הדפס עמוד זה
חמישי, 08 ספטמבר 2016 04:20

האם ברית המועצות (ברה"מ) התפרקה?

הקומוניזם במזרח אירופה ובברית המועצות קרס במהפכה שקטה לפני כ-25 שנה. האם המשטר הקומוניסטי ברוסיה חוזר?

מאשה גסן היא סופרת ועיתונאית נהדרת, יהודיה, ילידת 1967, מוסקבה, שהיגרה עם הוריה לארה"ב ואח"כ חזרה לרוסיה. היא מחזיקה באזרחות כפולה רוסית-אמריקאית, וכותבת באנגלית ורוסית. מאשה כותבת בעיקר, כמובן, על רוסיה. בכתבה בניו יורק טיימס היא שואלת בכותרת: האם ברה"מ התפרקה באמת? הנה קטעים – (תרגום מאנגלית ותמצות שלי). 

ב- 22 באוגוסט מציינים ברוסיה את יום נפילתה או התפרקותה של ברה"מ. ביום זה, לפני 25 שנה, בשנת 1991, נכשל ניסיון ההפיכה של הגנרלים הקומוניסטים השמרנים במוסקבה נגד נשיא ברה"מ גורבצ'וב. בוריס יילצין, שנבחר קודם לכן לנשיא הפדרציה הרוסית (שהייתה חלק מברה"מ), מילא תפקיד מפתח בחיסול ניסיון ההפיכה, בעזרת התקוממות עממית במוסקבה. יילצין תפס את עמדת הכוח העליונה, על חשבון גורבצ'וב, והביא, מספר חודשים לאחר מכן, לביטול ברה"מ, ועימה המשטר הקומוניסטי. כל הרפובליקות של ברה"מ לשעבר, ובייחוד הגדולות – אוקראינה ובלרוס – הפכו למדינות עצמאיות. גורבצ'וב איבד את משרתו ויצא לפנסיה. הקומוניזם בוטל כשיטה וכדת המדינה ברוסיה. מאז, רוסיה היא, לכאורה, דמוקרטית. אולי.

 

1658

 

הקומוניזם נפל במזרח אירופה כשנתיים קודם, ב- 1989, בעקבות סדרה של הפיכות יחסית שקטות. בצ'כיה כינו זאת הפיכת הקטיפה (the velvet revolution); ברומניה היו מספר עשרות הרוגים; במוסקבה (1991), בניסיון הפיכת הנגד של הגנרלים הקומוניסטים הרוסים, היו "רק" 3 הרוגים. המעבר החד ממשטר דיכוי קומוניסטי למשטר חופשי יותר, היה שינוי היסטורי מהפכני ביותר, ועבר יחסית ב"שלום" ללא שפיכות דמים נוראית, כנהוג במהפכות גדולות.

השינוי ה"שקט" של המשטר (ללא שפיכות דמים) היה במידה רבה בזכות המדיניות שנקט יילצין: הוא שמר על מוסדות השלטון הקיימים (הקומוניסטיים), כמו צבא, משטרה, המשטרה החשאית, משרדי הממשלה וראשי הערים והמחוזות. גם בעלי התפקידים מימי המשטר הקומוניסטי והנהלים שהיו נהוגים, נשארו. יילצין עצמו היה, כמובן, עסקן קומוניסטי שעלה לגדולה במוסדות השלטון הקומוניסטי. יילצין קיווה שיוכל לבצע מעבר הדרגתי מהשיטה הקומוניסטית לשיטה הליברלית, ולהחליף את האנשים ואת שיטות העבודה בהדרגה. אך למוסדות ולשיטה (הקומוניסטית) היה כוח אינרציה משלהם, הם החזיקו מעמד ללא שינוי יסודי. במהלך 10 שנות שלטונו של יילצין, ולאחר מכן, תחת יורשו של יילצין, ולדימיר פוטין – חזרה רוסיה, למעשה, לשיטה ולאופי השלטון הקומוניסטי.

כיום – מה שמאפיין את החיים ברוסיה הוא שהכול פוליטי. הכול מתרכז סביב האישיות של המנהיג (פוטין) והאומה – רוסיה. הצנזורה ושלטון ריכוזי של מפלגה אחת – חזרו. החיים ברוסיה דומים היום לשלטון הקודם תחת המשטר הקומוניסטי.

המצבה לשלושת האנשים שנהרגו בעת ההפיכה השקטה של 1991 (גיבורי ההפיכה השקטה) היא לוח זיכרון קטן שאיש אינו זוכר את קיומו. הדיבורים על הקמת מצבה ראויה נשכחו. לעומת זאת הפסל של דז'רז'ינסקי, מייסד ה- KGB (השב"כ הרוסי), שאסר ורצח מיליוני מתנגדי המשטר – הפסל הזה שוקם באהבה ומסירות ושוכן בכבוד בפארק ליד הקרמלין. פסל זה הוקם כמובן בזמן השלטון הקומוניסטי והיה הראשון שנותץ והופל, כמעשה סמלי, בעת ההפיכה השקטה של 1991. כעת הוא שוקם.

 הערה: עד כאן הטקסט של מאשה גסן.

הערה שלי: ככל שהמשטר של פוטין הוא רודני, לאומני ומדכא ודומה מבחינות רבות למשטר הקומוניסטי – הוא בכל זאת שונה. החופש ברוסיה נרחב כיום בהרבה מאשר בימי המשטר הקומוניסטי. חופש דיבור (רחוק ממוחלט), חופש תנועה (אפשר לנסוע למערב), חופש עיסוק (יש עסקים פרטיים) והעיקר: הרבה פחות אסירים פוליטיים שנשלחים לסיביר והרבה פחות רציחות פוליטיות, הרבה פחות התעללות באנשים.

יעקב

 

פריטים קשורים