הדפס עמוד זה
ראשון, 28 דצמבר 2014 16:22

80 אחוז מהמשפחות בישראל במינוס כרוני?

דו"ח מכון טאוב גילה ש-80 אחוז מהמשפחות בישראל נמצאות באוברדראפט כרוני שצומח מידי חודש. מבחן הסבירות.

כותרות התקשורת נזעקו לאחרונה מהאוברדראפט המשפחתי הממוצע. דו"ח מכון טאוב (עמוד 55) גילה לנו ש- 80 אחוז מהמשפחות בארץ נמצאות במינוס כרוני קבוע בחשבון הבנק. רק שני העשירונים העליונים (החמישון העליון) מצליחים לחסוך משהו – כל יתר העשירונים סובלים מגירעון חודשי קבוע.

והנה גרף הפער בין הכנסות להוצאות של מכון טאוב:


1516

שימו לב, הדוח אינו מציין את היקף האוברדראפט בחשבון הבנק, אלא את הגירעון החודשי הממוצע – בכל חודש. גירעון חודשי זה מתווסף מידי חודש ל"מינוס" שכבר קיים בחשבון, זה שנגרר מהחודש שקדם לו. לטענת הדוח, החמישון התחתון (כלומר, שני העשירונים הנמוכים ביותר – העניים שבקרבנו) מוציאים בחודש כמעט 3,000 שקל יותר מהכנסותיהם. כל חמישון (למעט העליון) נמצא, כאמור בגירעון חודשי. החמישון הרביעי גומר את החודש בגירעון של "רק" כ-900 ₪.

מבחן הסבירות

הסיפור של מחברי הדוח לא עומד במבחן הסבירות, או בעברית-ישראלית – חינטרוש. הבה נניח שלפני 2007, השנה בה מתחיל החישוב, הכול בארץ היה דבש ולאף אחד לא היה מינוס בחשבון הבנק. 8 שנים חלפו מאז, ולפי הדוח – העניים ביותר, ש"המינוס" השנתי שלהם צומח בערך ב- 36,000 שקל בשנה (3,000 בחודש) כבר היו צריכים להגיע ל"מינוס" מצטבר של כמעט 300,000 ₪ ועם ריבית דריבית של 7% – נגיע לכמעט 400,000 ₪. החמישון התחתון (כל חמישון) מונה בערך 450,000 משפחות. מסכנים, בעצם הבנק מסכן.

האם מישהו מאמין שיש בישראל בנק נדיב שיעניק הלוואות ענק כאלה לשני העשירונים הנמוכים? הלוואות מעבר למשכנתא שחלקם גוררים. מדובר במשפחות העניות ביותר בישראל, אלה שדוחות אחרים טוענים שילדיהם רעבים. איפה נמצא הבנק הנדיב שיעניק הלוואה למשפחה שנמצאת במינוס כרוני, נעדרת כושר פירעון ובעלת הכנסה נמוכה?    

אם נסכם את החוב הכולל של עניי ישראל לבנקים (נכפיל את החוב למשפחה במספר המשפחות) – נגיע לסכום מדהים של כ- 180 מיליארד שקל... הרבה יותר מהשווי המצטבר של כל אגרות החוב הסחירות בבורסה... (שעמד בסוף 2013 על כ- 163 מיליארד שקל...). וזאת עוד לפני שצרפנו לסיכום את ה"מינוס" של יתר החמישונים והנחנו שכל סיפור האוברדראפט התחיל רק ב-2007... 

מחברי דוח טאוב לא מוטרדים מהשאלה ההיפותטית הנובעת ממסקנותיהם: אם נתוני ה"מינוס בבנק" נכונים, אז איך העניים ייפרעו אי פעם את חובם האדיר לבנקים? התקשורת מודאגת מידי פעם מחוב של מיליארדים ספורים של טייקון כלשהו לבנק, ובצדק. אז מה המשמעות של 180 מיליארד –  חוב העניים לבנקים? חדלות פירעון של כל הבנקים בישראל.

מזה שנים רבות קיים פער "בלתי מוסבר" בסקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בין הכנסות העשירונים הנמוכים לבין הוצאותיהם – נס חנוכה תמידי. ההוצאות גבוהות באלפי שקלים לחודש מההכנסות.

אסתר דומיניסיני, מנכל"ית הביטוח הלאומי לשעבר, אמרה בראיון פרישה (2012): "...אנחנו רואים לא מעט מצבים שאנשים צורכים יותר ממה שאמור להיות להם לפי הדיווחים. משמע, שיש להם מקורות הכנסה נוספים". לעומת זאת, מכון טאוב וכל ערוצי התקשורת מניחים (על סמך מה?) שהפער "הבלתי מוסבר" מתבטא ב"מינוס בבנק". הסיבה להנחה זו נובעת מהרצון של האג'נדה החברתית להוכיח ש"כולנו מסכנים". זה מסתדר טוב עם הכותרות של "1.7 מיליון עניים בישראל", או "800 אלף ילדים עניים", או  "100 אלף ילדים רעבים" (מבוגרים משום מה אף פעם לא רעבים... כי הם כנראה טורפים את האוכל לפני ילדיהם).

כתבנו בעבר על דוח העוני ("1.8 מיליון עניים בישראל?"). רבות המשפחות עם מינוס בבנק (רובן לא עניות) , אבל אצל רובן המינוס די סטטי ואינו צומח מידי חודש בקצב הרצחני שמציג דו"ח טאוב. הבנקים פשוט לא מאפשרים למינוס לצמוח למימדים מבהילים ללא בטחונות.

דנקנר יכול לקבל הלוואה 
של מאות מיליונים מבנק ללא בטחונות, אבל הגולש הממוצע של "קו ישר" לא יוכל לקבל הלוואה בבנק, אפילו של 20,000 שקל, ללא משכורת קבועה ונאה וללא בטחונות מוצקים. נסו. אז לפי דוח טאוב – המוני החרדים בבני ברק ובירושלים, יחד עם הערבים במשולש ובגליל – אלה שהוצאותיהם גבוהות מהכנסותיהם על פי הסקרים – זוכים למימון בנקאי נדיב...

קשקוש.

מוטי היינריך

 

עודכן לאחרונה ב שלישי, 26 אפריל 2016 18:58

פריטים קשורים