הדפס עמוד זה
רביעי, 26 יולי 2017 18:45

שופטי האבסורד במדינה אבסורדית

המדינה עתרה לבג"צ נגד מוסד אחר של המדינה – בית הדין לעבודה, בעניין שביתה בחברת החשמל שבבעלות המדינה.

2396

קרקס האבסורד מתנהל במדינתנו  – המדינה הגישה בג"צ נגד בית הדין לעבודה של המדינה, בעניין שביתה שבית הדין של המדינה אישר לוועד עובדי חברת החשמל של המדינה.

הרקע די ידוע – הממשלה, המדינה והכנסת החליטו על רפורמה במשק החשמל. הרפורמה כרוכה, בין השאר, בפיטורי עובדים (מיותרים) בחברת החשמל ובהקטנת המונופול של חברת החשמל ואחיזת החנק שיש לוועד העובדים על השאלטר (או על החיים) במדינה.

ה"עובדים" – "עובדים" במירכאות, כי מרבית עובדי חברת החשמל באים לעבודה, דופקים כרטיס [במקרה הטוב] אבל לא ממש עובדים. ה"עובדים" מתנגדים להרפות מהשאלטר ולוותר על ההטבות המפליגות שלהם, לכן הם נלחמים על "זכויות העובדים" (שפירושו הזכות לגנוב משאר הציבור כמה שבא להם).

המדינה טוענת שבתור הריבון, היא (באישור הכנסת) רשאית ואף חייבת לעשות רפורמות לטובת המדינה וכלל אזרחיה, ובית הדין לעבודה לא יכול לפגוע ב"זכות ריבון" זו. "אין לעובדי חברת החשמל זכות וטו על רפורמות לטובת כלל הציבור" טוענת המדינה. טענה זו אולי הגיונית, אבל לא עומדת במבחן החוק ולא במבחן המציאות (וועד העובדים חזק מהממשלה, ומצפצף עליה ועל חוקי הכנסת כבר זמן רב).

עצם הגשת בג"צ על ידי המדינה הוא האבסורד: הבג"צ נועד להגן על אזרחים שנפגעו מפעולות של המדינה. ההנחה היא שהמדינה חזקה מאד ביחס לאזרח הקטן, ועלולה לפגוע בו (אולי בטעות) והבג"צ הוא כלי בידי האזרח הקטן להתגונן נגד פגיעה של "הריבון" (המדינה). פה דווקא ה"ריבון" (המדינה) הוא המסכן הנפגע ("שמשון דער נעבעכדיקר" – שמשון המסכן), והמדינה פונה לבג"צ שיגן עליה... זו שטות. אם לדעת המדינה בית הדין לעבודה טעה בפסיקתו – היא יכולה להגיש ערעור לבית משפט גבוה יותר (ערעור רגיל, לא בג"צ). החטא הקדמון היה הקמת בית הדין לעבודה המבוסס על אידאולוגיה (מרקסיסטית), ופסיקתו תמיד "לטובת העובדים".

שופט אמור לפסוק לפי החוק ("רק לפי החוק" אמר פעם גדול הפוסקים, השופט אהרון ברק). בפועל אנו יודעים שהשופטים פוסקים לפי האידאולוגיה האישית שלהם ובמקרים רבים לפי איך שישנו בלילה. אבל במקרה זה, שופט בית הדין לעבודה אכן פסק לפי החוק.

השופט כתב:

"אין לקבל שבישראל של היום תישלל עקרונית ומראש זכות השביתה במקום עבודה שעובדיו עומדים בפני פיטורים. הדברים אמורים ביחס לפיטורים צפויים עקב החלטת מעסיק, החלטת ממשלה או חוק הכנסת".

השופט צודק, זה החוק במדינת ישראל, המבוסס על האידאולוגיה השלטת. זכות השביתה קדושה, היא עומדת מעל למדינה, מעל להגיון, מעל לכול. בחסות "זכות השביתה" מותר ואף רצוי להחזיק את היד על השאלטר ולשדוד במצח נחושה את אזרחי המדינה חסרי האונים. הפסיקה נוגדת את השכל הישר והצדק הטבעי. היא מגינה על קבוצת עובדים, העשריה והחזירית ביותר במשק, ומעודדת אותם להמשיך ולשדוד את שאר האזרחים בלי בושה. אבל, מי אמר ששופט צריך או יכול להפעיל שכל ישר או חוש צדק? שופט פוסק "רק לפי החוק" (ולפי העיקרון: אנא כורדי).

במקום קרקס האבסורד, בו המדינה עותרת לערכאה שיפוטית גבוהה (לעוד שופטים, שצפויים לפסוק כמו השופט הראשון...) – על מדינת ישראל לשנות את החוק (ואת האידאולוגיה שביסודו). יש לחוקק חוק חדש האוסר לחלוטין כל שביתה במגזר הציבורי – לא רק בחברת החשמל – גם בנמלים, בבתי החולים, בבתי הספר ובאיסוף הזבל. מי שמקבל משכורת מהממשלה (גם בעקיפין) יסתפק נא במשכורת יפה ותנאי פנסיה טובים, וייאסר עליו לגרום סבל, באופן שרירותי, לאזרחי המדינה התמימים שאינם צד בסכסוך העבודה.

יעקב

עודכן לאחרונה ב רביעי, 26 יולי 2017 19:07

פריטים קשורים