמיתי, הם פונות לבית משפט כל פעם שמישהו עשה משהו שלא מצא חן בעינהם.יס והוט לא יודעים זאת, כי הם לא באמת מנהלים עסק בשוק החופשי. אבל מי שכן מנהל עסק אמיתי, יודעֿשחוזים והסכמים הם חלק מהעסק. גם חלק מהעסק הם לקוחות ושותפים שמתגלים כלא טובים - חלק מהסיכון המקצועי. לפעמים אתה נופל על לקוח שלא משלם או לא מכבד חוזה - זה המחיר שלעשות עסקים - פעם הבאה תהיה מוכן. אם אתה מנהל עסק מוצלח, אתה לא זורק טנטרום, משתולל או מנסה להפעיל אלימות נגד הלקוח. אתה בטח לא פונה לבריון השכונתי לעזרה.לא פונים לבריון השכונתי כי מחר האלימות תופנה נגדך. מערכת ה״צדק״ מעניקה יותר מידי כח לאנשים שאף אחד לא ביקש את שירותם ואין להם כלים או ידע להביע דעה (שלא לדבר על לכפות את דעתם). יש שם לשופט שפועל בעולם האמיתי, בעל יכולת וידע ומכובד בגלל דעתו (ולא בזכות הרובים שמאחוריו) - מגשר, מנהל משא ומתן, מתווך וכו׳. שאתה חסר יכולת אתה הולך לעבוד עבור הממשלה שמספקת רובים לגבות את דעתך (כי אחרת אף אחד לא יקבל את דעתך)
0
יוסי ברנע
אגב יעילות- ומי נענשה על יעילותה המשפטנית
רונית פוזננסקי - כץ.
0
.לוי.
ל-אבו דנה: רגולציה
האם רגולציה "דרושה" - דרושה למי ?לצורך מלחמה בבצורת המתמשכת, דרושות ילדות תמות להעלאה כקורבן לאלים. "דרושות" למי ? לרופא האליל. לצורך השגת תמיכת מצביעים, דרושה רגולציה על שוק השכירות, שהרי יש הרבה יותר מצביעים שוכרי דירות מאשר מצביעים משכירי דירות. "דרושה" למי ? לפוליטיקאים הנבחרים.רגולציה משמעה: אין משא ומתן בין אנשים על תנאי העיסקה, אין הסכם המבוסס על הסכמת הצדדים. א' וב' הם קונה ומוכר, שוכר ומשכיר, עובד ומעביד, לווה ומלווה, יזם ומשקיע, וכו'. באה המדינה ואומרת להם: חברים, שבו בשקט ! אתם חושבים שיהיה מה שסיכמתם ביניכם ? תשכחו מזה. אני אחליט עליכם. האם זה "דרוש" ? למי זה "דרוש" ?
0
יעקב
לא, בערך אותו דבר
"שהרי יש הרבה יותר מצביעים שוכרי דירות מאשר מצביעים משכירי דירות"השיקול של הפוליטיקאים להעדפת שוכרי דירות על פני בעלי הבתים נובע מהאידאולוגיה של "דפוק את העשיר".הייתי אומר שכמות משכירי הדירות ושוכרי הדירות היא בערך דומה, רק משכירי הדירות אמידים יותר ביחס לשוכרים...בניגוד לתיזה של מארקס על האינטרפרטציה המטריאליסטית של ההיסטוריה (הכול נעשה משיקולי תועלת כלכלית או רווח חומרי) - הרי במציאות הרבה מאד דברים (אולי הרוב) נעשים משיקולים אידאולוגיים - או על בסיס אמונות כלומר ממניעים רוחניים (לא חומריים).
0
יעקב
רגולציה - האם דרושה?
זו שאלה גדולה מאד, והתשובה היא - לפעמים כן.בתחום שנידון בפוסט זה - התקשורת - התשובה היא לא.המדינה לא צריכה לעסוק בשידור או תקשורת בכלל, וגם לא ב"הסברה" או "חינוך הציבור".היא לא צריכה לנהל תחנת רדיו או טלוויזיה ("כאן"), ולא צריכה לקבוע מי ישדר (כמה חברות כבלים) ומה ישדרו (התערבות בתכנים), ולא צריך "רשות השידור" ה"ציבורית" וגם לא רשות השידור השנייה, וגם לא המועצה הזו או אחרת.
0
לוי @
היחס המספרי בין משכירים ושוכרים
ברמת אביב, ליד האוניברסיטה, איש אחד משכיר דירה. מתגוררים בה 4 סטודנטים. בשנה שעברה גרו בה 4 סטודנטים אחרים. בשנה הבאה שוב יתחלפו השוכרים. לחישוב היחס לא דרוש דוקטורנט למתמטיקה. הרגולציה על מתווכים: כמה לקוחות יש לכל מתווך ?הרגולציה על יועצי השקעות: כמה נועצים יש לכל יועץ ?הרגולציה על פעוטונים (טריה, הישר מן התנור): כמה עוללים יש על כל פעוטון ?האם מתווך, יועץ השקעות בבנק, ובעלת פעוטון הם בהכרח "עשירים" ?
0
מוטי היינריך
רגולציה על שום מה?
רגולציה נובעת מאידאולוגיה. אבל לא די באידאולוגיה כדי לקדם רגולציה. הרוב לא "שוברים" ראשם ולא הוגים באידאולוגיה. קיימת תחושת בטן, לא מפתיעה, שככל שירבו תקנות וחוקים מפורטים – כן ייטב לכולם. רוב הציבור לא מזהה רגולציה כמכשול או כפגיעה בזכויות הפרט; אנשים אכן מתלוננים על "ביורוקרטיה", אבל מייחסים אותה לחוסר כישרון של פקידים, ניהול שגוי וכו'. נחליף מנהלים והכול יהיה בסדר.יש אמנם רגולציה שפוגעת ב"עשירים" אבל יש גם רגולציה מיותרת רבה שתפקידה "לעשות סדר". רוב חברי הכנסת לתחושתי, לא מתעמקים באידאולוגיה, הם בטוחים שהם "מסדירים" נכון את חיינו ועוזרים כך לאזרח המסכן.אבל גם זה לא די לצונאמי החקיקה. החישוב הפוליטי והרווח הפוליטי (הצפוי לדעתם) הוא המנוע העיקרי לקידום הרגולציה על קרקע חרושה אידאולוגית ורווייה בתחושת בטן חיובית.כאן כבר מנצח הרוב המוחץ שהרגולציה פועלת "לטובתו" לכאורה.
0
שחרורון
רגולציה היא פשוט דעה מגובה ברובה
ולכן, היא לפי הגדרה, משהו שלילי ביותר.יכול להיות שהכוונות טובות (או שאנשים משכנעים את עצמם שהכוונות שלהם טובות), אבל זה לא משנה. רגולצייה תמיד תגרום יותר נזק מתועלתאחת הבעיות עם רגולצייה היא, שכמו היקום, היא הולכת ומתרחבת ואף פעם לא מתכווצת. אולי רגולציה פותרת בעייה נקודתית, אך היא יוצרת הרבה בעיות אחרות
0
אמיתי רינג
מערכת התגובות באתר מסורבלת...
ואינה מעודדת דיון.לגופו של עניין, השאלה העקרונית שהובאה לפיתחו של בית המשפט היא למי שייכות זכויות היוצרים. אמנם נהיר כי בית המשפט אינו מתנהל בוואקום ויש מקום לשיקולים פרגמטיים בחברות חצי-ממשלתיות, כמו בשוק התקשורת רווי הרגולציות, ועדיין טשטוש-הרשויות מוביל את השופטת הנכבדה לטרוח בהכוונת מדיניות ובכך היא גולשת לתחומה של הרשות המבצעת.בקצרה, כפי שאין זה תפקיד של המדינה להחליט מי יהיו המנצחים והמפסידים בשוק התקשורת, מבחינה כלכלית, כך אין זה תפקידו של בית המשפט להכריע מי ירוויח ומי יפסיד כסף מסדרות טלוויזיה. תפקידו של בית המשפט הוא כמובן לפסוק בתיק זה בעניין זכויות היוצרים בלבד.
0
יעקב
גנב מגנב פטור
"ועדיין טשטוש-הרשויות מוביל את השופטת הנכבדה לטרוח בהכוונת מדיניות ובכך היא גולשת לתחומה של הרשות המבצעת."צודק.האקטיביזם השיפוטי הוא מכת מדינה. אין נושא שבו אין בית המשפט מתערב, ואין נושא שבו אינו קובע מדיניות. חוסר הריסון העצמי של השופטים שחושבים שהם יודעים הכול הכי טוב, ומרגישים חובה להתערב בכול דבר ולקבוע מדיניות לפי השקפת עולמם האידאולוגית - זו רעה חולה...יחד עם זאת, ומבלי להכנס לסוגיות משפטיות, איני יכול אלא להרגיש שמחה לאיד כלפי חברה שמתקיימת בזכות רגולציה ממשלתית והנדפקת קצת על ידי אותה מדינה (באמצעות זרוע המשפט) שמזינה אותה ברוחב לב (באמצעות רגולציה המעניקה לה מונופול).ישנה אמרה: "גנב מגנב פטור" - הגנב הראשון איבד את זכותו שהמדינה תגן על זכויותיו, בעצם ביצוע הגנבה. הגנב דוחה את הכלל "לא תגנוב". אם יבוא אח"כ וידרוש הגנה (בסוגייה אחרת) בשם אותו הכלל שהוא עצמו הפר, דינו שידחה.אפשר גם לבקר את השופטים על "אקטיביזם שיפוטי" וגם לשמוח על תוצאות פסיקתם, אם, במקרה, התוצאות רצויות.
0
יעקב
אקטיביזם שיפוטי - הפרת זכויות הפרט
העמדה האידאולוגית העקרונית של אתר זה ומשתתפיו דוגלת בהגנה רחבה ביותר על זכויות הפרט וחופש הפרט.ההגנה דרושה במיוחד נגד הפרת הזכויות בידי המדינה, נגד הרחבת תחומי הפעילות של המדינה (על חשבון חופש הפרט), נגד עודף חקיקה ורגולציה שמקטינים את החופש והאוטונומיה של הפרט, ומחזקים את השליטה של הממשלה (או הקולקטיב).האקטיביזם השיפוטי מגדיל את ההתערבות של השלטון (באמצעות זרוע המשפט - שהיא זרוע של השלטון) בחיי הפרט.בתי המשפט הופכים מזרוע שאמורה להגן על הפרט לזרוע שעוזרת לממשלה לאכוף את התערבות היתר המדכאת שלה. בתי המשפט נחוצים כדי להגן על זכויות הפרט, אבל, כאשר הם חורגים ממנדט זה, ולוקחים לעצמם סמכויות נוספות הם הופכים לאחת מזרועות דיכוי חופש הפרט בידי השלטון.אני מתנגד לממשלה "גדולה", וגם לבית משפט "גדול". כול גופי השלטון (שבית המשפט הוא אחד מהם) צריכים להיות מוגבלים בגודלם ותחום פעילותם.
0
יעקב
האויב של האויב שלי...
אילו בתי השפט היו פועלים לריסון הרגולציה והפעילות הממשלתית המיותרת - והיו פוסקים נגד הממשלה בעניינים אלה (ופוסלים חוקים רעים של הכנסת) - הייתי מברך על כך, למרות שאולי זה עדיין "אקטיביזם שיפוטי" וחריגה מסמכות.אבל... בתי המשפט גדלים על אותה תשתית אידאולוגית כמו המדינה האקטיביסטית עצמה, ועל אותה אידאולוגיה "חברתית" (סוציאליסטית, רגולטורית) השולטת בכיפה. לכן הם לא נוהגים לפסוק נגד המדינה ולרסן אותה - אלא להיפך - בתי המשפט מתריעים על מחסור ברגולציה ודורשים רגולציה נוספת... לכן האקטיביזם השיפוטי הופך למכת מדינה נוספת (בנוסף לאקטיביסם הרגולטורי של המדינה).הפרדת הרשויות (מחוקקת, מבצעת ושופטת) הוא עקרון יסודי במשטר דמוקרטי. התיאוריה הייתה שהרשויות ירסנו אלה את אלה, למען שמירת חופש הפרט.זה לא מה שקורה. הרשויות מחזקות זו את זו ופועלות, ללא הרף, וביחד, להגדלת סמכויות השלטון (כלומר של עצמן) ביחס לאדם (לפרט).האינטרס המשותף של כול גופי השלטון (וכול הרשויות) הוא להגדיל את סמכות השלטון ותחומי פעילותו.
0
שחרורון
חוזר: תקשורת: סוציאליזם ורגולציה נפגשו בבית משפט – מי הפסיד?
כח משחית. ובידי השופטים יש כח עצום.גישת ה״זה לא צודק אבל אני שמח שדפקו אותם״ היא מסוכנת מאוד. היום השופטים פוגעים בחברות הכבלים מחר הם יפגעו בך. השופטים מושחתים מעודף כח. והדרך לפתור את הבעיה היא לנצל מקרים כאלה כדי לקרוא לסגירת בית המשפט
0

3000 תוים נשארו