שישי, 19 פברואר 2010 15:41

פשע "חלוקת הדירות" והשכרתן

במסגרת החוק מחליטים פקידי מדינה כמה דירות צריך לבנות והיכן, מה תהיה גובה התקרה, מספר הדירות בבניין ועוד. החוק מתעלם מדרישות צרכני המגורים, האזרחים. בית המשפט קנס אזרח שחילק דירה בת"א ב-230 אלף שקל.

יחסים הומוסקסואלים נאסרו בישראל על פי חוק עד לשנת 1988. "יחסים שלא כדרך הטבע" – כך בלשון החוק, היו עבירה פלילית שדינה מאסר. ברוב אפריקה ובמדינות ערב דינה של "עבירה" זו, גם כיום, חמור עד כדי עונש מוות. 

החוק שבוטל, נראה לנו כאבסורד. היכן קורבן הפשע? הרי מדובר ביחסים מרצון וללא כפיה בין שני אנשים וללא נזק לאחרים. מקור האיסור בהשקפה המקובלת של עליונות המדינה על פני זכויות הפרט: המנהיגים הפוליטיים ("המדינה") מטיבים לדעת מאתנו מה טוב ורצוי לנו ומכאן זכותם להכתיב את מהלך חיינו והעדפותינו. האזרחים נחשבים בדרך כלל ל"חסרי אחריות", להמון שיש "לכוון אותו". הבינה ניתנה בעיקר לממסד הפוליטי, ל"מומחים" מטעמו ולקבוצה שרואה עצמה כעילית חברתית. ביטול מוצדק של החוק ההומו-לסבי, הקטין רק במקצת את מעורבותה המיותרת והמזיקה של המדינה בחיי הפרט. 

בניית דירות והשימושים השונים בנדל"ן מתבצעים במסגרת חוק התכנון והבניה. החוק עשיר בסעיפים שיוצרים "עברייני בניה" מבלי שקיים קורבן ל"עבירה" שביצעו. "פשע ללא קורבן" שייך לקטגוריה של "עבירות" בהן אנשים, בהסכמה וללא כפיה, פועלים בקניינם או בכישרונם מבלי לפגוע בזולת. כזה הוא "פשע" חלוקת דירות מגורים והשכרתן. בעלי הדירה והדיירים מרוויחים הדדית ואחר אינו ניזוק. 

במסגרת החוק מחליטים פקידי עירייה ומדינה, אלה עם בינת היתר, כמה דירות צריך לבנות והיכן, מה יהיה שטחן, כמה חדרים ומרפסות יהיו, מה תהיה גובה התקרה, מספר הדירות בבניין ועוד. מנגנון זה מתעלם מדרישות צרכני המגורים שהרי האזרח, כידוע, אינו יודע מה טוב עבורו. החלטות שרירותיות אלה מאוגדות ב"תוכניות בניין עיר" (תב"ע) ואוסרות על יזמים וקבלנים לספק את הביקושים בשוק באופן שיתאימו לצרכי הציבור. 

השקפת עולם ריכוזית זו הגיעה לקיצוניות בגוש הקומוניסטי לשעבר – ברוסיה, מזרח אירופה וסין. פקידי ממשלה קבעו ותכננו גם את "תמהיל" הנעליים בחנויות והמוצרים בסופרמרקט. נדרש רישיון אפילו כדי לעבור דירה לעיר אחרת. כדאי לשאול את העולים מרוסיה, מה היו התוצאות. גם ברוסיה הצדיקו את המעורבות הממשלתית במילים נפוחות דומות ומעורפלות – כמו "תמהיל דירות", "מרקם אורבאני", או "ערך חברתי" – שנובעות מהשקפתו האישית של הפקיד הממשלתי. מעטים יחלקו שאחרי כ-80 שנים של תכנון עירוני מדוקדק, הערים בישראל, שכולן חדשות במונחים עולמיים, הן בין המכוערות במערב. הרימו ראש ברחובות הראשיים והצדדיים בתל אביב, בבת ים ובנתניה – הביטו על תוצאות ה"תכנון המרכזי" של הפקידים, מהנדסי העיר והארכיטקטים מטעמם. והכול תוכנן לפרטי פרטים. 

תכנון הכלכלה על ידי הפקידים ו"מומחים" ברוסיה גרם למחסור תמידי במוצרים ובמזון. אזרחים נאלצו לקומבינות כדי לקיים אורח חיים פחות מסביר. כל אזרח רוסי היה לעבריין וחסר היה רק השכן שרוצה ל"סגור איתו חשבון" כדי שזה ילשין לשלטונות על "העבירה". חוק התכנון והבניה בישראל גרם למחסור חמור בדירות באזורים ובגדלים שהציבור רוצה והטיס את המחירים לשמים. החוק רווי הסעיפים המיותרים יצר כורח בחלוקת דירות. 

צעירים רבים מעדיפים לגור, בפרטיות אינטימית, בדירת חדר קטנה וזולה על פני מגורים עם שותפים איתם יחלקו את אסלת השירותים והמטבח. לא מדובר רק בתל אביב, אלא כמעט בכל עיר בינונית בישראל. אבל הפקידים ש"מטיבים לדעת" אוסרים על בניה כזאת. וכמו ברוסיה, כאשר הממשלה יוצרת מחסור – השוק השחור מספק את הביקוש. בעלי דירות מזהים את המחסור ומחלקים דירות גדולות למספר דירות חדר קטנות, אולמות תעשיה משופצים לדירות "לופט" – הם מספקים את הביקוש. זה נהנה וזה אינו חסר כדברי חז"ל. כך היו בעלי הדירות ל"עבריינים", הדיירים לשותפים ל"פשע" וחסר רק השכן שילשין עליהם מצרות עין. 

כמה זעירה יכולה להיות דירונת מחולקת? אפילו 6 מטרים מרובעים – אם יימצא שוכר מעוניין. כגודל החדר בו גרתי כסטודנט. מתחתנו, בדירת שלושה חדרים בתל אביב, גרים שלושה סטודנטים שותפים בדירה אחת. איכות החיים של השכנים בבניין לא תיפגע אם הדירה תחולק לשלוש דירות חדר וכל סטודנט יעשה צרכיו באסלה פרטית משלו, ישתמש במטבחון ובמקלחת פרטיים. מדוע צריך המחוקק להתערב ולקבוע כמה ישבנים יחלקו באסלה? "אין כל שימוש יתר בתשתיות", או "הגדלת הצפיפות בניין" כדברי התובע מטעם העירייה בבית המשפט שפסק לאחרונה קנס של 230,000 שקלים לאזרח "עבריין" שחילק דירה בת"א. כל קונה דירה יודע מראש שבדירת שלושת החדרים הסמוכה, יכולה באחד הימים להתגורר, גם משפחה עם 5 נפשות – כלומר, צפיפות גבוהה בהרבה מאשר בשלוש דירות חדר תוצר "חלוקה". חוק התכנון והבניה הופך עשרות אלפי אזרחים ישרים ל"עבריינים" ומתעלם ממיצוי הדין עם עבריינים אמיתיים שפולשים ובונים על קרקע לא להם. 

וכמו ברוסיה של סטאלין, קראה עיריית גבעתיים ל"אזרחים שומרי החוק" להסגיר לידיה בעלי דירות שחילקו את דירתם. הגדילה לעשות רשת שוקן, מבעלי עיתון "הארץ", שפרסמה כבר לפני כשנה מעל דפי עיתון "העיר" כי הקצתה כתובת דוא"ל בה ניתן להלשין על בעלי דירות שחילקו דירה. 

מוטי היינריך 


להלן עדכון חשוב לכתבה שהתקבל בעיתוי הנכון מגולשת באתר: 

חוקי הבניה השולטים בארצנו עוצבו לפי המבנה החברתי משפחתי של קום המדינה: הרגלי הנישואין, הילודה ותוחלת החיים. בינתיים חלו שינויים מהפכניים במבנה הדמוגרפי, אך הוועדות והמחוקק מונעים מהציבור להתאים את מבנה הדיור לתנאים המתחדשים. 

לדוגמא: לפני שישים שנה (לפי סיפורי אימא שלי), הצעירים עזבו את בית ההורים ישירות אל מערכת נישואין והולדה. אך היום, חולפים בממוצע כ 6 -13 שנה בין מועד עזיבת בית ההורים לבין הולדת הילד הראשון. אך בשל התעקשות הוועדות אין פתרון דיור חוקי וראוי למאות אלפי צעירים אלו שכה זקוקים לחדר עם מקלחת פרטית. 

זאת ועוד. בזמנו, תוחלת החיים הייתה קצרה בכ- 20 שנה. משמע, תוך שנים מספר קצר מעת שהילדים עזבו את הבית, ההורים נפטרו או עברו לדיור חלופי. היום עם שיפור מערכות הבריאות והתזונה, ההורים נשארים להחזיק בבית גדול וריק למשך 40 שנה ומעלה, ובמקביל – לאותם הורים וותיקים אין אמצעים לקנות תרופות ומזון. 

לפני עשרות שנים, נהגו רוב הזוגות הצעירים שבאו לביקור הורים, לשהות למשך ימים מספר וללון בבית ההורים [בגלל מיעוט כלי רכב פרטיים]. היום כאשר לכולם יש מכונית, הביקור בדרך כלל אינו כולל שהיית לילה. ולכן הבית הגדול עומד בשיממונו, אך בשל בחוק הישן, אסור לזוג מבוגר לחלק את דירתם ולהשכיר לזוג מבוגר אחר, או לסטודנט צעיר שכה זקוק לדיור סביר. 

בתיה אבן

עודכן לאחרונה ב חמישי, 28 דצמבר 2017 04:42

3000 תוים נשארו