הדפס עמוד זה
שני, 25 יולי 2016 04:13

מחמוד דרוויש וחופש הביטוי בגלי צה"ל

האם המשורר מחמוד דרוויש הוא חלק מ"הנרטיב של הישראליות" ומה הוא עושה בגלי צה"ל?

1647

 

על פי הדיווח של וואינט, השר ליברמן התריס כנגד מפקד גל"צ: "דרוויש אינו יכול להיות חלק מהנרטיב של הישראליות".

אני חולק לחלוטין על ליברמן. דרוויש הוא חלק בלתי נפרד מ"הנרטיב של הישראליות". מהות הישראליות היא שאנו חיים באמצע העולם הערבי, והערבים הם לא רק סביבנו, אלא גם בתוך תוכנו. מה שנקרא "ערבים ישראלים" ו"ערבים פלסטינים" (שאין הבדל ביניהם) – הם בהחלט חלק מהמציאות הישראלית שלנו. ישראל לא נמצאת בירח, וגם לא בפולין, אלא במזרח התיכון הערבי. דרוויש נולד בא"י ב-1941, התחנך בישראל, חי ופעל כאן. דרוויש הוא חלק מ"הנרטיב של הישראליות".

דרוויש, למיטב הבנתי, מייצג באופן טיפוסי ונכון את דעתם של 99% מהערבים (אולי רק 98%). והוא הביאליק שלהם (המשורר הלאומי), כך הם הכריזו. מחמוד דרוויש קרא בשיריו (לפי הציטוט בקטע) להסתלקותו של העם היהודי מארץ ישראל, וכתב ש"בשרו של הכובש יהיה לי למאכל'. הוא מתכוון, כמו כל הערבים שמדברים על כיבוש, לכיבוש מ-1948, בניגוד לשמאל הישראלי, שבשבילו המילה "כיבוש" נולדה ב-1967.

דרוויש החל את כתיבתו ופעילותו לפני 1967. שירות גדול עשו ירון דקל וגלי צהל בכך שתרמו לחינוך הציבור הישראלי על מהות המציאות בה אנו חיים, ואופי וקו המחשבה של בני דודנו הערבים. (אני מודה ומתוודה שראיתי רק קטע מהתכנית וגם לא קראתי את שירתו של דרוויש, רק קטעים שמתפרסמים פה ושם, אני מניח שהציטוטים למעלה אופייניים, ומכיר דעה זו כי היא אכן הדעה הרווחת). להתעלם מדרוויש, ומהערבים, לטמון את הראש בחול ולהיתפס לאשליות וורודות, מנותקות מהמציאות – איננו הדבר הנכון לעשות.

חופש הביטוי (של גלי צה"ל)

חופש הביטוי הוא ערך חשוב. השאלה היסודית היא בשביל מה קיים ערוץ "גלי צהל" – למה צריכים אותו במסגרת צה"ל? תפקידו של הצבא להגן על המדינה מפני אויבים חיצוניים – האם ניהול תחנת שידור תורם למשימה? גלי צה"ל הוא כנראה העתק אווילי של כלי תקשורת צבאיים דומים בחו"ל. צבא ארה"ב, למשל, מנהל גם עיתון וגם תחנות רדיו וטלוויזיה, שנועדו להביא תכנים אמריקאיים לחיילים המוצבים בארצות נכר. בעבר לא הייתה תקשורת לוויינית וערוצים אזרחיים אמריקאים לא נקלטו בחלקי עולם בהם שרתו חיילים אמריקאים. ערוצי שידור אלה אינם נחוצים כעת, אבל הם ממשיכים להתקיים מכוח האינרציה. חיילי צה"ל חשופים לכל התקשורת האזרחית, וההתעסקות של הצבא בתחנת שידור מיותרת לחלוטין.

יגידו חכמים: מלחמה מנהלים לא רק עם רובים – יש גם צד רוחני-פסיכולוגי-מוראלי. ערוץ גלי צה"ל שנוסד ב-1950, נועד לרומם את רוחם של החיילים, לחנך אותם ולהגביר את המוטיבציה שלהם. התחנה היא חלק מחיל החינוך והנוער של צה"ל. גם אם נניח שזו המטרה – אז מדוע היועץ המשפטי של הממשלה קובע שאסור לשר הביטחון להתערב בתכנים המשודרים? ובשם "חופש הביטוי" כביכול? חופש הביטוי של מי? של ירון דקל? האם הוא ירש את התחנה מאבא שלו? אם התחנה נועדה "לחזק את רוחם של החיילים" אז בעלי התחנה, משרד הביטחון וצה"ל, חייבים לדאוג שהערוץ והמנהל שהם מינו – ימלאו את ייעודם. אבסורד לקבוע שאסור להם להתערב בתכנים.

למרות זאת, לירון דקל מגיע צל"ש על העלאת התכנית אודות המשורר מחמוד דרוויש – לתכנית ערך חינוכי.

יעקב

עודכן לאחרונה ב שני, 25 יולי 2016 04:29

פריטים קשורים