שני, 13 ינואר 2014 05:43

הרגולטור נגד הצרכן

הרגולציה, וחופש התחרות מבטיחים, באופן שיטתי, מחירים נמוכים ושרות טוב לצרכן, לאדם הקטן. תחרות חופשית היא החבר האמיתי של הצרכן, ותחרות חופשית לא מושגת על ידי רגולציה, אלא על ידי היעדר רגולציה.

ההנחה שהצרכן (האדם הקטן) זקוק לרגולטור הממשלתי הטוב כדי שיגן עליו מפני הטייקונים הרעים היא הנחה שבאה מהבטן האידיאולוגית הסוציאליסטית אבל היא סותרת לחלוטין את המציאות. במציאות יש לרגולטור הממשלתי את כל המוטיבציה לעשות יד אחת עם הטייקון (עם בעלי העסקים המוגנים על ידי הרגולציה) כדי לשחוט את הצרכן, לטובת הטייקון והרגולטור כאחד. אני מתחיל להישמע כמו גיא רולניק – פטפוטים ערטילאיים – אבל הנה דוגמה מוחשית.

ידוע הסיפור של חביב הקהל, שר התקשורת לשעבר, משה כחלון, שהתנהג בצורה קצת יוצאת דופן, והכניס קצת יותר תחרותיות בתחום הסלולר. התקשורת הסלולארית התנהלה לפי הדגם הישן של בולשביזם גליצאי – דהיינו – מונופול שמנסה להסתתר מאחורי חלוקה ל- 4 חברות עצמאיות לכאורה, אך הפועלות בתיאום מלא, תחת חסות הרגולטור, שמונע תחרות. הרגולטור (משרד התקשורת) חילק 4 זיכיונות לטייקונים המאושרים, ומנע כניסת גורמים נוספים ותחרות לתחום, והפיק בכך רווחים נאים לממשלה ולטייקונים על חשבון הציבור.

בא השר משה כחלון, והחליט – לא חלילה לאפשר תחרות חופשית – אלא רק לאפשר כניסה של עוד 4 שחקנים חדשים לתחום הסלולר עם 4 זיכיונות חדשים. הדבר הניב תוצאות מיידיות – מחירי התקשורת הסלולארית ירדו פלאים, בגלל התחרות, לטובת הצרכן. משה כחלון הפך בין לילה לכוכב פופולארי, אבל גם מצא עצמו מחוץ לממשלה, כי הוא עשה גלים, הפר את הסטאטוס-קוו, ופגע באינטרסים של הממשלה, שהם הפוכים לאינטרס של הצרכן. הממשלה רוצה יותר הכנסות ממיסים, לא הוזלה של יוקר המחייה או המחיר לצרכן.

הנה גרף שמביא ה"כלכליסט"המראה את ירידת הכנסות המדינה ממיסוי חברות התקשורת, שנובעת מירידת מחירי התקשורת לצרכן, ולכן ירידה ברווחי החברות.

1436

 

אותו דבר קורה בכל התחומים – למשל:  תחום הבנקאות וכרטיסי האשראי. הרגולטור (הממשלה) רוצה למקסם את ההכנסות שלו, לא להקטין את המחירים ולהיטיב עם הציבור. כל הרגולציה, והמונופולים שפורחים תחתה נועדה בדיוק לכך – להעלות מחירים (לא להוריד את יוקר המחייה, חלילה). המחיר הגבוה יוצר הכנסה לקופת המדינה, מבלי לעצבן את הבוחר בגין העלאת המיסים. הרגולציה היא מס נסתר, מס שנוח מבחינה פוליטית, שהממשלה אוהבת, לכן היא אוהבת רגולציה.

הדרך לצאת מזה אינה "רגולציה יותר טובה", או המתנה שיצוץ בטעות איזה משה כחלון חדש, שלא מבין את הכללים של הממשלה, ופועל, די במקרה, לטובת הצרכן. טובת הצרכן לא צריכה להיות מבוססת על טובות של הרגולטור או של משה כחלון, ועל מקריות. היא מחייבת ביטול הרגולציה – רק ביטול הרגולציה, וחופש התחרות מבטיחים, באופן שיטתי, מחירים נמוכים ושרות טוב לצרכן, לאדם הקטן. תחרות חופשית היא החבר האמיתי של הצרכן, ותחרות חופשית לא מושגת על ידי רגולציה, אלא על ידי היעדר רגולציה.

הרגולציה אינה טובה לצרכן – היא ממסדת את השוד שלו. הטייקונים אינם אשמים בעושק של הרגולטור, למרות שהם נהנים מזה.

"חוק הריכוזיות" שהתקבל בכנסתאינו עושה כלום נגד הרגולציה המיותרת, העושקת. הוא בעצם לא יעשה כלום, בכלל, למרות התרועות הגדולות. הוא לא יגביר את התחרות – כי את התחרות מדכאת הממשלה ולא הטייקון, וחוק הריכוזיות אינו משנה את מדיניות הממשלה, אלא רק מגביר את כוחה ואת הרגולציה שלה.

יעקב

עודכן לאחרונה ב שישי, 27 מאי 2016 17:04
שלמה קליש 13/01/14
אמת ויציב
להלן עוד דוגמאות:1. מס קניה על רכבים - אין שום הצדקה למדינה להחליט עם איזה רכב אני נוסע. מדובר בהכנסה לאחר תשלום מס הכנסה פרוגרסיבי, ובנוסף לכך משלם מס על הדלק שאני צורך. אבל המדינה התאהבה בהכנסות.2. כנ"ל מס רכישה על דירות של 6% - חונק את המסחר בתחום הדירות. אין לכך שום הצדקה כלכלית - אולם האוצר נהנה מן ההכנסות... וכו וכו
0
אשר פט 13/01/14
אין מה להוסיף, אין מה לעשות
.
0
יעקב 13/01/14
ל 1 - לא מדברים על מיסים -
יש המון מיסים, כול אחד יכול למצוא בלי סוף מיסים "לא צודקים".פה דיברתי על תופעה נוספת - משהו רגולציה שנעשתה, לפי הטענות ולפי האידאולוגיה - כדי להגן כביכול על הצרכן מפני הטייקונים הטורפים.למעשה - במציאות - הרגולציה באה לייצר הכנסות למדינה - זה דומה למס, בלי שיקרא מס אלא "רגולציה לטובת הצרכן". הונאה בקיצור.
0

3000 תוים נשארו