רביעי, 17 פברואר 2010 15:41

תהליכים בכלכלה הגלובלית - סין והמערב

הממשלה הסינית, כמו ממשלים במערב "מתמרצת" את הכלכלה. עודף התמריצים וההלוואות הבנקאיות תועלו אל עבר ספקולציות. זרעי המשבר בסין נשתלו והתוצאות יצוצו במהלך 2010. אבל מבנה הכלכלה הסינית מאפשר "ניסים".

הכלכלן האמריקאי ג'ון מולדין מחבר מידי שבוע דף מידע כלכלי, "מחוץ לקופסא" (Outside the Box) שמופץ למיליוני מנויים. האתר קו-ישר קיבל הרשאה לתרגם ולפרסם מעת לעת כתבות נבחרות. הדף השבועי מארח הפעם את הכלכלן סימון האנט שמנתח מגמות בסין ותחזית כלכלית לטווח הבינוני. 

השנה תעמוד כנראה בסימן "הפתעות". הצמיחה בעולם תאכזב. הגדלת מעורבות הממשלות בנושאים פיננסים, כלכליים, ואפילו אישיים, מגדילות את אי-הוודאות בהקשר של ניהול סיכונים על ידי הסקטור העסקי; והשווקים שונאים אי-וודאות. למדיניות ניהול סיכונים עסקיים יש השלכות משמעותיות על תהליך התאוששות הכלכלה ושוקי הכספים בעולם. 

2010 תהיה גם השנה בה ארצות רבות מארה"ב ועד לבריטניה ולסין יתחילו בצעדים ראשונים לכיוון הידוק המדיניות המוניטארית וכן צעדים הדרגתיים לצמצום מדיניות תמריצי העידוד הכספי לכלכלה. הצעדים הראשוניים של סין להידוק המדיניות המוניטארית, אפילו אם בשלב זה מדובר רק ב"רמזים" להתמודדות עם עודפי הנזילות, מהווים אינדיקאטורים לשווקים בעולם על שינויים צפויים בסביבה העסקית. זאת למרות שבשטח טרם ניכרים צעדים מעשיים. 

אחת מתוצאות המדיניות המרחיבה הנדיבה של ממשלת סין היא גידול באינפלציה של מוצרי צריכה, וכלל לא חשוב אם האינפלציה משתקפת (או לא) בסטטיסטיקה הרשמית. חברות היצוא בסין מתמודדות עכשיו, כפי שכבר חזינו לפני מספר חודשים, בהתייקרות שכר העבודה. זחילת השכר נובעת ממחסור בעובדים מיומנים מול הביקוש הגואה. עובדים רבים לא חזרו למקום עבודתם הקודם במפעלם לאחר חופשת ראש השנה הסיני האחרון. אחת החברות דיווחה על מחסור של 17% מכוח העבודה הרגיל שלהם. אתמול דיווחה פרובינציית יאנג-צו על העלאה של 13% בשכר המינימום לכ- 140$. שכר עובדים מקצועיים עלה בהרבה מכך. צעדים אלה כמוהם כהכרה רשמית במציאות שידועה היטב לחברות עסקיות מזה מספר חודשים. 

לקשיי חברות היצוא הסיניות יש השלכות על היואן. סין נמצאת בלחץ בינלאומי מתמשך לייסוף המטבע. היצואנים הסינים, שנהנים מהמטבע הסיני המוחלש [מלאכותית] סובלים כעת מעליית שכר העבודה, עלייה במחירי החשמל והמים, ובאותה עת הם נאלצים להתמודד לאחרונה עם קשיי גיוס אשראי. הקושי בגיוס אשראי מאלץ יצואנים לבקש את לקוחותיהם בחו"ל להקדים את שלב פתיחת מכתבי האשראי ליום ביצוע ההזמנה ולא כמקובל עד כה עם העמסת הסחורה המוזמנת לאוניה. 

לאינפלציה בהוצאות היצואנים הסינים יש השלכות נרחבות. ראשית, השלכות פוליטיות: תגבר ההתנגדות של בייג'ין ללחץ החיצוני לתיסוף המטבע. התיסוף, אם יהיה, יידחה לכל המוקדם למחצית השנייה של 2010. שנית, היצואנים הסינים יאלצו להעלות את מחירי המוצרים בממוצע ב- 10% ואחדים אף יותר. שלישית, קניינים של מוצרים סינים כבר יודעים על עליית המחירים הצפויה. הם גם העריכו נכון את התייקרות מחירי התובלה ולכן הקדימו הזמנות של מוצרים טרם עליית המחירים הצפויה. זו הסיבה לגידול בנפח התנועה הימית לאחרונה בנמלי המערב בארצות הברית ובמקומות אחרים. 

קיימת דינאמיקה נוספת: סקטורים יצרניים רבים לרוחבה של אסיה הרחיבו מאד את המלאיים של מוצרים ורכיבים בשרשרת הייצור, זאת בניגוד למגמת צמצום המלאים ברבעון האחרון של 2008 וברבעון הראשון של 2009. הסיבוב הנוכחי של ניפוח המלאים נמצא בעיצומו. לתהליך זה תהיה השפעה מכרעת על מהלך הכלכלה העולמית כבר בחודשים הקרובים. נראה שהחדשות אינן מעודדות. 

בתהליך התיעוש הסיני לא חסרים "ניסים" מדהימים, אך עדיין נותרו מספר מלכודות בהמשך. הצמיחה בסין נמשכת בעוד שארצות אחרות סובלות מתוצאות המיתון הקשה. אך הסינים נקטו במדיניות הרחבה ממשלתית ותמרוץ מוניטארי אינטנסיבי שהסכנה שטמונה בו היא חריגת האינפלציה מעבר לתחזיות הרשמיות של 3%-4%. למען האמת, האינפלציה במספר תחומים כבר משתוללת: מחירי קרקעות ממוצעים טיפסו בשנה החולפת ב- 106% ואף למעלה מזה במרכזי הערים. שוק המניות הסיני משתולל והשקעות בסחורות וחומרי גלם מזנקות. הנפשות הפועלות בשווקים אלה אינם רק סוחרי בורסה – הצטרפו אליהם גם גופים מוסדיים ומשקיעים פרטיים. יצרנים נסחפו גם הם בגל הספקולטיבי והחלו לייצר למלאי [בהנחה שהמחירים ימשיכו לטפס] . כבר בשנה שעברה העלו תצפיות שלנו כי הכלכלה הסינית סובלת מעודף של קצף ספקולטיבי. וכי עודף תמריצים ממשלתיים ושפע ההלוואות הבנקאיות תועלו אל עבר ספקולציות ולא אל הכלכלה הריאלית, וכי זרעי המשבר נשתלו והתוצאות יצוצו במהלך 2010. 

ראוי לשים לב לתופעה אחרת שאומתה בשיחות שהיו לנו מול בכירים בממשל הסיני שההצלחה הכלכלית הסינית ביססה רוח של יוהרה שמתבטאת בהתנהלות מול ארצות אחרות במגוון נושאים: כיפוף הזרועות מול ארצות הברית בפרשת מכירת הנשק האמריקאי לטייוואן, ההקשחה בסכסוכי הגבול מול הודו, העדר כל נכונות להתפשרות בוועידת האקלים בקופנהגן, והידוק המגבלות על חברות זרות בסין, גוגל לדוגמה. 

השאלה האמיתית היא האם גישה זו מבטאת, כפי שרבים סבורים, טקטיקה של הסחת דעת הקהל מהבעיה האמיתית של הממשלה כיצד לנתק את הגל הספקולטיבי מהכלכלה כדי לבסס צמיחה ברת-קיימא. במילים אחרות: להנהיג מדיניות כלכלית מכאיבה. אנו לא שותפים לדעה זו כי להערכתנו יש לסינים די כוח כלכלי שנובע מהדומיננטיות של המסחר הסיני בעולם ושל יתרות מט"ח הגבוהות. 

תגובת המערב לכוחה ולהשפעתה העולה של סין לא תעבור ללא תגובה וארצות הברית לא תוותר בקלות על תואר המעצמה הגדולה. יש די נושאים גיאופוליטיים שיוכלו להתפתח לעימות בין המעצמות בעשור הקרוב: המזרח התיכון, יפן, טייוואן ועוד. עימות סביב נושאים אלה ואחרים יהיה שלב המעבר מעולם של מעצמה אחת אל עולם שמנוהל על ידי שתי מעצמות. בינתיים, הסחר הבינלאומי יהיה הנושא המרכזי כאשר הנטייה תהיה לבסס את התעשייה בקרבה גיאוגרפית לצרכן הסופי בכל מדינה. 

הדיון הוא בעת ובעונה אחת פוליטי וכלכלי. רבים בארצות הברית קוראים כיום לכינוס ועידה לאומית בשיתוף אנשי עסקים ואקדמיה, לדיון ולניסוח קווי פתרון אפשריים לסוגיות הכלכליות המבניות של אמריקה: צמיחת הגירעון הפדראלי, פצצת הזמן של החוב הממשלתי הסמוי [כ- 60 טריליון דולר של התחייבויות מבלי שבוצעו בפועל הפרשות עבורן – בעיקר בגין תוכניות רווחה] וצמיחת המעורבות הממשלתית בעסקים ובסקטור הפיננסי. 

חלק מהמהפך צפוי להתבטא בהחזרת תעשיות אל תוך גבולות ארצות הברית – תעשיות שנדדו אל מעבר לים. הממשל החל לנקוט במדיניות המקל בהקשחת הטיפול במקלטי מס שנבעו מפעילות עסקית מחוץ לארצות הברית. בשלב הבא יוצע גם הגזר – הקלות מס ותמריצים אחרים לחברות רב לאומיות שיחזרו לכנס את פעילותן אל תוך ארצות הברית. 

תהליך החזרת ה"יורדים" האמריקאים, כלומר העסקים האמריקאים שנדדו ל"תפוצות" לא יקרה מאליו: אמריקה תנסה לגייס את כל כוחותיה הפוליטיים והכלכליים כדי למשוך חזרה הביתה את התעשייה שנדדה. נהיה עדים למהפך כלכלי עולמי שילווה בהתפתחות מדיניות דומה באירופה וביפן. התחרות לא תהיה רק על מחירים אלא גם על איכות וחדשנות. תהליך שיאפשר לארצות הברית לברוא עצמה מחדש ככוח כלכלי מוביל לקראת סוף העשור הקרוב. 

התהליך חייב להתחיל במחיקה של תעשיות ומפעלים שזמנם עבר ובניה במקביל, מחדש, של הסקטור הפיננסי – חזרתה של הגישה המסורתית שתבטיח מקורות מימון ארוכי טווח. מדובר בתקופת מיתון כלכלי ארוכה למדי שתלווה מידי פעם בהתאוששות קצרה. אך המגמה הכללית במשך תקופה ארוכה תהיה – למטה. לסיכום, ההתאוששות הכלכלה העולמית תאכזב את האופטימיים שבננו, להלן תמצית התחזית: 

• הצמיחה תואט במחצית השנה הקרובה. 
• לקראת 2011 נחזה בצמיחה מתונה. 
• חובות העתק של הממשלות, הדפסת הכסף הנדיבה, וכן הצורך הבלתי נמנע של הממשלות בגיוס סכומי עתק – זרעו כבר את זרעי משבר האשראי הבא שיפרוץ בסביבות 2012-2013. 
• מיתון עולמי חדש, כחלק מהמשבר המתמשך, יתחיל בסביבות אותן שנים ויימשך לפחות כשנתיים. 
• העולם לא צפוי לתהליך של צמיחה אמיתית, לפחות לא לפני 2018. 
• השווקים יהיו תנודתיים מאד, והמסחר ראוי שיתבסס על ציפיות לטווח ארוך, מעבר למקובל כיום. 

John Mauldin, best-selling author and recognized financial expert, is also editor of the free Thoughts from the Frontline and Outside the Box e-letters that go to over 1 million readers each week. For more information on John or his FREE weekly economics letters, go to: http://www.frontlinethoughts.com/learnmore

ג'ון מולדין

עודכן לאחרונה ב חמישי, 28 דצמבר 2017 04:39

3000 תוים נשארו