הדפס עמוד זה
שלישי, 27 ינואר 2015 05:26

הבאג הדמוקראטי

הרוב כמעט תמיד יצביע למועמדים ולמפלגות שיבטיחו מתנות נוספות לבוחר על חשבון הקופה הציבורית.

הבאג

בשלב מוקדם בחייה של כל דמוקרטיה מגלים הבוחרים שהם יכולים לבחור עבור עצמם מתנות נדיבות מהקופה הציבורית. מהרגע שתגלית מרעישה זו מחלחלת להמונים, הרוב כמעט תמיד יצביע למועמדים ולמפלגות שיבטיחו מתנות נוספות לבוחר על חשבון הקופה הציבורית. זהו "הבאג הדמוקרטי".

הדגש הוא על "נוספות", כי הציבור מתרגל מהר לכל רמת הטבות עד שזו נחשבת למצב "הנורמאלי החדש". כדי לזכות בבחירות דמוקראטיות, צריכים המועמדים "לרגש" את ציבור בוחריהם בהטבה חדשה ונוספת – על חשבון תקציב המדינה. הציבור אינו חש בכיסו באופן מיידי את ההוצאה מתקציב המדינה, לעומת זאת – ההטבה מתורגמת מיד לכסף בארנק.

1522מקור  imgkid.com

לדוגמה: ההעלאה האחרונה של שכר המינימום ל- 5,000 שקל. שום פוליטיקאי לא יעז להגיע לבחירות שעל מצחו חקוק אות קין של "מתנגד להעלאת שכר המינימום", זו התאבדות פוליטית. הסוגיה אפילו לא הגיעה למעמד של "נושא" בבחירות, כי וירוס הבאג הדמוקראטי מקנן עמוק במערכת ופעיל גם בתקופות שבין מערכות בחירות. את ההשלכות השליליות של חוק שכר המינימום החדש אף אחד מאתנו לא מרגיש מיד, לעומת זאת – מאות אלפי ישראלים יזכו, כמעט מידית, לתוספת שקלים בארנקם. לא מדובר רק במשתכרים שכר מינימום; צפוי גל שני ושלישי של העלאות שכר – עובדים שהרוויחו בעבר "מעל שכר המינימום" יגלו, לאחר העלאת שכר המינימום, שבתלוש מופיע שכר "מבייש", שנמוך מהמינימום החדש, או קרוב אליו. תוך תקופה לא ארוכה, יהפוך שכר מינימום "מהפכני" זה למצב "הנורמאלי החדש" ונחזור לשמוע נאומים חוצבי להבות ש"אי אפשר להתקיים משכר מינימום של 5,000 ₪" ויש להעלותו.

לווירוס הבאג הדמוקראטי יש תכונה ממזרית: הסוואה. הוא מיטיב בטווח הקצר עם איבר אחד בגוף, ובמקביל – מזיק לכלל הגוף. גורם למחלות קשות. הבאג מפעיל מסך עשן להסוואת תוצאות פעילותו – קשה לייחס את הסימפטומים של המחלה לווירוס עצמו, לבאג הדמוקראטי.

נחזור לדוגמה של שכר המינימום מבלי לחפור בו לעומק: העלאת השכר חייבת להביא להעלאת מיסים כי הוצאות המדינה גדלות; ולהעלאת מחירים, כי מישהו צריך גם לשלם את הכסף. העלאת שכר המינימום חייבת להגדיל גם את מספר המובטלים בין העובדים שהפריון שלהם נמוך ולא כדאי להעסיקם בשכר של 5,000 ₪.

כאן נכנסת לפעולה תכונת ההסוואה היעילה של הבאג. את הסימפטומים הרעים תמיד אפשר ליחס לגורמים אחרים: העלאות מחירים? "החזירות של רשתות המזון". פיטורי עובדים? "אנשי העסקים החמדניים".         

המחוקק הטוב

חבר כנסת נחשב ל"פרלמנטר טוב" ככל שירבה בהצעות חוק חדשות. מרבית יוזמות החקיקה הם תוצאה ישירה של הבאג הדמוקראטי. הח"כ המצטיין חייב להתאמץ כדי לאתר מתנה שהוא יכול לחלק לציבור הבוחרים. זו אינה משימה קלה. קודמיו, לאורך השנים שחלפו, כבר קטפו את השמנת של חלוקת המתנות האוניברסאלית: יש לנו כבר מזמן דמי אבטלה, קצבאות זקנה, קצבאות ילדים וקצבאות לאמהות חד-הוריות ואפילו "חינוך חינם לגיל הרך". אז אילו מתנות חדשות כבר אפשר להמציא? תמיד אפשר לפתוח בקמפיין מחודש "להעלאת קצבת הזקנה", או "להעלאת שכר המינימום" – זה מצליח מידי פעם. יש ברוך השם 120 חברי כנסת, ביניהם תמיד יהיו כעשרה "מצטיינים" – אבל אין מספיק מתנות גדולות לחלוקה – הרי אי אפשר כל שנה ליזום הצעת חוק "להעלאת קצבאות הזקנה", או "הארכת החופשה השנתית".

מסיבה זו חייב הח"כ המצטיין לגרד ולחפש אפילו אוכלוסייה שולית למדי, כדי לחלק לה מתנה על חשבון הקופה הציבורית. ככל שהקבוצה שמקבלת את המתנה קטנה יותר, צריך קמפיין גדול יותר כדי להדגיש עד כמה המתנה מוצדקת, הוגנת וציונית. ולדוגמה: "חוק הספרים". עם מי הוא מיטיב? עם קבוצה קטנה מאד: הסופרים הוותיקים. כמה סופרים כאלה יש? עשרות? ספק אם יש מאות. אבל התשואה הפוליטית גבוהה יחסית – ראו את כמות הכותרות והכתבות בתקשורת על חוק שמייקר ספרים. כרגיל, הנזק מוסווה – ובהעלאות המחיר יאשימו תמיד את הוצאות הספרים תאבות הבצע.

הבאג הדמוקראטי הוא תופעה ויראלית כלל עולמית. לאחרונה הציע נשיא ארצות הברית, ברק אובמה חבילת מתנות לנוכח הירידה בפופולאריות של המפלגה הדמוקראטית: הטבות למעמד הביניים, זיכויי מס להורים לילדים מתחת לגיל 5, הגדלת ימי המחלה בשכר מלא, לימודי קולג' חינם בשנתיים הראשונות ועוד. גם מפלגת סיריזה היוונית שניצחה בבחירות האחרונות ביוון, הציעה מתנות לבוחר היווני: שמיטת חובות בינלאומית לחוב היווני, חשמל חינם לאזרחים שלא עומדים בתשלום, ביטוח בריאות חינם לכולם, העלאת שכר המינימום ב-50% וגיוס מוגבר של עובדים לסקטור הציבורי. הציעה וזכתה.

מדינה שנגועה בווירוס בשלב מתקדם של המחלה נקלעת למערבולת של הוצאות הולכות וגדלות שלא ניתן לממן אותן באמצעות מיסים – הווירוס חוסם ביעילות אפשרות זו (מיסים מזיקים פוליטית, אלא אם הם מוטלים רק על "העשירים"). המוצא הפוליטי בשלב כזה הוא לקיחת הלוואות וגלגולן אל העתיד – רחוק ככל האפשר. גם נתיב מילוט זה מגיע למיצוי ואז המדינה הופכת לחדלת פירעון, נדרשות רפורמות כואבות והאוכלוסייה מתנסה בירידת רמת החיים. אולם, התמוטטות כלכלית לא עוצרת את הבאג הדמוקרטי. כפי שאנחנו למדים מיוון – תוך תקופה לא ארוכה, הציבור שוב יצביע עבור מי שיבטיח קסם: שקל נוסף לאזרח תמורת פחות עבודה.

האם יש תרופה לבאג הדמוקראטי?

יש תרופה, אבל קשה לבלוע אותה כי בכל נקודת זמן יש פוליטיקאים רבים שנהנים מהבאג, מהעיוות. הפוליטיקאים שמכהנים מותאמים בתכונותיהם האישיות לתפקוד תחת כללי משחק אלה. זה מגרש המשחקים הביתי שלהם. רבים מהם הגיעו למעמדם בזכות מומחיותם בקומבינות הפוליטיות במערכת הנוכחית. קשה לשכנע שחקני כדור-סל לשנות את כללי המשחק לאלו שמקובלים במשחק כדורגל. הם הגיעו למעמדם בזכות השליטה בכדור-סל ולא בכדורגל.

למרות זאת, בכתבה עיתונאית מותר לנו להשתעשע בהצגת המודל האידיאלי. מי יודע? אולי בעת משבר מישהו ייזכר בפיתרון המוצע.    

ראשית, צריך להקטין את כוחם של פוליטיקאים להעברת כסף מקבוצה לקבוצה באוכלוסייה. צריך חוקה, או חוק יסוד, שיעגנו מוסד-על בדמוקרטיה – משאלי עם. כל הצעת חוק שמשמעותה העברת כסף לקבוצת אוכלוסייה תחויב באישור משאל עם ברוב מיוחס. אבל אין די בכך. השאלה במשאל העם חייבת להציג את העלאת המיסים הנדרשת למימון ההטבה לקבוצת היעד.

גם בכך אין די, כי רוב השכירים כלל לא משלמים מס הכנסה – אז מה איכפת להם להצביע עבור מתנה לעצמם על חשבון "משלמי המס"? לכן נדרשת גם רפורמה קיצונית במיסוי – ביטול מס ההכנסה והחלת מס אחד יחיד שכולם משלמים בלי יוצא מהכלל. המס האפשרי היחיד הוא מע"מ או מס מחזור (מס על כל מכירה). כך נטל המס מתפזר על פני כל האזרחים – מי שקונה יותר משלם יותר מס. מס יחיד שמחליף את כל המיסים האחרים מאפשר להציג את תוספת המיסוי הנדרשת למימון הצעת החוק החדשה. עכשיו כבר אפשר להציג את השאלה הנכונה במשאל העם שלנו: "האם אתם בעד שיעורי מחשב חינם לקשישים על חשבון המדינה"? העלות: התייקרות מס המכירות בעשירית האחוז, כל משפחה בישראל – תשלם תוספת מס של כ- 200 שקלים לשנה בממוצע". המתנגדים להצעת החוק יוכלו אפילו להפיץ אפליקציה לסמארטפון: הקלד את הכנסתך ואת מצבך המשפחתי וקבל הערכה כמה תשלם בשנה על הצעת החוק שעולה למשאל עם... 

במקביל צריך לתקוף את הבאג הדמוקראטי בחזית חלוקת הקצבאות וההטבות; זאת כדי לנטרל את היצירתיות הפרלמנטארית באיתור קבוצות "נזקקים". מכיוון שאי אפשר לבטל באופן גורף את כל הקצבאות, צריך לאחד אותן לקצבה אחת בלבד: "קצבת קיום". הקצבה תשולם רק למי שיוכיח שאינו יכול להתקיים ברמה מינימאלית בסיסית ללא קשר לגילו, מצבו המשפחתי, מספר הילדים או מצבו הבריאותי. לא די בכך שהגעתם לגיל 67 כדי לקבל קצבת קיום – אולי יש לכם הכנסות משתי דירות שאתם משכירים? עליכם להוכיח שאין לכם רכוש או הכנסה נאותים. אפילו קשיש נכה לא יקבל קצבה – אם הוא גר בוילה בכפר שמריהו.

בתנאים אלה אפשר יהיה לקיים מדינת רווחה סבירה, עם מיסוי נמוך (כי הוצאות המדינה יהיו נמוכות) – הבאג הדמוקראטי כמעט ימוגר, או לפחות יהיה בשליטה. התוצאה תתבטא בעלייה דרמטית ברמת החיים במדינת ישראל ובירידה בשחיתות המקובלת.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 28 מאי 2016 07:03

פריטים קשורים