הדפס עמוד זה
רביעי, 18 יוני 2014 04:44

ריבית שלילית - אין חיה כזאת

ממשלה שמאלצת את הבנקים להעביר את הרזרבות שלהם אל הבנק המרכזי ולקבל על יתרות אלה "ריבית שלילית", למעשה מחרימה כסף מהבנק. השימוש בכינוי "ריבית" בהקשר זה נעשה לשם התקינות הפוליטית. החרמה אינה "תשלום".

בשוק חופשי, ריבית ריאלית (בניכוי האינפלציה) חייבת להיות חיובית. אם בתנאי חופש כלכלי נוצרת "ריבית שלילית" – זו אינה ריבית אלא משהו אחר.

אין סיבה שאסכים להלוות 100 ₪ למישהו (לא כגמילות חסד) ואסכים, מרצוני החופשי, לקבל בסוף השנה חזרה רק 95 ₪. זאת בהנחה שאין שינוי בכל יתר הגורמים (מחירים, ביטחון פיזי של הכסף וכו').

ממשלה שמאלצת את הבנקים להעביר את הרזרבות שלהם אל הבנק המרכזי ולקבל על יתרות אלה "ריבית שלילית", למעשה מחרימה כסף מהבנק. השימוש בכינוי "ריבית" בהקשר זה נעשה לשם התקינות הפוליטית. אילו הבנק האירופאי המרכזי היה מפרסם שהחל מהשבוע הבא יוחרמו מידי שנה אחוז וחצי של כספי הרזרבות שהבנקים המסחריים מחזיקים... זה היה נשמע נורא – שוד לאור היום. אבל כאשר מכנים זאת "ריבית שלילית" זה עובר בשלום את העיתונות הכלכלית. המשפט האורוולייני הנפוץ לאחרונה: "הבנק המרכזי ישלם ריבית שלילית". איך אפשר לקרוא להחרמה "תשלום"? כפור חם.

הייתה תקופה שבנקים שוויצרים פרטיים "שילמו" למפקידים ריבית שלילית, כאשר הריבית הכללית בשוק הייתה כמובן חיובית. למרות זאת, רבים הפקידו כספם בבנקים בשווייץ. גם אז השתמשו במונח "ריבית" לשם נוחיות בלבד – אבל זו לא הייתה ריבית. הבנקים השוויצרים היו בעבר מבצר מוגן לכסף – הסודיות הבנקאית הייתה מוחלטת והחוקה השוויצרית הבטיחה יציבות פוליטית מירבית גם כאשר העולם סער מסביב. המפקידים שילמו למעשה לבנקים בשוויץ פרמיית ביטוח עבור שמירת הקרן. הפרמיה הייתה גבוהה מריבית השוק ולכן הפסידו המפקידים משהו מהקרן. הם שילמו עבור השרות שקיבלו מהבנק בשווייץ – לא "קיבלו" ריבית שלילית.

הבנק האירופאי המרכזי הכריז על "ריבית שלילית", בתקווה שהקנס המוטל על הפקדות בבנק המרכזי יאלץ את הבנקים להלוות את הכסף (במקום ש"ישכב" במרתפי הבנק המרכזי). הלווים, צרכנים ומשקיעים – ישתמשו בכסף. כך "תותנע" מחדש הכלכלה המקרטעת – כמו טיפול בשוק חשמלי ללב שחדל לפעום. הבנק המרכזי נקט בצעד זה מאחר וכל סדרת הורדות הריבית הבנקאית לא הועילו. גם הדפסה של למעלה מטריליון אירו של הלוואות לבנקים במסגרת תוכנית ה- LTRO, בעזרתה קנו הבנקים בעיקר אג"ח של ממשלות אירופה – לא הועילה – הכלכלה אינה מתאוששת כמצופה.

 

1474

מהי ריבית?

הלוואות ניתנות בעיקר לשתי מטרות: להקדמת צריכה ולהשקעות בעסקים.

לכל אחד מאתנו יש העדפות זמן שונות בחייו הפרטיים. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו נוטים פחות "לחסוך לעתיד", כלומר מעדיפים צריכה עכשיו על פני צריכה בעתיד. כאשר אנחנו נוטלים הלוואה לרכישת דירה, או הלוואה לרכישת מסך טלוויזיה משוכלל – אנחנו מקדימים למעשה את הקניה בעזרת ההלוואה (במקום לחסוך את הכסף בהווה ולקנות את המוצר בעתיד, רק לאחר שהיתרה בבנק תאפשר זאת) – רוב האנשים מעדיפים צריכה בהווה על פני צריכה בעתיד, כאשר מדובר במוצר זהה. לא תמיד הם יכולים לממש זאת.

לכן, כסף עכשיו שווה יותר מסכום כסף זהה בעוד שנתיים. ההווה ודאי יחסית, העתיד צופן נסתרות וסכנות, ככל שהתקופה מתארכת גדלה אי הוודאות – מי יודע אם בכלל נחיה באותו "עתיד". לכן אנחנו מוכנים לקחת את הסיכון ולהלוות כסף למישהו, לתקופה מוגדרת, רק תמורת ריבית שתפצה אותנו.

עסקים לווים כסף בדרך כלל כדי להשקיע בהתרחבות העסק, או במיזם חדש. עסק לווה כסף כאשר הוא מעריך שהתשואה על ההון המושקע בעסק תהיה גבוהה מהריבית שישלם על ההלוואה. הלוואות לעסקים תורמות לצמיחת התוצר – מוצרים חדשים, יעילים יותר וזולים יותר מעלים את רמת החיים שלנו. תורמים לרווחת האדם. אם המוצר החדש אינו תורם לאדם, אז העסק שייצר אותו בסכנה.

איך נקבע גובה הריבית?

שיעור הריבית נקבע כיום שרירותית על ידי הבנק המרכזי והוא חלק מ"המדיניות המוניטארית" – מדיניות ניהול הכסף במדינה (שערי ריבית, שערי מט"ח, כמות הכסף). פעילות זו יכולה להשפיע על הכלכלה לטווח קצר בלבד – אבל זה בדיוק מה שהפוליטיקאים צריכים.

בהעדר בנק מרכזי, השוק קובע את שערי הריבית. אנשים שהכנסתם גבוהה מהוצאותיהם על צריכה שוטפת – חוסכים את "עודף" הכסף. משמעות ה"חיסכון" היא דחיית הצריכה לעתיד. מנגד – אחרים שרוצים להקדים צריכה להווה נוטלים הלוואות וקונים באמצעותן את המוצר עכשיו. החסכונות של חלק מהאוכלוסייה הם המקור להלוואות לאחרים.

כאשר מתרבים החסכונות, גדלה כמות הכסף שזמינה להלוואות והריבית יורדת כדי למשוך יותר לווים לשוק. כאשר הדרישה להלוואות מתגברת – הריבית עולה. כאשר הריבית עולה – גדלה הכדאיות לחסוך, יותר אנשים "סוגרים" כסף בפיקדונות לזמן קצוב כדי לזכות בריבית. 

כך מאזן השוק בין הביקוש להלוואות והרצון לחסוך – שיעור הריבית הוא מערכת הסליקה שמאזנת ללא הרף בין שני הגורמים – חיסכון והלוואות. שיעור הריבית פועל כמו מנגנון המחיר של מוצר מסוים. המחיר הוא שמאזן בין הביקוש למוצר לבין היצעים למוצר.

את הביקוש וההיצע לחיסכון ולהלוואות ניתן להבין גם מזווית ציורית יותר. כאשר היקף החסכונות עולה (ולכן הריבית יורדת), המשמעות היא שיותר אנשים דוחים את הצריכה לעתיד (הם חוסכים בהווה). כלומר, בעתיד הצריכה תגדל והביקושים למוצרים ולשירותים יתרחבו. יצרנים מזהים בהתרחבות החסכונות ובריבית הנמוכה סימנים לצמיחה עתידית בביקושים ולכן הם מוכנים ליטול הלוואות (בריבית הנמוכה), כדי לממן השקעות הון בהגדלת כושר הייצור. ההשקעות יבשילו "בעתיד" לכושר ייצור נוסף, כדי לענות לביקושים העתידיים הצפויים.

למה "ריבית שלילית", כפויה על ידי הבנק המרכזי, לא תאושש את הכלכלה?

ריבית שרירותית שנכפית על ידי הבנק המרכזי משבשת את תהליך קביעת שיעור הריבית "הטבעי" על ידי השוק. בנק מרכזי שמוריד שרירותית ריבית, משבש את האיתותים שהשוק משדר לצרכנים ולמשקיעים כאחד. הריבית נמוכה לא בגלל שהיקף החיסכון עלה ואנשים דוחים צריכה לעתיד, אלא בגלל שפקידים בבריסל החליטו כך. הריבית הנמוכה שאמורה לשדר למשקיעים תחזיות של צריכה עתידית מתגברת – משדרת אותות מזויפים. הסכנה היא שיצרנים אכן יפרשו בטעות את האיתות המזויף של ריבית נמוכה כאיתות אמיתי וישקיעו בהרחבת כושר הייצור. עודף כושר ייצור זה לא "יפגוש" בעתיד צריכה מוגברת ומפעלים יקרסו. השוק יחסל את עודף כושר הייצור בפשיטות רגל (ליקווידציה), ישיל מעצמו את השקעות הסרק השגויות תוך מיתון כלכלי עמוק.

סיכוי קטן שהעולם העסקי (הכלכלה הריאלית) יגיב לריבית השלילית בהרחבת השקעות ריאליות להגדלת כושר הייצור. להיפך – בינתיים נראה שאנשי העסקים מזהים את הגורם האמיתי לריבית הנמוכה וחוששים מהשקעות-יתר. הריבית הנמוכה מלאכותית מעודדת סוג עסקאות שבתנאי ריבית רגילה היו נחשבות לבעלות סיכון גבוה מידי – ריבית נמוכה מעודדת לקיחת סיכונים כי מחיר הכישלון יורד.

הכלכלן האוסטרי יוזף שומפֶטֶר כתב ב-1934: "ממשלות, לפיכך, אינן יכולות לבחור בין מצב של שפל או אי-שפל אלא רק בין שפל עתה ושפל חמור יותר מאוחר יותר. אינפלציה... אם תתמשך די זמן תוביל ללא ספק להפיכת השפל לשגשוג-כוזב, המוכר כל-כך מכלכלות אירופה אחרי המלחמה [מלחמת העולם הראשונה]... ובסופו של דבר [מדיניות מוניטארית שמסווה שפל] תוביל להתמוטטות חמורה יותר מזו שבאה לתקן".

ריבית שלילית עלולה לעודד לטווח הקצר "צריכה עכשיו". הכלכלה תראה "התאוששות" זמנית מזויפת עד שיגיע מועד פירעון ההלוואות שתדלקו את הצריכה המוגברת.

סכנה נוספת היא האינפלציה. הגברת הביקושים ומיצוי כושר הייצור הקיים ללא השקעות בהגדלת כושר הייצור תגרור סחרחורת של עליית מחירים. המסלול לאינפלציה עובר תמיד באזור של "התאוששות כלכלית" לכאורה.

הניסיון חסר התקדים "בקנה מידה היסטורי" של הבנקים המרכזיים להבריא את הכלכלה באמצעים מלאכותיים של הדפסת כסף והורדת ריבית יסתיים ב"שיעור מאלף". לקח שילמד לאורך דורות רבים בעתיד.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 28 מאי 2016 07:26

פריטים קשורים