שלישי, 02 פברואר 2010 15:41

אנרגיה סולארית - פאנלים לחליבת כסף מהממשלה

העובדה שאנרגיה סולארית אינה כדאית כלכלית – מוצנעת לרוב. בעלי הפאנלים הסולריים לא משתמשים בחשמל שהם "מייצרים" אלא מוכרים אותו לחברת החשמל. אבל גם חברת חשמל אינה יכולה לעשות בו שימוש. הסבר בהמשך.

הכותרות בחודשים האחרונים מרבות לספר על פרויקטים חדשים של הפקת חשמל מהשמש. מספרים לנו על "אנרגיה נקייה" ועל ההשקעה הנדרשת. אבל כמעט תמיד חסר מידע בכתבה מי בסוף משלם את החשבון וכמה. העובדה הפשוטה שהפקת אנרגיה סולארית אינה כדאית כלכלית – מוצנעת בדרך כלל. כדי להפוך אותה ל"כדאית" נדרש סבסוד ממשלתי כבד לכל מתקן. 

כדי להמחיש עד כמה אנרגיה סולארית הזויה מבחינה כלכלית, חישבנו לכמה צריך להתנפח חשבון החשמל הדו-חודשי של משפחה ממוצעת, אילו הייתה צריכה לשלם מכיסה את ההשקעה במתקן הסולארי. 

עשינו לעצמנו חיים קלים והתעלמנו מהוצאות תחזוקה ותפעול, ביטוח, פחת על הציוד לאורך 20 שנה כאשר לאף אחד אין ניסיון אם הציוד יחזיק בכלל מעמד לאורך תקופה זו, גנבות של פאנלים סולריים ועוד הוצאות. נתעלם גם מהוצאות נוספות שיש לחברת חשמל סביב הפרויקט. חישבנו אך ורק את החזר הריבית והחזר קרן ההשקעה במתקן סולארי. במילים אחרות, כאילו שלקחנו משכנתא ל-20 שנה כדי לקנות מתקן שממשיך לפעול בדרך פלא ללא הוצאה של אגורה נוספת. 

ממידע שמתפרסם בחודשים האחרונים על הקמת מתקנים להפקת חשמל מהשמש, עולה כי ההשקעה בהקמת מתקן אנרגיה סולארית בהספק של 1 מגה ואט עולה כ- 18 מיליון שקל ל"משקיע" –מתקן כזה, שפועל בתפוקה מצטברת מלאה, בממוצע 6 שעות ביממה לאורך כל ימות השנה, מספק צריכת חשמל שוות ערך של כ- 304 משפחות ישראליות ממוצעות. 

מַחְשְׁבוֹן הלוואות שנמצא באתר אינטרנט של כל בנק יראה לנו כי התשלום הדו-חודשי, "רק" של החזר קרן וריבית לאורך 20 שנה (בריבית קבועה של 6%) יעמיס על חשבון הבנק שלנו 844 שקל מידי חודשיים. סכום זה בלבד גבוה מחשבון החשמל הנוכחי של משפחה ממוצעת בישראל. זה התחשיב עבור מערכות סולאריות ענקיות, אבל אם נשקיע במערכת ביתית קטנה (נניח שזה מעשי) – יעמוד הסכום על למעלה מ- 1,000 שקל ויותר, מידי חודשיים. אם נתחשב גם בהוצאות שוטפות אחרות נגלה שלהיטותנו להיות "ירוקים", מכפילה בקלות את חשבון החשמל שלנו! 

זו הסיבה ששום יזם שפוי בעולם לא משקיע במתקנים סולאריים, אלא אם יקבל מתנה מהממשלה שתהפוך בדרך זו את העסק ל"כדאי". איך מבוצע הסבסוד בפועל? הממשלה מכריחה את חברת החשמל לקנות את החשמל הסולארי שיופק מהגג של קיבוץ צופר או קיבוץ פארן במחיר שגבוה בערך פי שבעה מעלות הפקת החשמל בתחנת כוח פחמית רגילה. המשפחה המאושרת בקיבוץ ממשיכה לצרוך חשמל כרגיל, מתחנות הכוח הפחמיות של חברת חשמל – הקיבוץ לא מתחבר לחשמל הסולארי "שלו". כלומר, למרבית האכזבה – הקיבוץ עצמו לא חוסך לנו אפילו גרגיר בודד של פחם. טוב, אולי חברת החשמל ש"קונה" את האנרגיה הסולארית חוסכת משהו? מסתבר שגם חברת חשמל אינה זקוקה כלל לאנרגיה הסולארית, ובעצם רוכשת אותה כי הממשלה מכריחה וגם כי צריך להשתלב איכשהו בקמפיין התקינות הפוליטית ששוטף את העולם – באמצעות רכישת החשמל הסולארי במחיר מופקע מקווה חברת החשמל לרכוש אהדה מסוימת בקרב "המחנה הירוק" רב העוצמה. 

אז מהיכן יש לחברת חשמל את הכסף לשלם מחיר שגבוה פי שבעה על קניית החשמל מהקיבוץ המאושר? התשובה ברורה – לוקחים את הכסף מכיסנו באמצעות מיסוי ממשלתי והעלאת מחיר החשמל לכולנו. 

אבל זה אינו סוף החלמאות: הניסיון בעולם וההיגיון ההנדסי מוכיחים שאי אפשר לסמוך על קרני השמש – כאשר עננים או אובך מסתירים את השמש, אי אפשר לסגור את חדרי הניתוח בבתי חולים, או לעצור את המעליות בבניין. לכן, עד שלא ימציאו טכנולוגיה זולה לצבירת חשמל בכמויות גדולות, צריך שמאחורי כל מתקן סולארי תפעל בקביעות תחנת כוח פחמית רגילה לגיבוי. תחנת כוח מופעלת פחם אי אפשר לכבות כאשר השמש זורחת ושוב להפעילה כאשר יש עננים, אובך או חושך – היא חייבת לפעול ברציפות וללא קפיצות. לכן צריך להפעיל תחנות כוח פחמיות כגיבוי בהיקף מלא. 

אבל נניח שאין עננים ואין אובך ויש שמש טובה, אפילו 6 שעות ביממה – גם אז החשמל הסולארי מיותר לחברת החשמל! תוספת תפוקה דרושה לחברת חשמל אך ורק כאשר טורבינות הכוח הפחמיות פועלות בקצה גבול התפוקה – במצב זה, אם הרשת תקבל תוספת אספקה משמעותית – תימנע הפעלת טורבינת חרום נוספת. לדוגמה: בזמן צריכת שיא בליל חורף קר במיוחד או בקיץ, ביום לוהט במיוחד. בכל יתר הזמן – אין כל משמעות לתוספת האנרגיה. אם כך, תוספת אנרגיה סולארית (בהנחה שתפוקתה ממשית) יכולה לעזור לחברת חשמל רק אם זו תגיע אל הרשת בתזמון מדויק, בשעות צריכת שיא – דקה לפני שמפעילים את השאלטר של טורבינת חרום או סוגרים את החשמל בחלק מהמדינה. מצב זה קורה מספר מועט של ימים בשנה. הדבר דומה לניסיון לחזק חוליה בודדת בשרשרת ברזל – לא נתרום דבר לחוזק השרשרת, אלא אם נחזק את השרשרת החלשה ביותר. אם סתם נחזק חוליה אחרת – לא יהיה בכך כל תרומה לחוזקה של השרשרת. כלומר, ברוב הזמן כל המתקן הסולארי מיותר, הוא מחזק חוליה בשרשרת שכלל אין תועלת בחיזוקה... הוא אינו חוסך שריפת פחם לחברת חשמל... אולי גרגרים. 

האם השתגענו? כנראה שלא, פשוט נסחפנו בערך כמו שאוהד כדורגל צועק כי כל היציע צועק. כל "העולם" סוגד לפולחן הירוק של הצלת כדור הארץ מהתחממות אשר רק לאחרונה ניתן ביטוי פומבי לספקנות באשר לקיומה, ולאחריות האדם לכך. אבל אם כולם צועקים אז איך נעמוד בצד באפס מעשה? מצטרפים לחבר'ה. לזכותה של הממשלה יאמר שהיא הגבילה (בינתיים) את השיגעון לתפוקת חשמל מהשמש ל- 50 מגוואט ולא נסחפה כמו גרמניה וספרד שכבר מחויבות להוצאה של עשרות מיליארדי אירו למשך שנים רבות. סכומי עתק שממש מעיקים על כלכלתן, וללא הישג ממשי כלשהו בחיסכון בפחם. מי שבטוח מרוויח כסף אמיתי ללא חוכמות מאנרגיה סולארית, הם הסינים שמייצרים את רוב הזכוכיות לפאנלים הסולאריים בעולם... 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב חמישי, 28 דצמבר 2017 04:40

3000 תוים נשארו