הדפס עמוד זה
שבת, 08 יולי 2017 19:27

סוציאליזם בין ערים

השלטון המקומי הוא, כפי הנראה, הרובד השלטוני המושחת ביותר במדינת ישראל. שחיתות בלתי נמנעת כאשר מנסים ליישם "צדק חלוקתי" בכסף של אחרים.

נערי האוצר והחוק "החברתי"

מזה כעשר שנים מנסה משרד האוצר להעביר "חוק חברתי" שייחייב רשויות מקומיות חזקות להעביר חלק מהארנונה שהן גובות אל רשויות מקומיות "חלשות" שלא מצליחות לגבות די ארנונה מתושביהן. לטענת האוצר, מטרת הרפורמה היא "ליצור שוויון בחלוקת ההכנסות מארנונה בין הרשויות המקומיות". לפי ההצעה, כספי הרשויות החזקות יועברו ל"קרן לצמצום פערי ההכנסות בשלטון המקומי" ומשם יחולקו. מדובר ב"חלוקה מחדש של העושר המוניציפלי".

אבל, מאז ומתמיד הוזרמו כספי המיסים ל"רשויות החלשות"

תמיכת תקציב המדינה ברשויות מקומיות "חלשות" קיימת מזה שנים רבות בצורות שונות. הדרך הנפוצה היא של "מענקי איזון" – מענקים שנתיים מתקציב המדינה כדי לסייע לעירייה "חלשה" לכסות גרעון שוטף. מענקי האיזון מתקרבים ל-3 מיליארד שקל בשנה (צמחו פי-2 בעשור האחרון). רוב הרשויות המקומיות בישראל בגירעון קבוע וזכאיות למענקי איזון מתקציב המדינה. 189 מתוך 257 הרשויות המקומיות בישראל – "זכאיות". מסתבר שהמגזר הערבי מקבל כ-40 אחוז ממענקי האיזון (אולי כי הם "נוהרים לקלפיות...").

כמובן ש"מענקי האיזון" אינם הצינור היחיד להזרמת כספי משלם המיסים לרשויות המקומיות. ישנם סעיפים רבים במשרדי הממשלה השונים, דרכם מנותב ממון רב אל הרשויות המקומיות. עיריית ירושלים מקבלת מידי שנה את "מענק הבירה" בסך של כ-317 מיליון שקל (2015). עשרות רשויות מקומיות מקבלות יחד עד כ-227 מיליון שקל בשנה (2017) במסגרת "תכניות הבראה" שהן למעשה הבטחה "להתנהג יפה" בעתיד. רובן חולות במחלה כרונית חשוכת מרפא ומתקשות "להבריא" מההתמכרות לכסף של אחרים כבר כ-20 שנים. פילוח אחר של מצב הרשויות המקומיות (2015) מגדיר 24 רשויות כ"איתנות", ו-72 כ"יציבות". יתר 161 הרשויות "מבריאות" בשלב זה או אחר של "הבראה" – רוב המימון השוטף שלהן הוא מתקציב המדינה.

 

2391 1

אריה דרעי בכובעו כשר הפנים (2016) הציע לבטל את המינוח "תכנית הבראה" ולהחליפו במינוח חדש – "תכנית המראה". זה דומה לתכנית של "אגד" להפוך את הקואופרטיב ל"ירוק" – הם צבעו את האוטובוסים המזהמים בצבע ירוק...

דרעי הגדיל לעשות והחליט כי לא ייתכן שרשויות מקומיות כושלות יקבלו תקציבים במסגרת תכניות הבראה ואילו הרשויות המקומיות הערביות "המצטיינות" ייענשו בגלל שהן פחות גרעוניות. אמר ועשה: הוא זימן ללשכתו 16 רשויות מקומיות מצטיינות מהמגזר הערבי והודיע כי גייס תקציב של 350 מיליון שקלים עבורן. "מצטיינות" או "מבריאות" – כך או כך, מי שבטוח נענש תמיד אצל דרעי הם משלמי המיסים... ספק אם הכסף בכלל הועבר לבסוף, ואם כן – למי? אף אחד ממילא לא מאמין לאף אחד... העיקר ההצגה.

הנה עוד שיטה להעברת כסף לרשויות מקומיות: בסוף שנות ה-50 הוגדרו מספר ערים ועיירות כ"ישובי עולים" (הרבה לפני גל העלייה מרוסיה). העליה של שנות השישים והשבעים דעכה מזמן, אבל התואר "יישוב עולים" לעולם נשאר. התואר מזכה לכסף בדרך יצירתית: מוסדות ממשלתיים שקיימים באותן ערים משלמים ארנונה גבוהה במיוחד... למשל הארנונה שמשלם לעירייה סניף הביטוח הלאומי בדימונה.

אז מדוע צריך חוק חדש לחלוקת כסף? מה רע בשחיתות הקיימת?

כאמור, הדרכים להעברת כסף לרשויות מקומיות מגוונות ומעניקות כוח רב לפוליטיקאי שיושב על ברז החלוקה. "החוק החברתי" יאפשר העברות אל הרשויות החלשות באמצעות הגדלת הארנונה על תושבי הרשויות "החזקות". כך יוצא איפה שהאוצר טוב לאזרח ולא מכביד את נטל המס, ואילו ראשי הערים הם "הרעים" שמעלים את הארנונה. את התרגיל עוטפים ב"צמצום פערים" ו"שיוויון" כי זו הסחורה שנמכרת טוב בשוק.

ה"חוק החברתי" בו פתחנו הוא "חברתי" כמו חוקים ציניים רבים אחרים. הקורא התמים עלול לחשוב שליבם של פקידי האוצר דואב ושנתם נודדת בלילות לנוכח סבלן של הרשויות המקומיות "החלשות". אבל "נערי האוצר" בסך הכול חיפשו דרך להמשיך להעביר כסף לשלטון המקומי מבלי להכביד את עולו של מס ההכנסה. קבלת החוק תאפשר להם בעתיד להגדיל את התקציבים המועברים מהרשויות החזקות לחלשות ובמקביל להקטין העברות מתקציב המדינה.

אפשר להבין את "ההיגיון" של "נערי האוצר": אם כבר סוציאליזם בין עירוני, אז לפחות שיהיו לו בלמים כלשהם. אם הסיוע ל"חלשות" הוא על חשבון ה"חזקות", אז ניסיון להגדלת תקציבי ההעברה ייתקל, בשלב מסוים, בהתנגדות ראשי הערים ותושבי הערים "חזקות". במקום ש"נערי האוצר" יתנגדו להגדלת תקציבי ההבראה והאיזון – ראשי הערים יהיו המתנגדים.

אם מקבלים את הנחת היסוד שלמדינה עומדת הזכות לכפות על הפרט לממן את "צרכיו" של האחר, אז כל מבנה שניצב על גבי הנחה זו "הגיוני". אם מקבלים הנחה בלתי מוסרית זו, אז כל שנותר הוא לנסות "לייעל" את המערכת המושחתת. השלטון המקומי אינו שונה ממערכות אחרות.

ראשי הערים "החזקות" מתנגדים כמובן ל"חוק החברתי". אף אחד מהם לא מתנגד על בסיס מוסרי. כמו כל סוציאליסט טוב, הם בעד עזרה ל"רשויות החלשות" ובתנאי ש"מישהו אחר ישלם".

בינתיים, התרגיל החברתי אותו דחפו "נערי האוצר" תקוע, אבל אריה דרעי כן הצליח להקים קרן אחרת "לצמצום פערים ולמען הצדק החלוקתי" ובהיקף גדול של 400 מיליון שקל.

המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל

בעודנו מנסים להקיש על "שמור" לקראת סיום הכתבה, מעלה חיפוש בגוגל תקציב נוסף שמוזרם לרשויות המקומיות במסגרת החלטת ממשלה מספר 631: "הגדלת הצמיחה הכלכלית וצמצום פערי ההזדמנויות". היוזם הוא משרד ממשלתי אחר המכונה "המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל" אליו עבר אריה דרעי ממשרד הפנים. דרעי כנראה הסכים להחליף כובע של מיניסטר, ובתנאי שיאושר לו תקציב שיוכל להמשיך ולחלק כסף למטרות נעלות. "הזכאים" הם אך ורק יישובים שנמנים עם "הפריפריה החברתית". לקבלת המענק צריך למהר להגיש בקשה עם "סיפור טוב" לא יאוחר מיום ראשון הקרוב.

ראוי להזכיר נשכחות: משרד ממשלתי מיותר זה הוקם בשנת 2005 כדי לתת "תפקיד ביצועי" לשמעון פרס שזכה לתואר "משנה לראש הממשלה" תמורת תמיכה בממשלתו של אריק שרון. שמעון פרס היה צריך גם "תקציב" – אז המציאו משרד חדש. התקציב השנתי של המשרד בשנתו הראשונה עמד על כ-88 מיליון שקלים, מתוכם רק כ-2.5 מיליון הוקצו "לקידום הנגב והגליל". 97% מהכסף התנדפו למשכורות, הוצאות ניהול ולמטרות טובות אחרות של שמעון עליו השלום. יש להניח כי גם 3 האחוזים הנותרים קידמו משהו אחר.

שלטון המקומי – הרובד השלטוני המושחת ביותר בישראל (כנראה)

הנה התפלגות ההעברות של משרד הפנים לשלטון המקומי (בערך 5 מיליארד שקל בשנה):

2391 2 
מקור: הצעת תקציב משרד הפנים 2017

השלטון המקומי הוא, כפי הנראה הרובד השלטוני המושחת ביותר במדינת ישראל. הקביעה נכונה גם אם נמצא מספר צדיקים בסדום וגם אם ראש עיר מסוים, אישית, צח כשלג. השחיתות מובנית בשלטון המקומי ונובעת מהגדרת מקומו ותפקידיו בדמוקרטיה הישראלית, מדרך פעולתו, מהיקף הכספים שהוא מעביר ומהתלות הריכוזית בשרי הממשלה. בשנת 2013 לבדה התנהלו הליכים משפטיים וחקירות נגד 60 ראשי רשויות וראשי ערים.

אין ספק שהכסף הכבד שנגבה בכוח (כוחה של המדינה) מאתנו מתגלגל אל עשרות אלפי ג'ובים, "פרויקטים" למקורבים ותמיכות שונות. נחשול מתמשך של כסף (שלנו) דרך צינורות שונים ויצירתיים – הכול תחת כותרות נוטפות צדק ושוויון. בלתי אפשרי לחשוף ולחפש עקבות לכסף בחולות הנודדים – לכל סעיף יש ה"הסבר" רשמי, אבל "כולם" יודעים לאן הכסף מתגלגל.

"מכתב לראש מועצה חדש"

"...הנה כמה עצות טובות שיעזרו לך לשרוד בתפקיד זמן רב מקודמך. ובכן, קודם כל תן משרה לאחי באגף התברואה. תמנה את גיסתי לראש הלשכה שלך. הענק אישור בחתימת-ידך לאחי הבכור, כדי שיוכל לפתוח מזנון מול העירייה, ולאחי הקטן תאשר להרחיב את החצר על חשבון המדרכה. לדוד שלי תן רישיון בנייה, את הדודה שלי תקבל כמזכירה במועצה, ולחברי-כאח-לי מגיע לזכות במכרז ההסעות. גם בחינוך חשוב להשקיע: בת-דודה שלי תהיה מנהלת בית-הספר, בעלה יהיה הממונה מטעם העירייה על הספורט, הבן שלי ינהל את הקייטנות העירוניות. ולעצמי? לעצמי ממש שום דבר. רק תחתום פה ופה ופה. זהו, עכשיו אני יכול לחתום על הצ'קים של העירייה. יחד, נצעיד את העיר שלנו קדימה." (אורי אורבך, ידיעות אחרונות 04.11.2013).

דרוש מהפך בשלטון המקומי

עירייה צריכה להיות עצמאית מהשלטון המרכזי ולא להיות "הזרוע הארוכה" של הממשלה לכל מיני תפקידים. עירייה לא צריכה לעסוק בחינוך, רווחה, שירותי דת, בניית בריכת שחיה, מעורבות בבנייה על קרקע פרטית, תמיכה בתיאטרון וספורט או תמיכה בעמותות. עירייה צריכה להתמקד אך ורק באספקת מספר מצומצם של שירותים ציבוריים מובהקים כגון: תכנון ותחזוקה של כבישים ומדרכות, קביעת הסדרי תנועה (אילו כבישים, לדוגמה יהיו חד-סטריים), גינון ציבורי, ניקיון שטחי ציבור, הסדרי חניה לאורך כבישים, תאורה, שמירה על המרחב הציבורי מהשתלטות או זיהום, בנייה ותחזוקה של תשתיות פיזיות וציבוריות אחרות.

המנגנון העירוני יצטמצם בהתאם, המס היחיד שיוטל על התושבים הוא הארנונה. שיעור הארנונה ייקבע על ידי העירייה שעומדת לבחירת התושבים ולא הממשלה. הארנונה תכסה את כל הוצאות העירייה – לא תהיה תמיכה ממשלתית ברשויות המקומיות, למעט הפרשת חלק ממיסי הדלק שהממשלה גובה, לצורך פיתוח ותחזוקת תשתית התחבורה בעיר – כל עיר בהתאם להיקף היחסי של שטח הכבישים שלה. עירייה תוכל לגבות אגרות בנייה לכיסוי עלות ישירה של תוספת תשתיות בגין בנייה חדשה. לא יהיה היטל השבחה. תפקיד מצומצם יצריך ארנונה נמוכה יחסית.

שנת תקציב בעידן החדש תסתיים באיזון: החוק יקבע שסיום שנה בגירעון תקציבי כמוהו כהתפטרות ראש העיר והכרזה על בחירות חדשות. ראש עיר בזבזן (או מושחת) יבזבז את כספי תושבי העיר ולא את כספי משלמי המיסים במדינה שאין להם חלק בבחירתו.

רק כך תצטמצם השחיתות למינימום. ראש עיר שמנהל עירייה כושלת, מחלק הנחות בארנונה ומזניח את העיר – ייתן את הדין מול בוחריו ולא יוכל לסמוך על "תספורת" קבועה מארנקם של יתר תושבי ישראל.

מוטי היינריך

 

המבנה הרצוי לשלטון המקומי מפורט בפרק "שלטון מקומי – צמצום השחיתות" בעמוד הראשי של האתר תחת הכותרת "כשל ופתרונו".

 

עודכן לאחרונה ב שבת, 08 יולי 2017 20:16

פריטים קשורים