הדפס עמוד זה
רביעי, 13 יולי 2016 04:32

מיתוס "נטל המס הנמוך בישראל" – איך גובים מאתנו מס "בלי שנרגיש"

פעילים "חברתיים" מרבים לטעון שנטל המס בישראל נמוך וניתן להעלותו. אך כשמביאים בחשבון את שלל הדרכים העקיפות שבהן המדינה שולחת את ידה לכיסנו, התמונה משתנה לחלוטין.

לעיתים קרובות אנחנו נתקלים בטבלאות וגרפים כמו הטבלה שבהמשך. טבלאות מלומדות אלה מציגות שנטל המס בישראל נמוך יחסית "לעולם". גם ועדת טרכטנברג שקמה בעקבות "המחאה החברתית" של 2011 הגיעה למסקנה שנטל המס בישראל נמוך דיו ולכן צריך לחדול מקיצוצי מיסים. "נטל המס הנמוך בישראל" הוא הבסיס לדרישת "החברתיים" להגדלת "ההוצאה האזרחית" כמקובל "במדינות אירופה הנאורות".

 

1644

 

איך לוקחים מאתנו יותר כסף אבל גם מקטינים את נטל המס? 

לכאורה דבר והיפוכו – מסתבר שזה בהחלט אפשרי ולרשות הממשלה עומדים מספר כלים כדי לבלבל אותנו עם נפנוף בדגל המטעה של  "נטל המס הנמוך בישראל".  למעשה מדובר במצג שווא, המתעלם מהדרכים הרבות והסמויות שבהן הממשלה שולחת את ידה לכיסנו מבלי שנרגיש בכך. קיים מס הסמוי מן העין, שאיננו מופיע בתלוש המשכורת שלנו ואיננו חלק מהמע"מ שאנו משלמים בסופרמרקט או במוסך.

הנה דוגמה: הממשלה מחליטה להשתלב ב"מאבק" הבינלאומי להקטנת "התחממות כדור הארץ" ולהשקיע מיליארדים רבים במתקני הפקת חשמל מהשמש. למה הממשלה צריכה להשקיע? כי השטות הזאת לא כדאית כלכלית ושום יזם בעולם לא מוכן להשקיע ב"עסק" מכספו מבלי שהרווח יובטח על ידי המדינה. 

כדי לסבסד את "המשקיעים באנרגיה חלופית", המדינה הייתה צריכה להעלות את מס ההכנסה, לגבות יותר מיסים ולשלוח צ'ק בדואר "למשקיעים" – בדיוק כפי שנותנים מענקים לחברת אינטל להקמת מפעל בקריית גת מתוך תקציב המדינה.

אז מה אפשר לעשות כדי לסבסד את "המשקיעים באנרגיה חלופית" מבלי להטיל מיסים נוספים עלינו? מחייבים כל משפחה בישראל להעביר מידי שנה מאות שקלים ישירות ל"משקיעים" ולא דרך תקציב המדינה. איך? דרך חשבון החשמל. מאלצים את חברת חשמל לקנות את החשמל הסולארי מה"יזמים" במחיר גבוה במיוחד ולשם כך מיקרים מלאכותית את מחיר החשמל. נטל סבסוד האנרגיה הסולארית מוטל ישירות על צרכני החשמל. כך "נטל המס" נשאר נמוך אבל לנו זה עולה יותר!

דוגמה נוספת: החקלאים בישראל הם קבוצת אינטרס חזקה. הפוליטיקאים נאלצים לסבסד אותם במיליארדי שקלים מידי שנה. מה עושים? שום פוליטיקאי לא מעוניין שיזקפו לחובתו הטלת מיסים כדי לאפשר מענקים מתקציב המדינה לחקלאים. ובכן, יש פיתרון!    

עוטפים את מדינת ישראל בחומות מכס גבוהות על יבוא חקלאי, מגבילים את הייבוא באמצעות מכסות ואולי גם בעזרת תקנות "בריאות" מחמירות – ירקות ופירות מתייקרים. והתוצאה: מאות שקלים בשנה מוזרמים ישירות מכל משפחה בישראל אל החקלאים ואל שרשרת שיווק התוצרת החקלאית. ולא רק – כל פעם שאנחנו שוטפים את האסלה בשירותים בבית, אנחנו מסבסדים את מחיר המים לחקלאים. כך "נטל המס" נשאר נמוך אבל לנו זה עולה יותר! כך מוזרמת "התמיכה בחקלאות" אל החקלאים ללא צורך בהכבדת נטל המס.

ואם כל זה לא מספיק, החקלאים נהנים גם מסבסוד ישיר מתקציב המדינה שכן נכלל ב"נטל המס", כמו למשל סבסוד "הקרן לנזקי טבע" מתקציב המדינה – זו שמפצה חקלאים כשיש יותר מידי גשם או פחות מידי גשם...

נטל "המס הסמוי", אותו המס שהאזרח מעביר ישירות לקבוצת הלחץ נעשה מוחשי כאשר "מס סמוי" מבוטל (נדיר מאד) ואז הוא הופך ל"מס גלוי" מתקציב המדינה. דוגמה לתהליך ההפוך היא "הרפורמה" בגידול ביצים ועופות למאכל שבמסגרתה זכו חקלאיים ל"משכורת לכל החיים" מתקציב המדינה במקום "הגנות" אחרות שבוטלו (מס סמוי).  

כל ניסיון לפגוע בסבסוד הסמוי מהצרכן לחקלאים גורר זעקות שבר קבועות. החקלאים כבר התרגלו למתנות, הן הפכו לחלק של "זכויות החקלאים" שאסור לגעת בהן. לכן, הפוליטיקאים ימשיכו לתמוך בחקלאי: עכשיו מחיר הביצים לצרכן ירד, השר כחלון יזכה למחיאות כפיים, אבל נטל המס יעלה בגלל סבסוד ישיר מקופת המדינה אל חשבון הבנק של החקלאי. כך קורה באמריקה ובאירופה: נטל המס הישיר באירופה גבוה מאשר אצלנו, בין היתר, בגלל הצורך לממן סובסידיות ישירות לחקלאות מתוך תקציב המדינה (כ-60 מיליארד יורו לשנה באירופה).   

אין מתנות חינם – גם לא "צמצום פערים חינם"  

"המדינה החברתית" מנסה ללא הרף "לצמצם פערים". משימה יקרה ולרוב גם חסרת תועלת: צריך לגבות המון מיסים ולהעביר את הכסף לקבוצות גדולות של "נזקקים" דרך מנגנונים של הבטחת הכנסה, מענקי לידה, קצבאות לבעלי מוגבלויות, מענקים לגמלאים ושלל הטבות אחרות. אבל הטלת מס שולי של 80% כדי לממן ים קצבאות "מגיע לי" היא התאבדות פוליטית – הרי צריך לשמור על הצגה של "נטל מס" נמוך. 

הפיתרון זהה, לא מטילים מיסים נוספים, אלא מחייבים את המעסיקים לשלם ישירות ל"נזקקים" (כולנו): חופשה בתשלום מלא ארוכה יותר (החל מינואר הקרוב נקבל עוד יומיים בשנה חופשה), הפרשה גבוהה לפנסיה של העובד (החל מינואר הקרוב שוב תעלה הפרשת המעסיקים לפנסיית חובה), חובה "להעסיק" בעלי מוגבלויות, יום א' חופשי ובתשלום מלא. כל אלה הם תחליפי מיסוי – מס סמוי. גם כאן, העלות מתגלגלת אל המוצרים והשירותים שאנו צורכים.

שיטה חביבה על "חברתיים" להיטיב עם ציבור הבוחרים היא אספקת שירותי "חינם". את עלות המתנה לא מממנים באמצעות הגדלת "מיסוי עכשיו", אלא דוחים את המס לעתיד – הרבה מעבר לקדנציה של הפוליטיקאי המיטיב. מגדילים את הגירעון בתקציב המדינה למימון ההוצאות החברתיות הגדלות מבלי להכביד את "נטל המס". 

איך עושים את הקסם הזה? לוקחים הלוואה כדי לממן את הגרעון בתקציב המדינה. בעוד 15 שנים, תהיה בעזרת השם ממשלה אחרת – היא תהיה "רעה" ותעלה את המס כדי לפרוע את ההלוואה. בשפה המכובסת של המחוקקים ועיתוני הכלכלה קוראים לתרגיל המלוכלך הזה "הגדלת יעד הגרעון". לרוב, גם לפוליטיקאים שמבינים את התרגיל קשה להתנגד לו, מחשש לסטיגמה "אנטי חברתית".

הנה דוגמה טרייה מהשבוע האחרון להגדלת נטל המס הסמוי: "חדשות טובות" לכאורה – אושר תיקון בחוק הגנת הצרכן, ביוזמתו של "החברתי הדגול" ח"כ איציק שמולי, לפיו עולים חדשים, קשישים (מעל גיל 65) ובעלי מוגבלויות יוכלו לבטל עסקה עד 4 חודשים מביצועה. החוק מניח באופן גורף שכל יחיד שמשתייך לאוכלוסיות אלה – בערך רבע מהאוכלוסייה – גם מוגבל בהבנתו. אם החוק "יצליח" תוכל בערך מחצית מהאוכלוסייה בישראל (כולל "טרמפיסטים" ש"קנו" מוצר עבור הקשיש...) לבטל עסקאות קניה שנעשו באמצעות "שיווק אגרסיבי". המוכרים יצטרכו להביא בחשבון סיכון זה ולהעלות את מחירי המוצרים באופן גורף ולכולם. זהו מס סמוי חדש שיועבר מכלל האזרחים אל חברות השיווק כפרמיית ביטוח שלהן כנגד "החזרות מוצדקות של מוצרים" במסגרת החוק החדש.    

נחזור לטבלה המרשימה שבתחילת הכתבה. צריך להתייחס בספקנות לנתונים של חשבונאות לאומית השוואתית בין מדינות. נטל המיסוי צריך לכלול גם את כל מגוון המיסים הסמויים שמוטלים על האזרח באמצעות חוקים שכופים עליו להעביר חלק משמעותי מפירות עבודתו ישירות אל קבוצות אחרות באוכלוסיה. שיטת המיסוי הסמוי מאפשרת לפוליטיקאים "החברתיים" לרמות את הציבור ולהציג את מתנות החינם שהם מעניקים ללא העלות שבצידן. מציגים לציבור תמונה חלקית בלבד, רבע הכוס המלאה של "החוק הטוב". 

רפורמת מס נדרשת – מס אחד, קצבה אחת

שיטת המיסוי צריכה להתבסס על אמירת אמת שקופה של השלטון לאזרח, ללא מיסים נסתרים בגניבה. כולם צריכים לשלם מיסים – גם עניים מרודים. צריך להיות מס אחד ויחיד בלבד ולכל הצעת חוק "חברתית" יצורף חישוב בכמה יגדל אותו המס לכל אזרח כתוצאה מ"נדיבות" הממשלה.

כל קצבאות התמיכה "בחלשים" צריכות להתבטל. שלל התמיכות יוחלף בקצבה אחת בלבד: "קצבת קיום" לפי קריטריון מחמיר אחד: סעד למי שחסר יכולת להתקיים בכוחות עצמו. לא כל הקשישים – אלא רק אלה חסרי רכוש, נעדרי תמיכה משפחתית. לא קצבה "לכל ילד" – אלא קצבה למשפחה חסרת רכוש שעל סף הקיום בלבד. לא קצבת נכות "לכל הנכים" – אלא רק לנכה חסר רכוש ויכולת להתקיים. המדינה לא צריכה להתעניין אם אנחנו נכים, קשישים או אם חד-הורית – צריך להיות רק קריטריון אחד לקצבה – יכולתנו להתקיים.      

מס אחד וקצבה אחת הם שקופים. כל הצעה "חברתית" להעלאת "קצבת הקיום" תוצג מול העלאת המס המיידית הנדרשת. מס שכולם משלמים חייב להיות מס עקיף שמשולם כאשר אנחנו קונים מוצר (כמו מע"מ או מס מחזור) – כך כולם משלמים. העלאת מס כזאת היא נושא ראוי למשאל עם – לא בטוח שהרוב יסכימו (בשוויץ דחה משאל עם הצעה להנהגת שכר מינימום).  

במדינה שתתנהל על פי מתווה זה לא יהיו סובסידיות, יהיה אפס מכס, לא יהיו חוקים להגנה על "הפרנסה" של הלולנים, נהגי המוניות, או עורכי הדין. הכול פתוח לתחרות, תקציב המדינה יהיה מצומצם ולכן המיסוי יהיה נמוך. כך נהיה למדינה העשירה בעולם שבה גם עניים יוכלו לחיות בכבוד בזכות יוקר מחיה הנמוך בעולם.

 

מוטי היינריך 

 

פורסם גם באתר "מידה"

 

הערה

ההצעה ל"קצבת קיום" מינימאלית (במקום שלל הקצבאות הנוכחי) אינה מתאימה לכאורה ל"רוח האתר", אלא ל"רוח העם". אנחנו בטוחים גם שאין בה צורך. במדינה שתנוהל על פי עקרונות "קו ישר" מדינת ישראל תהיה העשירה בעולם. בתנאים אלה, מספר "הנזקקים האמיתיים" תחת קריטריונים מחמירים – יהיה זעום (גם כיום אין אחיזה במציאות למספרים שמופיעים ב"דוחות העוני"). באותה קבוצה קטנה של מוכי גורל אמיתיים יטיבו לטפל ארגוני צדקה התנדבותיים, טוב מטיפולה של הפקידות הממשלתית. כתוצאה מביטול מנגנון הסעד הממשלתי, תהיה ירידת מדרגה נוספת במיסים וגם ירידת מחירים נוספת. אוכלוסיית המצוקה האמיתית תקטן עוד יותר.

 

עודכן לאחרונה ב שבת, 28 אוקטובר 2017 06:34

פריטים קשורים