שלישי, 04 נובמבר 2008 15:44

משימה בלתי אפשרית: רגולציה ממשלתית למניעת משברים פיננסים

הפרשנים מאמינים אמונה אידיאולוגית עמוקה, שכמה שיותר רגולציה יותר טוב. אבל הבעיה המעשית היא שאין אנו יודעים לעשות רגולציה טובה, יותר מאשר אנו יודעים לעשות עסקים טובים שלא נכשלים אף פעם.

שורה של פרשנים מדקלמים את המנטרה: צריך יותר רגולציה. [למשל סבר פלוצקר, אבישי ברוורמן, פרופ' שטיגליץגיא רולניק, ועוד]. מאידך, מצאנו שהרגולציה דווקא תרמה ליצירת המשבר. ראשית קראנו על הכלל mark to market - שמחייב בנקים וחברות לציין את אחזקותיהם [נכסיהם] בערכי שוק. הדבר חייב את הבנקים להראות מאזנים שליליים בגלל נפילה חדה בערך ניירות הזבל בידם, נפילה שאולי לא מוצדקת, והנה בעלת אופי רגעי. עכשין כותב ה- Financial Times על חוק נוסף שתרם את חלקו להעמקת המשבר: 

חוק בנושא פשיטות הרגל שהתקבל בשנת 2005, בתמיכת הבנקים, מאפשר לבנקים להוציא ניירות ערך מסוימים מכלל הנכסים שנכנסים להקפאה בעת פשיטת הרגל. הדבר נועד לפעול לטובת הבנקים בעת פשיטת רגל של חברות גדולות, אבל פעל נגדם כאשר הם עצמם היו על סף פשיטת רגל, והאיץ את נפילתם. 

אז כל הפרשנים מאמינים אמונה אידיאולוגית עמוקה, שכמה שיותר רגולציה יותר טוב. אבל הבעיה המעשית היא שאין אנו יודעים לעשות רגולציה טובה, יותר מאשר אנו יודעים לעשות עסקים טובים שלא נכשלים אף פעם. עושה רושם שהרבה צעדי רגולציה מזיקים הרבה יותר מאשר מועילים. האמונה שרגולציה תציל אותנו ממשברים אין לה ביסוס רעיוני איתן, וגם הוכחה מעשית כבלתי נכונה.

100 שנות רגולציה לא מנעו משברים 

הנה קטע מראיון על הכלכלן ה''ליברלי'' [כלומר ליברלי במובן המקובל בארה''ב - נוטה שמאלה], ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה: 

''קפיטליזם הוא אולי השיטה הכלכלית הטובה ביותר שפיתחה האנושות, אבל מעולם אף אחד לא הבטיח שהשיטה הזו תיצור יציבות. בעצם, ב־30 השנים האחרונות התמודדה כלכלת השוק עם יותר ממאה משברים. זו הסיבה שבגללה אני וכלכלנים רבים אחרים מאמינים שרגולציה ממשלתית והשגחה חיוניות לתפקוד כלכלת השוק. בלעדיהן, משברים כלכליים ימשיכו להתרחש לעיתים קרובות בחלקים שונים של העולם. השוק לבדו אינו מספיק. הממשלה חייבת למלא תפקיד.'' 
אכן, הקאפיטליזם היא השיטה המייצרת הכי הרבה עושר, ונכון שאף אחד לא הבטיח ששיטה זו תיצור יציבות. יציבות היא צ'ימרה - אשליה, דבר בלתי אפשרי. שום שיטה אינה מבטיחה יציבות. בכל דבר בחיים יש תנודות, יש ירידות ויש עליות. יציבות אינה אפשרית, והשאיפה אליה כמוה כשאיפה לגן העדן האבוד. [יציבות יש בבית קברות, וגם ב''גן העדן'' הקומוניסטי, שם העוני גדול ויציב]. אבל, תחת קאפיטליזם, גם בשעת משבר רמת החיים גבוהה בהרבה מאשר המצב הרגיל [הלא משברי] במשטרים סוציאליסטיים. 

בכל זאת, כותב שטיגליץ: ''אני וכלכלנים רבים אחרים מאמינים שרגולציה ממשלתית והשגחה חיוניות לתפקוד כלכלת השוק''. אבל האם הרגולציה מונעת משברים? הרגולציה קיימת מאז ומתמיד, בוודאי מתחילת המאה ה-20 האם היא מנעה משברים? קדחת. 

ייתכן שהיה מוצדק להאמין ברגולציה יותר הדוקה אם היו לנו הוכחות שזה יכול להועיל, אבל אין הוכחות כאלה, אדרבא, פעולות הרגולציה נוטות רק להעמיק את המשברים – זה מה שקרה כל הזמן גם רגולציה וגם משברים. 

מוסיף שטיגליץ: ''בלעדיהן, משברים כלכליים ימשיכו להתרחש לעיתים קרובות בחלקים שונים של העולם. השוק לבדו אינו מספיק''. נכון, מר שטיגליץ, השוק עובר משברים, אבל שוק עם רגולציה גם הוא עובר משברים, עובדה, קריאתך... ''הממשלה חייבת למלא תפקיד'' - היא הייתה חייבת לו יכלה להועיל במשהו... 

צריך ללמוד להשלים עם המשברים. הם חלק בלתי נמנע מהחיים. 

גריספאן, נגיד הפדראל רזרב ''האגדי'', נכשל כרגולטור כי רגולציה היא בלתי אפשרית 

אלן גרינספאן, הנגיד האגדי של הבנק המרכזי של ארה''ב שכיהן בתפקידו 18.5 שנים תחת 4 נשיאים ונחשב בזמנו לגאון הדור [הוא פרש ב 2006 והנו כעת בן 82].

מר גרינספאן נקרא להעיד בפני וועדה של בית הנבחרים האמריקאי, יחד עם שר האוצר הקודם. הוא אמר, בין השאר, בתרגום לעברית מדוברת: ''טעיתי בהבנתי כיצד העולם פועל'', או במילים פשוטות - לא היה לי מושג ירוק מה אני עושה. 

עושה רושם שזה באמת מה שקרה, והאשמה אינה בטיפשותו של גרינספאן, כי אנשים יותר חכמים ממנו פשוט אין בנמצא. העניין הוא שהעולם הפיננסי מסובך מדי, ולא ניתן להבנה ולשליטה על ידי גורם מרכזי [רגולטור] כלשהו.

עוד נטען [במאמר] שגרינספאן הוריד את הריבית יותר מדי, והציף את השוק בכסף בתחילת העשור, והוא אכן עשה זאת וזאת הייתה שגיאה. היה עליו להבין זאת, אבל הוא לא הבין אז, וכנראה גם לא היום. בזמן כהונתו הוא צפה בבועת מחירי הנדל''ן ואף התריע בנאום פומבי על הבעיה, אבל לא עשה דבר כדי לשים קץ למדיניות המשכנתאות ללא כיסוי של הבנקים הממשלתיים פאני ופרדי. 

אין אנשים יותר חכמים מגרינספאן, ויותר מבינים בכלכלה ממנו. והוא נכשל כשלון חרוץ בתור רגולאטור. כי רגולאציה היא משימה בלתי אפשרית, ומי שתולה תקוותיו ברגולציה הוזה הזיות בהקיץ. 

''ברננקי לא יודע מה הוא עושה'' 

את הבשורה המרנינה הזאת, מנוסחת בלשון אקדמית, מביאה הגב' אנה שוורץ

היא אמורה לדעת מה היא מדברת, היא חיברה, יחד עם מילטון פרידמן, את הספר המפורט והסמכותי ביותר על המשבר הגדול ב 1929, ''ההיסטוריה המונטרית של ארה''ב'', מחקר מפורט בן 888 עמודים, המחקר הכי מעמיק הקיים בנושא. היא בת 92 וזוכרת את המשבר בזיכרון אישי, היא חייתה אותו, ועוד רבים נוספים. 

בנימין ברננקי [נגיד הבנק המרכזי האמריקאי] עצמו הקדיש את מרבית הקריירה האקדמית ללימוד המחקר של פרידמן ושלה והנושא של המשברים בכלל, וכנראה נבחר לתפקידו בזכות התמחות הזו. אבל הוא טועה ביחס למשבר הנוכחי אומרת גב' שוורץ. המשבר של 1929-33 היה משבר של נזילות, שהבנק המרכזי גרם להחרפתו על ידי צמצום הנזילות. המשבר הנוכחי אינו משבר של מחסור בנזילות, אדרבא, הוא נגרם במידה רבה בשל יתר הנזילות שיצר בעיקר הנגיד הקודם, גרינספאן, בעקבות משבר 2001. המשבר הנוכחי הוא משבר של אימון. לבנקים יש כסף, אך הם מסרבים להלוות אותו מפני שהם אינם מסוגלים לשפוט אם מקבלי ההלוואה יהיו מסוגלים להחזיר את הכסף או לא. 

ברננקי עצמו ביקש את תכנית החרום בת 700 מיליארד דולר, כדי לקנות את ניירות הזבל שגרמו את המשבר, וצעד זה היה צעד בכיוון הנכון לדעת אנה שוורץ. אבל תוך ימים שינה ברננקה את דעתו, והחליט להשתמש בכסף לקניית מניות הבנקים [ולהזרקת נזילות לבנקים בדרך זו]. 

עבדכם הנאמן והצנוע מצטרף בזה לדעת גב' שוורץ. ברננקי נלחם במשבר 1929, ולא במשבר הנוכחי. 
כל המאמינים הגדולים ברגולציה צריכים לעצור ולהרהר במשמעות המחזה הנוכחי, בו אנו רואים את מנהיגי האומות ונגידי הבנקים מתרוצצים אנא ואנה בפאניקה, ומשחררים הצהרות סותרות חדשות לבקרים. הסוף עלול להיות דומה ל 1929 – משבר גדול, מעשה ידי הרגולטורים הנבוכים. 

שלא תטעו, זה לא שהרגולטורים והברננקים למיניהם טיפשים. הם האנשים הכי חכמים שיש. משימת הרגולציה של התחום הפיננסי היא בלתי אפשרית. 

יעקב

עודכן לאחרונה ב שני, 06 נובמבר 2017 04:59

3000 תוים נשארו