הדפס עמוד זה
ראשון, 14 דצמבר 2014 16:02

ה"קלף הסודי" של פוליטיקאים בעולם - למה מדינות לא קורסות (בינתיים)?

מה הסיבה שנבואות חורבן אפוקליפטיות על קריסת מדינות צפויה – נדחות מידי פעם?

לפני "המהפכה התעשייתית" (החל מסוף המאה ה-18) כמעט ולא היו לממלכות ולמדינות הוצאות רווחה, הסקטור הציבורי היה קטן מאד, כך גם ההוצאות הציבוריות האחרות. הצבאות, מערכת הממשל ודרכים ציבוריות היו מצומצמים מאד (יחסית להיום). כמעט כל האוכלוסייה הייתה ענייה (עבדה רק כדי לספק בדוחק מזון לעצמה) ורבים חיו על סף הקיום הפיזי – למרות זאת, לא קמו תנועות פוליטיות שדרשו "חינוך חינם", "בריאות חינם", "חופשת לידה" או חוקים חברתיים אחרים. מוזר, הרי דווקא באותה תקופה היו העוני המחפיר ו"אי השוויון" – כר נוח במיוחד לדרישות כאלה.
 
"ממשלה גדולה" לא הייתה יכולה להתקיים, פשוט בגלל שלא היה ממי לגבות די מיסים למימונה. בעולם המפגר יחסית, של טרום המהפכה הקפיטליסטית, האדם לא ייצר הרבה מעבר לאספקת מוצרי מזון למשפחתו ולכן לא היה עודף משמעותי ממנו ניתן לגבות מיסים גבוהים בשיעורים המקובלים כיום. אילו מלך אנגליה במאה ה-18 היה מנהיג "מדיניות חברתית" ומנסה לגבות אפילו רק שליש מהתמ"ג כמיסים למימון קצבאות רווחה – היו רוב האנגלים מתים מרעב... או סביר יותר – מתקוממים.
 
המהפכה התעשייתית-קפיטליסטית קידמה את האנושות, וכמעט בכל העולם – האדם העובד מייצר תפוקה גבוהה מצרכיו השוטפים הבסיסיים. עודף תפוקה זה הוא שמאפשר לממשלות לגבות מיסים גבוהים וגם לעובד לשפר את רמת חייו מזה כ-200 שנה – ובקצב גדל והולך.
 
במילים אחרות: כלכלה צומחת מגדילה את היקף גביית המיסים של הממשלות. הגורם המרכזי בצמיחה הם שיפורים טכנולוגיים והשקעות הון פרטיות ליישום והטמעת שיפורים למוצרים מועילים. הטכנולוגיות החדשות מאפשרות לנו לייצר יותר מוצרים באמצעות פחות חומרי גלם ליחידת מוצר, ובהשקעה נמוכה יותר של עבודה ואנרגיה וכך להוזיל את ייצורם. חלק מפירות אותה הוזלה מולאם על ידי הממשלות בצורת מיסים ואינו נשאר בכיסו של הצרכן. ככל שקפיצת המדרגה הטכנולוגית גבוהה יותר כן גדל בסיס המס של הממשלה.
 
אבל, במקביל מתקיים גם תהליך הפוך – בולם צמיחה. מיסים והשתלטות ממשלות על מקורות כלכליים מקטינה את כמות המשאבים העומדת לרשות הסקטור היצרני, מסיטה כוח אדם מקצועי מעבודות יצרניות אל ג'ובים ממשלתיים ואל מקצועות וענפי סרק שנתמכים ומסובסדים על ידי ממשלות – כל אלו לא תורמים להגדלת העוגה. רגולציה ממשלתית מסיטה השקעות על פי הכוונה ממשלתית-פוליטית וגורמת גם היא להקצאה פחות יעילה של ההון. גורמים אלה גם יחד, מעקבים ובולמים את התהליך המבורך של צמיחה והגדלת פריון העבודה.
 
כל עוד שמרו הפוליטיקאים על רמה נמוכה יחסית של הוצאות יחסית לצמיחה – עלתה רמת החיים של האוכלוסייה בתלילות. אך התיאבון הפוליטי חסר המנוח, מונחה על ידי אידיאולוגיה "חברתית", ובעיקר – על ידי השאיפה לחזור ולהיבחר. כתוצאה, צריכים הפוליטיקאים להחרים חלק גדל והולך של התפוקה הלאומית בצורת מיסים.
 
השאלה הגדולה היא מה יצמח מהר יותר: קצב ההוצאות הממשלתיות המשולב בהרחבה מתמדת של הרגולציה, או יכולת היזמים לשפר, לחדש ולייעל. המענה אינו ברור ואינו פשוט. זו אחת הסיבות שנבואות אפוקליפטיות על קריסת מדינות צפויה – נדחות מידי פעם.
 
קחו למשל את התחזית הסבירה שאמריקה מתקרבת אל משבר-חוב קשה. עם גירעון שנתי של כטריליון דולר בתקציב הפדראלי מזה מספר שנים, וחוב פדראלי מצטבר שמרקיע כבר ל-110% אחוזי תוצר. "הכתובת" כבר מזמן על הקיר. אין פלא שרבים מתנבאים על ה"סוף" של אמריקה.
 
אבל מסתבר שה"סוף" גם יכול להידחות. טכנולוגיות חדשות להפקת גז טבעי והפקת נפט צברו תאוצה בארצות הברית בחמש השנים האחרונות והציפו את אמריקה בכמויות עצומות של גז טבעי ונפט. מחיר הגז בארצות הברית כיום הוא פחות ממחצית ממחירו באירופה וכרבע ממחירו ביפן. תחנות כוח רבות מוסבות לשימוש בגז טבעי על חשבון שימוש בפחם. אמריקה משופעת גם במרבצי פחם עצומים ואלה משתחררים ליצוא. ואכן, יצוא הפחם מארצות הברית עומד לשבור בקרוב שיא של כל הזמנים. גם גז נוזלי יהפוך לענף יצוא אמריקאי משגשג. תוצר לוואי של הוזלת עלויות האנרגיה בארצות הברית הוא יצירת מקומות עבודה חדשים. אנליסטים מצפים ל-1.3 מיליון מקומות עבודה חדשים בשבע השנים הקרובות הקשורים לענף האנרגיה. זו רק אחת מהדוגמאות.
 
לפי תחזית של סוכנות האנרגיה הבינלאומית, ארצות הברית תהפוך תוך כ-5 שנים למפיקת הנפט והגז הגדולה בעולם – יותר מערב הסעודית ורוסיה. המציאות אופטימית מהתחזית וכנראה שכבר בשנה הבאה (2015) יתרחש אירוע זה! הכול הודות לטכנולוגיות חדשות של קידוחי נפט וטכנולוגיות הפקה מפצלי שמן. רק לפני כחמש שנים דיברו על שקיעה סופנית של תפוקת אנרגיה פחמימנית באמריקה... וכל המהפך הזה קורה כאשר חל איסור, בלחץ ארגוני הסביבה, על חיפושי נפט ברוב שטחה של ארצות הברית.
 

1512

כמה זמן יארך עד שבמקומות אחרים בעולם יבשילו טכנולוגיות דומות? בסין? ברוסיה? במזרח התיכון?
 
טכנולוגיית הפקת אנרגיה אינה היחידה בחזית הקדמה. המדע מתקדם במקביל, במספר רב של חזיתות – כולן מבטיחות הפתעות טכנולוגיות מדהימות. התוצאה מתבטאת בהורדת עלויות ייצור של מוצרים "וותיקים", כולל מזון ומוצרי רפואה. אלו גם יחד מגדילים את "עודף התפוקה" שמייצר האדם מעבר לצרכיו הבסיסיים. מ"עודף" זה גובות הממשלות את המיסים.  
 
למעלה ממחצית היצוא של "מדינת ישראל" מבוסס היי-טק. הכנסנו את המינוח השגור והמטעה "מדינת ישראל" למירכאות כפולות – לא בטעות. היצוא אינו של "המדינה", אלא של אנשי עסקים ישראלים. אנחנו מתבשרים כמעט מידי שבוע על אקזיט חדש או הצלחה פורצת דרך של יזמים ישראלים בעולם. חלק מכספי ההצלחה גם חוזרים למשק המקומי. ההצלחה המרשימה של יזמים ישראלים משגשגת למרות המשטר החונק והאווירה התקשורתית עוינת ההצלחה. קשה לדמיין את העושר והשפע שהיו יכולים להיות מנת חלקנו אילו המדינה לא הייתה מפריעה, משבשת ומעוותת את הכלכלה. 
 
ההתקדמות הטכנולוגית בעולם היא הקלף הסודי של הפוליטיקאים. היא מאפשרת להם "לדחות את הקץ". הם עושים שימוש בקלף זה שלא מדעת, גוזרים קופון שמן עבור עצמם על חשבון עליה ברמת החיים של כלל הציבור. קשה להעריך עד כמה יכולים הפוליטיקאים "למתוח את החבל" מבלי שהכלכלה תקרוס. השאלה: האם קצב החמדנות הפוליטית והלחצים האידיאולוגים להגדלת כוחו ומעורבותו של השלטון המרכזי יגברו על קצב פירות החדשנות הטכנולוגית. עד מתי יצליחו יזמים, מהנדסים ומדענים לגבור על קצב הכרסום בכלכלה של הפוליטיקאים? 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 28 מאי 2016 07:06

פריטים קשורים