ראשון, 04 יולי 2010 15:39

תרומתה של ח"כ שלי יחימוביץ' לגידול באבטלה הכרונית

החוק של ח"כ שלי יחימוביץ' אושר: הרחבת "איסור האפליה בעבודה". מהן ההשלכות הכלכליות והמוסריות של מעורבות המדינה ביחסי עבודה? מדינת ישראל עשתה צעד גדול קדימה לקראת רמת אבטלה "מקובלת" באירופה: 10%-15%.

הכנסת אישרה הצעת חוק של ח"כ שלי יחימוביץ' אשר מרחיבה את "איסור האפליה בעבודה". 

חוק זה שייך לקטגוריית החוקים לפיהם המדינה מתערבת, מכתיבה ומגבילה את מהות העסקאות וההסכמים שאזרחים רשאים לבצע ביניהם מתוך רצון חופשי משותף. המדינה נטלה לעצמה את הזכות לכפות מערכת יחסים בין אנשים חופשיים. כפיית רצונו של האחד על השני. 

תחום יחסי העבודה, משופע בחוקים שמכתיבים לפרט – מעסיקים ועובדים את המותר והאסור. התיאוריה של "המומחים לענייני עבודה" גורסת שקיים אי שוויון יסודי בין העובד למעסיק. העובד תמיד נמצא בעמדה נחותה כלפי המעסיק ולכן המדינה צריכה להתערב ולחוקק חוקים שנועדו להגן על העובד. נראה שהעניין הרבה יותר פשוט ו"מעשי": מספר העובדים לעולם יהיה גדול ממספר המעסיקים – כוחם כגוש מצביעים גדול יותר משמעותית. לכן – בשיטה הדמוקרטית המקובלת, ישתדלו פוליטיקאים לקדם כל חקיקה שמטיבה לכאורה עם העובדים – האידיאולוגיה שברקע מעניקה את הגושפנקה "המוסרית". בבחירות לפרלמנט יש קול שווה לכל אזרח ולכן צומח ללא הרף מספר הדפים בספר חוקי העבודה וכמות ה"זכויות" שמוענקות לעובדים נוטה תמיד לצמוח. פגיעה מהותית בחופש הפרט של אזרח שמוגדר כ"מעסיק" נחשבת לראויה מבחינה מוסרית. 

לחוקים שמגבילים את חופש הפרט יש בדרך כלל השלכות כלכליות מעשיות מאד. בעקבות המשבר הכלכלי המתמשך, החלו להישמע לאחרונה באירופה קולות שמכירים בכך שעודף "זכויות העובדים" הרסני לפעילות המשקית – עדיין קשה להאמין שיימצאו הפוליטיקאים שיעזו לבטל חקיקת עבודה "מתקדמת". בספרד וביוון ברור לכל מי שעיניו בראשו שהסיבה העיקרית לאבטלה הכרונית שם, ובייחוד לשיעורי האבטלה הגבוהים בקרב צעירים (25% - 40%) הם חוקי העבודה "להגנת" העובדים: הקושי לפטר עובדים, הטבות סוציאליות שמאלצות הגדלת שכר ללא קשר לתפוקת העובד ויכולת המוצר להתחרות בשוק, חוקי שכר מינימום שמרתיעים מעסיקים מלשכור עובדים בעלי כישורים ותפוקה נמוכים, הקושי לשכור או לנייד עובדים שלא בהסכמת ועד העובדים, דרישות רישוי כמעט בכל מקצוע (כולל נגרים, סַפָרים ומזכירות), חובת העסקת עובדים חברי האיגוד המקצועי בלבד ועוד עשרות מגבלות. 

כלכלנים מכנים את התהליך כ"הקשחת שוק העבודה", כלומר פגיעה מתמשכת בגמישות התחרות בין המעסיקים על שכירת עובדים ופגיעה ביכולת העובדים להחליף בין מקומות עבודה. תשלומי האבטלה והזכויות הסוציאליות ממומנים באמצעות הלוואות שהממשלות נוטלות (ומתקשות כיום לפרוע ולגלגל לעתיד) ואילו התייקרות עלות העבודה אינה מאפשרת למוצרים אירופאים להתחרות בשווקי העולם. זו הסיבה הישירה שהכלכלה באירופה נעצרה ומתדרדרת. מדובר בתהליך איטי ומצטבר לאורך עשרות שנים – הידוק איטי ועקבי של החבל על צוואר הכלכלה. אבטלה של 8% עד 12% נחשבת כבר ל"נורמאלית". אין פלא שהעלייה ברמת החיים באירופה נעצרה ותדרדר – הניסיון לשמור על רמת החיים הקודמת באמצעות לקיחת הלוואות נדון מראש לכישלון. כך נוצר יתרון תחרותי ברור למדינות בהן שוק העבודה גמיש יותר – עד שה"דמוקרטיה המערבית" תתנחל גם שם. 

במדינה חופשית המדינה לא צריכה להתערב ביחסי עובד-מעביד, אלא להשאיר את יחסי העבודה להסכמה מרצון חופשי בין הצדדים. לעובד מותר לשבות ולמעסיק מותר לפטר עובד ששבת. למעסיק מותר לחתום על הסכם עבודה עם כל עובד שייראה לו ואפילו להחליט שהוא מעדיף להעסיק נשים בלונדיניות בלבד. מעסיק אחר יוכל להודיע שהוא מוכן להעסיק אך ורק גברים ששרתו ביחידה התנדבותית בצה"ל ולדחות מועמדים אחרים. אם קופאית בחנות כלבו מעדיפה לשבת והמעסיק דורש ממנה לעמוד – היא חופשית לחפש מעסיק אחר שמוכן להעסיק קופאיות בישיבה. אם רוב הקופאיות יעדיפו עבודה בישיבה אז שכר הקופאיות העומדות יעלה או שרוב המעסיקים יוותרו על דרישת העמידה – אבל אין צורך שהמדינה תקבע חוק שאסור לדרוש מקופאית לעמוד ליד הקופה. 

שוק העבודה מתנהל כמו כל שוק מוצרים ושירותים אחר, אם ממשלה לא מתערבת ומשבשת אותו. ככל שכישורי העובד נחוצים יותר למעסיק כך גובר כוחו של העובד – אפילו אם העובד הוא פועל ניקיון מסור ואיכותי. לשום מעסיק לא כדאי לוותר על עובד טוב ונחוץ. גם ההיפך נכון – כאשר יש היצע גבוהה של עובדים בתחום מסוים – ירד השכר המוצע באותה התמחות. כך יאותת השוק למחפשי העבודה להסב את התמחותם או להסתפק בשכר נמוך. עובד פחות מסור וחרוץ צריך שיחשוש, ובצדק, למקום עבודתו. 

שלי יחימוביץ' מובילה בעקביות חקיקה למען הידוק החבל על צוואר הכלכלה הישראלית. היא לא לבד. מעטים מבין הפוליטיקאים בירושלים מבינים לאן מובילה החקיקה ה"חברתית". גם המעטים שמבינים לא מעזים להסביר בגלוי את עמדתם כי מסוכן פוליטית להיות "לא-חברתי". 

החוק התקבל. מעתה כל עובד שיפוטר, או לא יקודם בעבודה, או מרואיין שלא התקבל לעבודה – ימצאו את הדרך לתבוע את המעביד על "אפליה" – העובד אפילו לא צריך להוכיח שהמעסיק אשם. חובת הוכחת החפות תחול על המעסיק הנאשם. מסוכן יהיה לשכור עובדים חדשים כי אי-הודאות לגביהם תגדל. מעתה, כל מעסיק יעדיף לשלם שעות נוספות לעובד וותיק ומוכר במקום להסתכן עם עובד חדש. מעסיק מעוניין לדעת מראש האם תפוקתו של העובד תוגבל בגלל פרמטרים אישיים. המידע מאפשר למעסיק "להפלות" עובד שידוע מראש שתפוקתו תהיה נמוכה יותר. בעקבות המידע יכול המעסיק להציע לעובד שכר נמוך יותר, להציב אותו בתפקיד בו ההיעדרויות קריטיות פחות, או אפילו לדחות את מועמדותו. בהעדר אפשרות לתהות מראש על קנקנו של העובד, הדרך של המעסיקים להתגונן תהיה, כנראה, לשלם לכל עובד חדש שכר נמוך מאד ב"תקופת ניסיון" ואם העובד אינו מתאים – פשוט להשאיר אותו ברמת השכר הנמוכה, או לפטר אותו בהזדמנות הראשונה תוך צבירת ראיות שהרקע לפיטורים אינו "אפליה". בכל מקרה – עלות העבודה תגדל ומוצרים ישראלים יתייקרו. קיימת השלכה חמורה נוספת, שקשה להבחין בה בדיון הציבורי: ככל שהסוציאליזם מתנחל, מתדרדרים יחסי האמון בין האזרחים ובין הצדדים לפעילות עסקית, החשד והשקר הופכים לנורמה. החקיקה שהתקבלה לא תאפשר למעסיק לומר את האמת הפשוטה לעובד: "אתה לא מתאים". המעסיק יאלץ להשקיע מאמצים במעקב אחרי עובדים שירצה לפטר, או לא לקדם, כדי לאסוף ראיות ו"לתפור להם תיק" שמצדיק פיטורים (כולל מערכת של הלשנות עמיתים לעבודה) – אחרת יואשם באפליה. 

אפשר לצפות לאלפי תביעות נוספות מידי שנה בבתי הדין לעבודה שמספר העובדים בהם יתפח. מאות עורכי דין חדשים לענייני עבודה יתפרנסו על חשבון המעסיקים ועל חשבון כושר תחרות מופחת של מוצרים ישראלים. כולנו נשלם את עלות "זכויות העובדים" החדשות. מצבו היחסי של העובד לא ישתפר, אלא יחזור לרמה נמוכה יותר מאשר הייתה בנקודה בה החל תהליך "שיפור זכויותיו". ה"מגיפה האירופאית" כבר כאן. הצטרפנו אל "הנאורות" שבמדינות אירופה. 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שלישי, 19 דצמבר 2017 05:59

3000 תוים נשארו