חמישי, 04 מאי 2017 03:33

"מלתעות הביורוקרטיה" – שגרה של קיטורים

הרבה יותר מביורוקרטיה וחלם: למה בקשת היתר להרחבת רפת במושב נענית בדרישה להקטנת הרפת?...

העיתון "מקור ראשון" פרסם כתבה של יהודה יפרח על קורות רפת גדולה של זוג חקלאים קשישים, משפחת וינרב ממושב נחלים. נא קראו את הכתבה שבלינק לפני שתמשיכו.

המושבניקים ביקשו להקים סככת רפת נוספת של 912 מ"ר, לבנות תקרה בסככה שנייה ו"להסדיר" סככה שלישית שנבנתה בעבר. לצורך הקמת הסככה צריך אישורים ממספר רשויות: וועדת בניין ערים מקומית של המועצה האזורית, ועדת בניין ערים מחוזית, משרד החקלאות, משרד הבריאות, רשות כיבוי אש, רשות מקרקעי ישראל, המשרד להגנת הסביבה והאגודה השיתופית (שהיא בעצם "המושב") וכנראה עוד.

כאשר צריך אישורים צולבים כה רבים חשוב גם תזמון האישורים כי רשות א' לא תחתום לפני שרשות ב' אישרה ורשות ב' לא תאשר ללא אישור מוקדם של רשות ג' ואישור עקרוני של רשות ד'. רשות ה' בכלל תעצור את ההליך כי הנהלים והתקן החדש יעודכנו רק אחרי החג ועד אז אין אישורים.

הכתבה מתארת חלק מדרישות הרשויות: עמידה בתקן מחמיר לרעידות אדמה, סלילת רחבת היערכות לכבאיות למקרה שריפה, בניית ממ"ד למקרה של טילים על הרפת, אישורי היגיינה ועוד דרישות. להזכירכם, מדובר בסככה לרפת... הרפתנים הקשישים שכחו את מה שכל טירון בצבא יודע: קיים סיכון ב"שאלות קיטבג". לא רק שאישור בנייה טרם התקבל – אלא הם נדרשו להרוס סככה ישנה, שקיימת מזה כ-50 שנים... סככה שעונה כיום על הדרישות של רשות ג' אבל לא על אלה של רשות א'. רוצים להגדיל את הרפת? אז קודם תקטינו אותה...

כמובן שמעורב כאן גם מענק של משרד החקלאות "לעידוד ענף הרפת", מעורבים כבר עורכי דין, יועצים משפטיים, כתב אישום פלילי, אלפי דפי מסמכים ודוחות, עתירה מנהלית, וכבוד השופטת גלט מבית המשפט ברמלה.

"מגיעה להם הוקרה"

ליבו של העיתונאי יהודה יפרח בוכה את כאבם של החקלאים המיואשים. לדעתו מגיעה להם "הכרה והוקרה על העבודה הקשה שהשקיעו יומם ולילה כל השנים". העם כולו צריך להודות לוינרב "...שהקדיש את ימיו לפיתוח החקלאות בישראל". לבסוף, שואל יפרח : "כיצד הפכנו ממדינה שמעריכה חלוציות ויצרנות למפלצת ביורוקרטית חסרת חמלה"?

יהודה יפרח, כמו רוב הציבור וכמעט כל אנשי התקשורת, מיילל, אינו מבין דבר, שואל שאלות שגויות – ולכן נתלה בתרופות אליל שמקובל לדקלם כשגרה. משתמע מדבריו שחסרים לנו "חמלה", "שכל ישר", ו"סולם עדיפויות".

המערכת הרצויה המשתמעת מדברי הכותב היא ועדות בניין עיר עם "רגישות" וסולם מדורג של "חמלה" כי לא לכל אחד מגיעה אותה מידה של "חמלה"; משרד החקלאות צריך לחלק מענקים לפי "שכל ישר" של פקידיו; ועדות בניין עיר צריכות לקבל החלטות לפי "סולם עדיפויות" שיקבעו פקידי מדינה – אלה עם "השכל הישר". מעל לכל תהיה וועדה נוספת, וועדת ההוקרה וההכרה, שתשקלל לניקוד את תרומת האזרח לפיתוח החקלאות, התעשייה והחברה בישראל. כך יחולקו אישורים לרפתות, כך יגיע המשיח.

מצחיק? כמעט כל ישראלי חושב כך. כל שנדרש כדי שהמדינה תשגשג ואזרחיה יפרחו הוא למנות את הפקידים הנכונים, שר חכם ומנכ"ל ממשלתי ביצועיסט שיקבלו החלטות על פי קריטריונים שקופים.

עכשיו נספר את סיפורו העקום של המושב והרפת בעיני "קו ישר": גם על סמך המשתמע בין שורות הכתבה:

מאז ומתמיד "מגיע לנו"

בתחילת שנות ה-40 הוקמו קיבוצים ומושבים על ידי מפלגות השמאל הציוני באצבע הגליל. גם תנועת "הפועל המזרחי" קיבלה קרקע והקימה מושב דתי – "נחלים" – על שם מקורות הירדן הסמוכים. קיבוצי הסביבה הטילו חרם מוצלח על "הדתיים", אפילו במהלך מלחמת השחרור. הכיפות הסרוגות בעצם גורשו מהאזור והאדמות "חולקו מחדש" בין הקיבוצים של השמאל. לאחר קום המדינה נמשכה מדיניות ההתיישבות המפלגתית וחברי "נחלים" לשעבר קיבלו קרקע ליד פתח תקווה, והקימו מושב שנקרא באותו שם.

כך קיבלה משפחת וינרב במתנה, לאחר קום המדינה, חלקה חקלאית במרכז הארץ וגם רפת ופרות. גם אחרים קיבלו מתנות על חשבון הכלל. רובו הגדול של היישוב היהודי לא זכה למתנות, אלא שילם מכספו הפרטי עבור הדירה או העסק הקטן שהקים בחדרה או בתל אביב.

בשנים שלאחר מכן, נאסר יבוא חלב ומוצריו לישראל כדי "להגן" על ההכנסות של משפחת וינרב ושל הקואופרטיב הסוציאליסטי שבבעלות הקיבוצים "תנובה" – בעל המונופול לשיווק חלב ומוצריו. כ-2 מיליון ישראלים, רובם קשי יום, נאלצו כבר בשנות החמישים לשלם מחיר מופקע עבור מוצרי חלב כדי לאפשר "פרנסה" למשפחת וינרב וביסוס כלכלי לעורף הפוליטי של מפלגות השלטון (מפא"י, מפלגות העבודה האחרות והמוסדות המסונפים להם כגון: קיבוצים, מושבים, ההסתדרות).

במשך השנים זכתה משפחת וינרב ל"מכסות מים" במחיר מסובסד ולמתנות אחרות על חשבון ייקור המים לתושבי תל אביב ופתח תקווה. משפחת וינרב התרגלה לקבל תמיכות ומענקים. הם ראו עצמם זכאים ליחס מיוחד של השלטון ולכן בנתה המשפחה בשנות ה-60 סככות רפת "ללא אישורים וניירת" – וזה הצליח. כך נהגו גם אחרים במגזר החקלאי, בעוד שבניית קיר ללא היתר בעיר, גרר מיד צו הריסה. הם גם לא התעניינו בדקויות זניחות כגון בעלות על הקרקע כאשר הרפת פלשה לאדמות מדינה. זה מובן, כי אלו קרקעות "ללא בעל בית", קרקע של "אף אחד".

לכן, גם ב-2015 היה ברור למשפחת וינרב שהם זכאים למענק של משרד החקלאות להרחבת הרפת, הרי כך "העסק" תמיד עבד. לא עניין אותם מהיכן מגיע המענק שהם אמורים לקבל. מבחינתם, למשרד החקלאות יש מעיין נסתר שופע כסף – ממנו "מגיע" גם להם. רבים וטובים לא רואים שמקור הכסף הוא מיסים שגובים מאתנו בכפייה.

מה קרה פתאום? למה קשה עכשיו לקבל "מענק רפת" שתמיד קיבלו? למה קשה לבנות רפת?

הרי ל"מדינה" אין היום פחות כסף מאשר היה בעבר? החוקים והתקנות לא השתנו דרמטית? נהפוך הוא, התוצר גדל, גביית המיסים בשיא, עודף מתמשך במאזן התשלומים, הכול ממוחשב ויש אינטרנט. ההתנהלות מול השלטונות אמורה להיות לכאורה פשוטה וקלה יותר.

תמיד היו חוקים, תקנות, טפסים. תמיד הייתה ביורוקרטיה ורגולציה כבדה של השלטון. אבל בעבר היה קל יותר "להסתדר". קריצת העין, "הבנה" עם פרוייקה מהמזכירות, עיגול פינות מתוך "חמלה", או פשוט הפעלת "שכל ישר" על ידי פקיד. גם מעטפה עזרה לפעמים.

בכל מדינה עתירת רגולציה וחוקים נוצרת ביורוקרטיה "בלתי אפשרית". במקביל מתפתח מסלול לא-רשמי שעוקף את החסמים הרשמיים: קשרים, שוחד, עצימת עין. שני המסלולים חיים יחד בהרמוניה וכך המדינה מצליחה לתפקד למרות הקשיים הרשמיים. את הבקשה למענק ל"מפעל מאושר" מגישים באמצעות מאכער, את היתר הבניה שתקוע מזיזים בעזרת מעטפה, את הבדיקה הרפואית והניתוח בבית חולים מקדמים באמצעות האח של גיורא שעובד באיכילוב, את הסככה ברפת בונים בלי לשאול שאלות, ואת המענק ממשרד החקלאות פרוייקה כבר יסדר אחר כך.

כך מתנהלות רוב מדינות העולם מרוסיה ועד לדרום אמריקה ולאפריקה – "מסתדרים". ברית המועצות הקומוניסטית לא הייתה מחזיקה מעמד 70 שנים ללא המסלול המקביל. אילו השלטונות שם היו מקפידים על קיום שלל החוקים ומענישים בחומרה כל סטייה מהכתוב – הכלכלה הייתה קורסת עשרות שנים מוקדם יותר. השוק השחור והגניבות ממקומות העבודה הממשלתיים החזיקו בחיים את הכלכלה הרוסית.

במדינת ישראל חלים מזה שנים תהליכים חברתיים בלתי מורגשים: התהליך הראשון הוא עליה מתמדת ומתגברת של תוספת חקיקה ורגולציה בכל תחום. יותר חוקים ותקנות – והכול מתורגם לעול ביורוקרטי. התהליך השני הוא הלחץ המתמיד והמוצלח להיות "מדינת חוק מסודרת".

השילוב בין שתי ההתפתחויות בישראל בלתי אפשרי! הגרוע מכל הוא כפייה מוצלחת של חוקים על מדינה ביורוקרטית. חסימת "המסלול המקביל", לה אנחנו עדים בישראל, תוך צמיחת החקיקה והביורוקרטיה – הם מרשם לקריסת הכלכלה והחברה. הכול "נתקע" כי אי אפשר להמשיך ו"להסתדר".

איש העסקים הישראלי שטיינמץ יאלץ לסגור את עסקיו באפריקה כי בית משפט ישראלי אוסר לתת מעטפות לנשיא זר; הבנקים בישראל מסרבים לפתוח חשבון בנק לתושבי חוץ (אלא אם תהיה בו יתרה מינימלית של לפחות 50 אלף דולר) כי הם מחויבים לחקור כל אחד על מקור הכסף, ולעקוב אחרי התנועות בחשבון – לרגולציה יש עלויות כבדות לבנקים; השלב המוקדם בתכנון בנייה הוא קבלת "תיק מידע" על זכויות הבנייה במגרש. את "תיק המידע" אפשר היה לקבל בעבר תוך מספר ימים, כיום התהליך נמשך מספר חודשים. נסו לקבל רישיון לפתיחת גן ילדים... נסו למשוך מחשבון הבנק שלכם 30 אלף ₪ במזומן – מסובך וממושך מאשר לפני חמש שנים.

משפחת וינרב ממושב "נחלים" גילתה להפתעתה שהשילוב בין מבול החוקים והרגולציה לבין "שלטון החוק" שחוסם את "המסלול המקביל" בו אפשר היה "להסתדר" – לא מאפשר את הרחבת הרפת. אפשר יהיה לבסוף לבנות סככה חדשה לרפת, אבל זה יימשך ללא סוף ובמחיר אסטרונומי שאפילו המענק ממשרד החקלאות לא יכסה את העלויות.

סיפור הרפת הוא סיפורה העגום של מדינת ישראל בתחומים רבים. לכן, למרות גילוי הגז ו"אומת הסטרט-אפ" – בתרחיש האופטימי נמשיך להתרחק ממיצוי הפוטנציאל שלנו להיות המדינה העשירה בעולם. בתרחיש הגרוע "גלגלי המשק" ייעצרו בחריקה והכלכלה תתכווץ – כמו הרפת ממושב נחלים.

מוטי היינריך

תוספת:

ראש עיריית יהוד יעלה מקליס מתגאה בראיון לגלובס כי חסמה את מחלקת ההנדסה למאכערים (יש "חוק וסדר" ביהוד). התוצאה הבלתי נמנעת היא פרוייקטים שתקועים זמן רב מ"הרגיל" בהליכי רישוי. ראש העיר מודה בכך: "דברים זזים לאט כי סגרתי את אגף ההנדסה למאכערים".

עודכן לאחרונה ב שבת, 06 מאי 2017 09:13
אלי
חוזר: "מלתעות הביורוקרטיה" – שגרה של קיטורים
חסר לינק לכתבה או שאני לא מבין היכן הוא?
0
אמיר
איפה הלינק לכתבה?
:-|
0
NC
כפיה של חוקים מועילה לכלכלה
למרות שהרבה מהפרטים נכונים ומדוייקים, לדעתי המסקנה צריכה להיות הפוכה. אחד הדברים הכי מזיקים לכלכלה זה ה״מקורביזם״. שיטת הפרוטקציות מחייבת אנשים לעבוד באותה עבודה של ההורים שלהם (כי שם ״יש קשרים״), ומונעת הקצאת משאבים יעילה. שיטת הפרוטקציות מאפשרת ל 30% לעבוד בעבודות מועילות, ולכל השאר לסבול קשה מעודף בירוקרטיה בלי יכולת ״לעקוף את התור״. ואולי הכי חמור, הפרוטקציות מאפשרות להחיות את הכלכלה בלי התמודדות אמיתית עם המשמעות של הרגולציות, כי ה״אנשים הנכונים״ יכולים להתמודד. אכיפת החוק על כולם (אם זה מה שבאמת קורה) למעשה מביאה את הציבור למסלול התנגשות ישיר עם הבירוקרטיה. זה אחד הדברים הבודדים שיכול בסופו של דבר להביא לביטול הבירוקרטיה, כאשר היא כל כך גרועה שהופך להיות פופולרי מספיק לבטל אותה. לדעתי, זה גם היה המטרה של יהודה יפרח בטורו: לטעון שהבירוקרטיה נוראית וצריך להפחית אותה. נכון, זה לא הדרך האידאלית. היה עדיף לבטל בירוקרטיה מזיקה לפני שהיא הופכת לבלתי נסבלת. אבל הדרך הכי גרועה היא להשאיר את הבירוקרטיה ע״י פרוטקציות. וכעת להמשך הסיפור (המומצא):הבן של החקלאים, משה, דווקא חלם לעבוד בהי-טק, אלא שהוא נשאר לעבוד ברפת רק כי ״פה יש מענקים״, ולעבור לעיר לא אופציה כי מייד יהרסו כל בניה בלי אישור. לאחר שמשה ראה שפרוטקציות כבר פחות עובדות בענף הרפת, הוא עבר לחברת הי-טק גדולה, שם מעריכים רבות את כישוריו. לאחר פרסום מקרים דומים פעמים רבות ומחאה עממית נרחבת על השחיתות הפושה ברשות ג, שר הכלכלה החליט שהבירוקרטיה על הענף בלתי אפשרית וביטל את הצורף לקבל אישור מרשות ד לפני האישור מרשות ב. גם זו התקדמות...
0
גרי
לחפש בגוגל עדיין פשוט...
הנה הלינק:http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/874/758.html
0
שחרורון
חוזר: "מלתעות הביורוקרטיה" – שגרה של קיטורים
חוק, תקנה או בירוקרטיה הם בסופו של דבר ״דעה עם רובה״תעשה x או שתדון עם הקנה של הרובה (והנה קישקושים על רווחת הכלל, חוזה חברתי ושאר המצאות כדי שתרגיש טוב אם עצמך)החבורה הזאת היא דוגמא קלאסית למעבר מהצד הנכון לצד הלא נכון של הרובה. הבכיינות נובעת חוסר ההבנה שאם יש רובה בסופו של דבר הוא ישמש נגדך
0
מומחה לקנוניות
חוזר: "מלתעות הביורוקרטיה" – שגרה של קיטורים
קיבלו רמז לא לבנות סככה.שיהפכו את המשק לאורגני - עיזים שמשוטטות בחוץבמקום פרות שלא מתאימות למדינה קטנה.
0
תחריראל
זו הדרך כנראה למשק חופשי
להגביר רגולציות ולאכוף בדקדקנות ובצורה שוויונית. עד שתצא זעקת "חמס".לגרום גם לסופר חברתיים להבין את הטמטום בעודף חוקים ותקנות.אז אולי יהיה סיכוי לרעיונות קו ישר לחלחל להמונים.
0
דנדוש
מדינת חוק וסדר ללא משוא פנים ואוכפת חוקים
משה הבן של, לא יכול היה לחלום על הייטק... לכן נמצא לו פתרון בדמות עבודה במשק הוריו... והוא בכלל מתגורר במושב אחר ואינו מסתפק בנחלה ובשטח שהוקצה להוריו ע"י רמ"י ומתפשט לימין ולשמאל ומשלא מאשרים לו המשך התפשטות עד שיסדיר כחוק את הטעון הסדרה, הוא יוצא לציבור לחפש חמלה... בהחלט יתכן שיש ליקויים בביורוקרטיה במדינת ישראל , אך זה אינו קשור למקרה דנן...
0

3000 תוים נשארו