יש נטייה לכל ממשלה להגדיל את כוחה יותר ויותר. לכן צריך להלחם למען שמירת זכויות וחופש הפרט במובן הרחב ביותר, ולמען צמצום תחומי הפעילות והסמכות של הממשלות למינימום הכרחי. זה מה שנקרא: ממשלה "קטנה". זאת בניגוד לאידיאולוגיות רבות של השמאל והימין שרואות בממשלה ככלי חשוב לקידום כל מטרה, על חשבון זכויות הפרט.
נטייה טוטליטארית של השמאל
אנשי השמאל מתרעמים כאשר מזכירים את פשעי הקומוניזם. מה לנו ולקומוניזם? הם שואלים. אנחנו הומניטאריים, ליבראלים, בעלי לב זהב, שרוצים רק טוב בשביל האנושות. אנו נגד אלימות ורצח.
ראוי להזכיר להם שהם תמכו, מבחינה היסטורית, בהתלהבות, בסטאלין – ומשתמע מזה – בפשעיו. סטאלין היה "שמש העמים" – וכאשר מת ב-1953 התאבלו עליו אבל כבד, גם בכל קיבוצי השומר הצעיר בארץ. ובחייו, לפני מותו, הוא היה דמות נערצת, אלוהים ממש, בשביל כולם. אלה עובדות היסטוריות, לא ספקולציות. ואת הפשעים לא ביצע סטאלין, אישית, אלא המשטר הקומוניסטי, לכל אורך הדרך, ולא חשוב מי עמד בראש. הפשעים הם חלק מהאידיאולוגיה של "הדיקטטורה של הפרולטריון".
אבל, מעבר לזה, רצונם של אנשי השמאל "לעשות טוב לאנושות" הוא כל כך עז, שהוא גובר על הרצון לשמור על חופש הפרט, זכויות האדם, ושלטון חופשי ודמוקראטי. אין להם סבלנות למגבלות שמתחייבות מהצורך לשמור על זכויותיהם של אחרים (למשל זכות הקניין, שבה הם לא מכירים בכלל).
הדוגמה האחרונה באה לא ממאור אינטלקטואלי גדול של השמאל, אבל ממישהו שבכל זאת מפורסם (ועשיר) – במאי הקולנוע וודי אלן (היהודי, כמובן). הוא חושב שברק אובמה נשיא מצוין, שרוצה לעשות טוב לאנושות, אבל יריביו הפוליטיים המרושעים מפריעים לו (במטרה לעשות רע לאנושות). לכן הוא מציע (חצי בצחוק, חצי ברצינות אני מניח) שימנו את אובמה לדיקטאטור לכמה שנים, כדי שיוכל להיטיב עם האנושות בלי שיפריעו לו.
הרצח והרעב באוקראינה
דוגמה לפשעי הקומוניזם אפשר לקרוא בדו"ח זה, על הרעבה למוות של האוכלוסייה באוקראינה בשנים 1932-33. את מספר המתים קשה לקבוע בוודאות, אך לפחות 3 מיליון, ואולי עד 9 מיליון איכרים אוקראיניים מתו ברעב בחורף 1932-33. הם לא מתו כתוצאה מאסון טבע או בצורת. הם מתו כתוצאה מהחלטה מכוונת ומודעת של המשטר הקומוניסטי של ברה"מ להמיתם. הצבא הרוסי החרים את התבואה של האיכרים, וזה מה שגרם למותם ברעב.
המשטר הקומוניסטי ניסה להשיג כמה מטרות: א. להתגבר על ההתנגדות לקולקטיביזציה (קרי לשוד אדמות האיכרים). ב. הוא רצה להתגבר על הלאומנות האוקראינית שהתנגדה לשלטון הרוסי. ג. הוא רצה להשיג מזון כדי למנוע רעב וקשיים בערים ברוסיה, מוקדי התמיכה במשטר. ג. הוא היה צריך מזון עבור הצבא. ד. הוא רצה להטיל טרור – שיראו – יראו ולא יעזו להתנגד לו, לא באוקראינה ולא במקומות אחרים – עמים אחרים.
המשטר הורה להחרים את התבואה, ביודעו בבירור שהתוצאה תהיה רעב, והוא לא דאג לשום אספקת חרום של מזון, ולו מזון מועט, כפי שעשו באזורים אחרים – כדי למנוע את המוות. הם הניחו לאנשים לגווע, בכוונה.
בקישורית דו"ח המחזיק 500 עמודים שחובר בידי וועדה של הסנאט האמריקאי בשנת 1988, המכיל מסמכים לרוב, וגם עדויות חיות של יותר מ- 200 ניצולים. הפרשה אינה סוד, חרושצ'וב, בהיותו שליט ברה"מ הודה בכך (חרושצ'וב היה אוקראיני).
כתב הניו יורק טיימס, וולטר דורנטי, שביקר בברה"מ באותה תקופה, פרסם בעיתונו דיווחים מלאי תשבחות למשטר, עם תיאורים וורודים, מזויפים, והסתיר את הרעב מציבור הקוראים האמריקאי, כי העובדות לא תאמו את האידיאולוגיה שלו. הוא זכה בפרס פוליצר על סדרת כתבות זו, כנראה פוליצר לשקרים. הרצח של מיליונים באוקראינה הוא רק דוגמה לפשעי הקומוניסטים.
ביקור הנשיא פרס ברוסיה לרגל החגיגות לציון 65 שנה לניצחון על הנאצים
יום הניצחון, ה- 9 במאי הוא חג גדול ברוסיה וצוין בטכסים רבים כולל מצעד צבאי מפואר. שלא כמו בשנים קודמות, הפעם אסר הנשיא מדבדב הנפת תמונות של סטאלין בטכס במוסקבה, אבל בערים אחרות כמו סנט פטרסבורג כן הציגו את תמונתו.
הפשעים הנוראיים של הקומוניזם, ועשרות המיליונים שסטאלין רצח בעת ששלט בברה"מ הולכים ונשכחים, ונמחקים מהזיכרון. הנשיא הקודם, פוטין, הייתה לו סימפטיה לסטאלין, והוא נטה להעלים או לרכך את פשעיו בספרי ההיסטוריה ברוסיה.
הנשיא הנוכחי, מדבדב, בן חסותו של פוטין, חושב אחרת. "סטאלין ביצע פשעים עצומים נגד עמו. למרות הישגי משטרו, לא ניתן לסלוח על הפשעים הנוראיים שביצע" אמר מדבדב לאחרונה.
מנהיג המפלגה הקומוניסטית של היום, גנאדי ז'יוגאנוב, אמר שהשגו של סטאלין בניצחון על הפאשיזם (הניצחון במלחמת העולם ה-2) הוא הישג היסטורי שלא ישכח לעד וייזכר לזכותו. מדבדב השיב שהניצחון "במלחמה הפטריוטית הגדולה" (השם הרשמי של המלחמה ברוסיה, מאז סטאלין) הוא של העם הרוסי, לא של סטאלין.
בכתבה בקול ישראל סיפר הכתב על צעירים שהניפו את הדגל האדום של ברה"מ, בעת החגיגות, צעירים שאולי נולדו אבל בוודאי התחנכו אחרי נפילת ברה"מ. הכתב ראיין אותם ונראה שהם לא יודעים הרבה על פשעי ברית המועצות. הם אמרו שהדגל מסמל את אחדות העם הרוסי ואת עברו המפואר...
תארו לכם צעירים צועדים עם דגל צלב הקרס של הנאצים... הדבר לא יעלה על הדעת, הם יאסרו מייד. הנאצים היו פושעים משוגעים – זאת כל אחד יודע.
הקומוניסטים היו פושעים ומשוגעים פי כמה וכמה – אבל דבר זה הולך ומיטשטש ונשכח, ההיסטוריה משתכתבת, וצעידה עם דגלי הפשע האדום נחשבת אופנתית היום, כפי שהייתה תמיד בחוגים רבים.
יעקב