הדפס עמוד זה
שבת, 07 מאי 2016 09:02

דונאלד טראמפ והבאג הדמוקרטי

התקשורת ה"ליבראלית" (שמאלנית) בארצות הברית נכשלה בהבנת התופעה. הוא נחשב לבדיחה, לגזען, פאשיסט, קל דעת ובלתי תקין פוליטית. הפרשנים ה"מומחים" היו בטוחים בכישלונו.

1627


דונלד טראמפ הוא המועמד הרפובליקני לנשיאות בארה"ב.

היה כשלון גדול בעיתונות ובתקשורת בדיווח על התופעה.
מובן מאליו שכל הפרשנים בתקשורת מזועזעים, פה אחד, כי כולם עשויים מאותו חומר אידיאולוגי "ליברלי" (שם יותר עדין ל"שמאלני"). ה"מגוונות" (diversity) האופנתית כל כך (בתחום צבע העור) נעדרת לחלוטין (בתחום הרעיונות) במקצועות התקשורת (ובהרבה תחומים אחרים – כמו האקדמיה). כבר אזלו מילות הגנאי באמתחתם של העיתונאים, בכל כבר השתמשו (כלפי טראמפ): גזען, פאשיסט, דמאגוג, קיצוני, ימני ומה לא. איש מהפרשנים גם לא האמין ולא חזה שטראמפ ייבחר למועמד. הוא יותר מדי בלתי-תקין פוליטית.
 
בבועה של התקינות-הפוליטית השמאלנית שבה הם חיים, איש כמו טראמפ היה צריך להיות מועמד להוצאה להורג, לא לנשיאות. הם מזועזעים עד עומק נשמתם מהתופעה הזו, מהכפירה בתקינות-הפוליטית-השמאלית שטראמפ מרשה לעצמו להביע בפומבי ובקולי קולות. הם גם לגמרי מופתעים. איש מהעיתונאים והפרשנים הפוליטיים לא חזה את עלייתו של טראמפ. כולם חשבו שהוא בדיחה וכתבו שהדיווח עליו מקומו במדורי הבידור שהוא ייכשל בלשונו, ישגה, יהרוס את עצמו ויעלם. כולם ניבאו נבואות מהבטן, על פי נטייתם האידיאולוגית (כרגיל), ונכשלו לחלוטין בהבחנה של המציאות סביבם. הם נכשלו גם בתפקיד הבסיסי שהם אמורים למלא בחברה: להביא מידע נכון לציבור.
 
העיתונאי ג'ים רוטנברג בניו יורק טיימס (האבא של התקינות הפוליטית), מפרט את כשלי התקשורת עד כה בכיסוי המרוץ הזה, אבל עיוור לסיבה האמיתית לכישלון: ההטיה האידיאולוגית של אנשי התקשורת. כולם עשויים מקשה אחת, כולם חושבים אותו דבר. כולם עיוורים מפני שהאידיאולוגיה שלהם מסננת את המציאות. כולם מדווחים דיווח של עדר – את הדעה הרווחת בקרב עמיתיהם – כאילו זו המציאות, איש מהם לא מעלה בדעתו להסתכל בעיניו שלו ולראות בעצמו מה קורה.
 
התקשורת נכשלה בהבנת טיבו האמיתי של טראמפ. טראמפ הוא חריף שכל יותר מכל העיתונאים ביחד, בזה הם לא הבחינו. טראמפ קלט את רחשי הלב של הציבור (שהם שונים מאלו של העיתונאים) – והם לא הבחינו בכך. מעל לכול: טראמפ הוא ליצן, ליצן גדול. גם בזה הם לא הבחינו. הבחירות אינן משחק אינטלקטואלי ברעיונות, בו נבחר האיש החכם והמעמיק ביותר, בעל הרעיונות הנשגבים. הבחירות הן קרקס, ובקרקס, הליצן הוא המלך.  הבחירות הן משחק, והשחקן הכי טוב זוכה.
נתון נוסף: דונלד טראמפ מימן את כל מערכת הבחירות שלו, עד כה, מכיסו הפרטי, והוציא הרבה פחות מכל מתחריו בשתי המפלגות.
 
בטוח שהבחירות של השנה, בארה"ב עוד יספקו לנו הרבה הזדמנויות לכתוב על טראמפ. אומר כעת רק זאת: טאראמפ איננו שמרן, וגם לא ליברטאני וכנראה גם לא אדם ישר. אינני יכול להתלהב ממנו (בלשון המעטה). אבל על יריבתו הצפויה בבחירות הכלליות – הילרי קלינטון – איני יכול אלא לאמור מילה אחת: היא בלתי נסבלת. יהיה מעניין.
 
יעקב

עודכן לאחרונה ב שני, 16 מאי 2016 09:23

פריטים קשורים