הסטודנטים אצלנו תמיד בוכים על שכר הלימוד הגבוה, למרות הסבסוד העמוק על ידי הממשלה. [השביתות הרגילות של הסטודנטים נגד שכר הלימוד נדחו השנה בגלל השביתה הארוכה של המרצים, אבל צפויות להתחדש בשנה הבאה]. לא רק אצלנו בוכים, גם בארה''ב [מאמר באנגלית]. 

פרשנים ''חכמים'' למיניהם מדברים בהתרגשות על הצורך בהשקעה ביצירת הון אנושי, ועל חוסר ההבנה המוחלט של ראש הממשלה ו''פקידי האוצר'' הקמצנים בנושא, בשל סירובם להקציב עוד ועוד כספים לחינוך. 

הכלכלן תומאס סוואל [Thomas Sowell גם כן באנגלית] מגיב [תרגום ותמצות]: 

הכלכלה עוסקת במשאבים שכמותם מוגבלת, וכאלה הם המשאבים שלנו. אנו צריכים לבחור בין לעשות א' או לעשות ב' – כי המשאבים אינם מספיקים גם לזה וגם לזה – כי הם מוגבלים. א-ב בכלכלה ובחיים. 

הכסף שנלקח על ידי הממשלה כדי לעזור לסטודנטים נלקח מהקופה שצריכה לעזור גם לקשישים, לילדים, ולחולים. והכסף הזה נלקח מאנשים [בצורת מס] שגם להם צרכים רבים – למשל ¬– בית יותר גדול או חופשה בטורקיה. 

מאידך – אלה המקבלים תמיכה נדיבה על חשבון הברון [הממשלה] – נוטים לצרוך בבזבזנות את המוצר המסובסד. המחיר הנדרש מחייב אנשים לעשות שיקולים של חשיבות ועדיפות. אם מבטלים את המחיר או מנמיכים אותו בצורה מלאכותית מעודדים צריכה מיותרת של המצרך. 

גם חרדת הקודש שבה מתייחסים לאוניברסיטאות, מוגזמת. הרבה מהנושאים הנלמדים שם אין בהם ממש, או אין בהם תועלת. רבים מהסטודנטים לא מפיקים שום תועלת מלימודיהם מלבד אלה שזוכים לתוספת דרגה [לא מוצדקת] כעובדי השירות הציבורי. אחרים הולכים לאוניברסיטאות כדי לבלות עוד מספר שנים בסביבה חברתית מושכת, ולברוח מאחריות ומחיי עבודה. אין שום פסול בכל אלה. האוניברסיטאות יציעו את כל המגמות שיש להן ביקוש, והסטודנטים ילמדו מה שהם בוחרים, אבל – הכול בתנאי שהם משלמים את המחיר האמיתי של בחירתם. 

סבסוד מופרז של אוניברסיטאות ושל סטודנטים גורם לבזבוז משווע של משאבים – שפירושו בסופו של דבר - חברה יותר ענייה. 

יעקב