הדפס עמוד זה
חמישי, 30 אוגוסט 2012 07:21

מלחמת "הכול כלול" - כך נולד חוק מזיק נוסף

ידיעה זניחה בעיתון מדגימה את "הבאג הדמוקרטי": פגיעה בזכויות הפרט לטובת קבוצת לחץ. והפעם - לחצים פוליטיים של מסעדות באילת לביטול מבצעי "הכול כלול" בבתי המלון.

ידיעה קטנה בידיעות אחרונות מדגימה את "הבאג הדמוקרטי": כיצד עלולה להיוולד פגיעה בזכויות הפרט של קבוצה מסוימת לטובת קבוצה אחרת באוכלוסיה. וכך זה מתחיל:
 
בתי מלון באילת החלו בשנה האחרונה להציע חבילות נופש שכוללות ארוחות – "הכול כלול". כך מקווים המלונות להגדיל את כדאיות החופשה באילת. מסעדות באילת מתקשות לעמוד בתחרות מול בתי המלון ובעלי המסעדות טוענים שעשר מסעדות ובתי קפה נסגרו בשנה האחרונה.
 
מסעדות, בתי קפה ופאבים ידועים כ"עסקים מסוכנים" בכל מקום בעולם. ההשקעה הראשונית גבוהה וצריך להציע ערך לצרכנים שאינו קיים במסעדות קיימות אחרות. בדרך כלל חולפות שנים עד שמסעדה חדשה מתבססת, רוכשת מוניטין ולקוחות. אבל לא לעולם חוסן, ומוניטין יכול לחלוף עם הרוח כאשר מתחרים חדשים עולים למגרש. עסק צריך להשביע את רצון הלקוחות, לשקוד ולהשתפר ללא הרף, כי גם הצרכנים שואפים למקסם את התועלת וההנאה שלהם – ולכן, יעברו ללא היסוס למתחרה עדיף.
 
מנגנון תחרות זה משפר בהתמדה את התועלת לציבור, מקטין עלויות ומעלה את רמת החיים לכולם. "בהתמדה" – עד שמשהו משבש את התהליך.
 
עסקים ותיקים שחוששים ממתחרה חדש יכולים לבחור מסלול "עוקף שוק" כדי לחסל מתחרה, או מתחרים פוטנציאלים. הדרך המוסרית לנטרל מתחרה היא באמצעות מנגנון התחרות החופשית על כיסו של הצרכן – להציע לו מוצר או שירות עדיפים. המסלול האחר הוא המסלול האלים: מגייסים את הגוף היחיד במדינה דמוקרטית בעל הסמכות להפעלת כוח – המדינה. הגיוס מבוצע באמצעות המערכת הפוליטית שמייצגת את "המדינה". כשר אבל מסריח, כפי שאמר הרב בבדיחה המפורסמת.
 
הנוסחה: מקימים איגוד של העסקים הותיקים, בדרך כלל הגרועים שבהם (אלה שמועמדים להידחק לשוליים), האיגוד ממנה מנהל בשכר שתפקידו העיקרי להפעיל לחץ על הממסד הפוליטי – לנצל את עריצות השלטון החוקי כדי לחסום מתחרים. אם לאיגוד יש די כסף הוא יפעיל לוביסטים לקידום חוק חדש; אם יש פחות כסף, אבל יתרון כמותי במספר האנשים – אפשר ללחוץ ולאיים על פגיעה פוליטית בראש עיר, או בחבר כנסת; אפשר גם לתרום לקופת הבחירות של פוליטיקאי. לאיגוד שמוקם חייבים לתת שם "ציוני" ש"טובת הציבור" נוטפת ממנו: קידום, הגנה, כבוד המקצוע, תועלת הציבור, חלוקה צודקת, הגנת מקומות עבודה וכדומה.
 
ובכן, מסעדות באילת הקימו עמותה ומינו את גב' אהובה זייד כמנכ"ל. מטרת העמותה: "קידום המסעדות באילת", אלא מה...
 
וכבר התקיימו פגישות עם שר התיירות וראש העירייה להפעלת רגולציה נוספת על בתי המלון – צריך חוק שיאסור על בתי המלון לפרסם חבילות של "הכול כלול", כל מלון יצטרך לקבל אישור משרד התיירות לכל מבצע. השר יוודא שהפגיעה בעסקים מקומיים היא "מידתית" ו"התחרות הוגנת". תקום ועדה לטיפול בחריגים, ובתי מלון שסבורים כי נפגעו באופן "לא מידתי" – יוכלו לפנות לוועדה. בהמשך, תוקם קרן סיוע לעסקים שנפגעו מבתי המלון. בהמשך, העמותה לקידום מסעדות באילת תוכר על ידי משרד התיירות, שישתתף בתקציב העמותה. לאהובה זייד יהיה מקום עבודה מובטח.
 
לא בטוח שעמותת המסעדות תצליח, ייתכן שלבתי המלון יש כוח פוליטי גדול יותר. גם בעלי המלונות יודעים למי לתרום ועל מי ללחוץ. לא משנה מי ינצח – הציבור הרחב יפסיד. כאשר המאבק העסקי גולש מזירת השוק, בה הצרכן מחליט על המנצח, אל הג'ונגל הפוליטי – הציבור תמיד מפסיד. גם בתי המלון צריכים לממן באופן קבוע "התאחדות" לבלימת ניסיונות כפיה מצד מסעדות ואחרים או להשגת יתרונות מהקופה הציבורית. ומי לבסוף משלם את העלויות?
 
אילת היא רק דוגמית – מדינה שלמה עסוקה בהפעלת לחצים על פוליטיקאים ורגולטורים.
 
האירועים נשמעים הזויים, אבל כך היה כשכתבתי, בבדיחות הדעת, על "חוק הדוגמניות" כך שיחייב משקל ומידות מינימום... או הרעיון להגביל שיפוצניקים בדרישה לרישיון. הבדיחות, לצערנו, הפכו למציאות ותרמו עוד משהו למחיר הקוטג' ולהגבלת החופש בישראל.    
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 06 אוגוסט 2016 19:45

פריטים קשורים