הדפס עמוד זה
שישי, 01 ספטמבר 2017 17:06

רוב הדיון הכלכלי אינו רלוונטי

השיח הכלכלי מתעלם מעימות עם שיטה כלכלית מעוותת מיסודה שמבוססת על מעורבות מסיבית של הממשלה ומנגנונה הביורוקרטי בכל תחומי החיים במדינה. "שיח שרברבים" טכני על "מה הממשלה צריכה לעשות".

לישראל הון אנושי מצוין, כך מעידים הישגיה הטכנולוגיים. מאז הקמת המדינה הושקעו בה יותר מ-350 מיליארד דולר ממקורות חוץ. עקב צרוף זה, ישראל היתה אמורה להיות בין המדינות העשירות בעולם, אך היא רחוקה מכך. רוב העובדים, שפריונם כשני שליש מזה של העובד האמריקאי, משתכרים שכר עלוב, ורבים עניים. מאות אלפי משפחות גומרות בקושי את החודש, לכודות בצבת שבין מחירים מופקעים לבין שכר עבודה נמוך.

לישראל הרבה כלכלנים טובים, חלקם מצוינים. למרות מעורבות רבים מהם בהכוונת הכלכלה במסגרת משרד האוצר, בנק ישראל, במשרדים אחרים, ובוודאי בדיון הציבורי – בעיות הבסיס הקשות של כלכלת ישראל אינן נפתרות זה שבעים שנים.

חכמי משפט כבר הבחינו שריבוי עורכי דין במדינה מעידים על הרבה סכסוכים משפטיים. אולי במדינה שיש בה הרבה כלכלנים טובים, בעלי תפישת עולם מסוימת – יקשה למצוא פתרונות כלכליים.

המחשבה הכלכלית בישראל עוצבה בתחילת שנות החמישים על ידי הפרופסור דן פטנקין המבריק. התנ"ך לפיו הרביץ בנו את משנתו היה הספר "כלכלה" מאת פרופ' סמואלסון, חסידו של קיינס שהטמיע בהכרה של דורות מכלכלני ישראל תפישת עולם הגליאנית-מרקסיסטית. לפיה, חיי הכלכלה הם בטוי ל"כוחות" ערטילאים, שאפשר להשפיע על התפתחותם השפעה קריטית בעזרת צעדים "טכניים". לפיכך, תפקידה של הממשלה לבצע ולהשתמש באותם כלים כגון: מניפולציה של כמות הכסף ושערי הריבית, מיסוי, השפעה על יחסי ההיצע והבקוש, אספקה של שרותים צבוריים אסטרטגיים כמו חוק וסדר, משפט, חינוך, בריאות, תחבורה ואפילו "תרבות" וספורט. בעזרת "כלים" אלה ואחרים, ניתן להשקפתם לכוונן את הכלכלה כך שתטיב עם כולנו.

אליבא לחסידיו של קיינס, התערבות הממשלה באה לא רק כדי להתגבר על תופעת מחזור העסקים, ככוונתו המקורית של קיינס, אלא גם כדי ל"טפל" ב"כשלי שוק" למיניהם, או להשיג מטרות "חברתיות".

כך נוהגת הממשלה בישראל בעקביות. זאת על אף שבישראל, בה מעורבות הממשלה בכלכלה היא כה מסיבית, עד כי קשה להבחין ב"כשלי שוק" כי בקושי יש "שוק". בין שפע המונופולים, הקרטלים ומיני הסדרים כובלים, נותר מעט לכלכלת שוק ולתחרותיות של ממש, ולכן מעולם לא התקיים בה "שוק" שיכול היה "להיכשל".

בישראל נגועת המעורבות הממשלתית והמונופולים, השוק קיים בדמיונם של שונאי הקפיטליזם. הם מייחסים לשוק, ולהפרטה שלא הייתה, את כישלונות השיטה הלניניסטית ששלטה בכלכלת ישראל.

מאז שנות העשרים במאה שעברה, נאכפה בישוב היהודי על ידי השמאל ובחסות חיים ויצמן וההסתדרות הציונית, שליטה ריכוזית מוחלטת על הכלכלה. שליטה של פוליטיקה שמאלנית רדיקלית ושל הבירוקרטיה שצמחה סביבה. השמאל הכלכלי שהנהיג את ההסתדרות הציונית ולאחר מכן את המדינה יישם הלאמה נרחבת, וזאת כדי לעצב כלכלה ברוח הלניניזם (בן גוריון הכריז אז ש"מטרת הציונות היא להיות חוד החנית של הרבולוציה במזרח התיכון, משימה שאין לעכבה במימרות דמוקרטיות"). למימוש החזון המרקסיסטי יזם בן גוריון למעשה "מלחמת מעמדות" ברוטאלית שהרסה כמעט כליל את הסקטור הפרטי בארץ ישראל.

לרוב כלכלנינו אין הרבה עניין, ובוודאי אין בקיאות, בעקרונות השיטה הכלכלית הנהוגה בארץ ובתפקודה. אין להם עניין בנדרש לעשות כדי להבריא אותה. הם מדמיינים שקיים אצלנו מבנה כלכלי סביר, ומסתפקים בתפקיד של שרברבים-טכנולוגים, ובעיקר – הבטחת פעילותה ה"תקינה" של מסחטת המיסים הנקראת "משרד האוצר", המספקת זרימה תקינה של מיליארדים לפוליטיקאים ולביורוקרטיה. אלה נחוצים לשיחוד בוחרים ולבניית עוצמה פוליטית משחיתה נוספת.

עיקרו של הדיון הכלכלי המתקיים בארץ הוא "שיח שרברבים" טכני במושגים כמו "צמיחה" "פריון" "הכנסה לאומית לנפש", או גובה המכס על נעלי ילדים.

השיח הכלכלי מתעלם מעימות עם שיטה כלכלית מעוותת מיסודה שמבוססת על מעורבות מסיבית של הממשלה ומנגנונה הביורוקרטי על כל תחומי החיים במדינה. שיטה שחוסמת אותנו מהצטרפות אל צמרת המדינות העשירות בעולם.

דניאל דורון,
מנהל המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי

עודכן לאחרונה ב שישי, 01 ספטמבר 2017 17:21

פריטים קשורים