הדפס עמוד זה
שני, 25 ספטמבר 2017 18:24

וידוי אישי: אני מחריף את מצוקת החניה בעיר

אני גר בתל אביב באזור שסובל מ"מצוקת חניה". יש לי חניה צמודה בחצר הבית. למרות זאת, אם תהיה חניה פנויה ברחוב – עדיף לתפוס אותה מיד – למה? 

אני גר בתל אביב באזור שסובל מ"מצוקת חניה" (כך כמעט בכל העיר...). לפני שאתם משתתפים בצערי, כדאי שתדעו שיש לי גם חניה צמודה בבניין, מסומנת יפה בפסים לבנים ואפילו מספר הדירה רשום על האספלט.

אמש חזרתי הביתה במכוניתי, והבחנתי בחניה פנויה ברחוב הסמוך לביתי – סימוני כחול-לבן גלויים על אבני שפת המדרכה – כאלה שמשמחים לבב אנוש כאשר מגלים אותם בתל אביב. כהרגלי, מיהרתי להחנות את הרכב ברחוב במקום להמשיך אל החניה הצמודה שבבית. זו נשארה יתומה, ריקה וללא רכב חונה. במשך שנים אני נוהג כך, מבלי להקדיש מחשבה מעמיקה לעניין הפעוט לכאורה.

למה? ראשית, יש לי תו חניה אזורי אותו מקבלים בעירייה חינם. שנית, בגלל "מצוקת החניה" עדיף לשמור את מקום החניה בבית פנוי, כך שאם חבר או בן משפחה מגיע אלינו עם מכונית – הם יוכלו מיד לחנות בלי לקלל את ראש העיר. אני לא מוטרד ממילות נאצה נגד ראש העיר, אבל חבל שבתי שמגיעה לביקור, תאלץ לבזבז זמן ודלק בחיפושי חניה וכך גם תוסיף זיהום ורעש לאוויר העיר. זה מחזיר אותנו לעניין הקללות האישיות נגד ראש העיר וחברי מועצתו שכנראה מוצדקות. לראש העיר, כך מספרים מקורות יודעי דבר, יש שלושה מקומות חניה צמודים לביתו שבתל ברוך צפון, וגם חניה צמודה במקום עבודתו...

בשנה האחרונה התחלתי לבדוק את נושא "החניה החזירית" בעיר. גיליתי להפתעתי שהרעיון המקורי, אותו נצרתי בסוד, הוא גם נחלת בעלי דירות אחרים בעיר. לשמחתי, אני לא "החזיר" היחיד בעיר.

בעלי מכוניות וחניות צמודות שאינם "נהגים כבדים", אלה שמשתמשים ברכבם בעיקר בסופי שבוע, הרחיבו את הרעיון: הם חונים ברחוב ומשכירים את החניה הפרטית שבבניין לנצרך אחר. דמי השכירות עומדים בימים אלה על כ- 800 ₪ לחודש, כסף שחור טהור – ללא מס. שכנה בבניין גילתה שיטה לעלות בקודש: היא משכירה את מקום החניה שלה ב-700 שקלים לבעל חנות בסביבה, רק לשעות היום; בלילות ובסופי שבוע – החניה מושכרת לשכן שגר בבניין סמוך ב-600 ₪ לחודש. הכנסתה החודשית עומדת על 1,300 ₪ לחודש – שוב, כסף שחור וטהור. מכוניתה הפרטית חונה ברחוב ונוסעת אולי פעם בשבוע. עוד מסתבר: משפחות שיש להן מקום חניה אחד, אבל בבעלותן שתי מכוניות – מוצאות עצמן לעיתים קרובות במצב ששתי המכוניות חונות ברחוב והחנייה בבית מיותמת, ריקה. הסיבה פשוטה ומובנת – אם מישהו מבני הזוג יאלץ לנסוע במכוניתו, כדאי שהחניה בבית תהיה פנויה כשיחזור – כך לא ייאלץ לחפש חניה ברחוב. עדיף ששתי המכוניות יחנו ברחוב, אם במקרה מוצאים חניה פנויה.

תוצאה "בלתי צפויה" של עיוות מנגנון המחירים

ההיסטוריה הכלכלית משופעת בדוגמאות לעיוותים שנגרמים כתוצאה ממעורבות פוליטיקאים במחירי מוצרים ושירותים בשוק. היו תקופות, לדוגמה, שמחיר הלחם האחיד היה כה מסובסד עד כי כדאי היה להאכיל פרות ותרנגולות בלחם. בתקופת "משבר הנפט" (1974) בארצות הברית, הוטל פיקוח על מחיר הדלק לצרכן ונקבע מחיר אחיד. כתוצאה, נוצר מחסור בדלק באזורים מסוימים אליהם לא היה כדאי לשנע דלק במחיר הממשלתי; בתקשורת הוצגו צילומים של התורים הארוכים בפתחן של תחנות הדלק. תורים כתוצאה מהמעורבות הפוליטית במחיר הנפט, ולא בגלל המחירים הגבוהים שערב הסעודית קבעה.

תוצאה ידועה אחרת של פיקוח על מחירים היא היעלמותו של המוצר ממדפי החנויות, כי לא כדאי לייצר אותו במחיר הממשלתי, והתפתחותו של שוק שחור שמספק את המוצר המפוקח במחיר-שוק גבוה. וונצואלה היא דוגמה עכשווית טובה.

חניה לרכב היא מוצר מאד מבוקש והכרחי, אבל קיימת רגולציה ממשלתית מתהדקת והולכת על היקפי הייצור ואספקת המוצר – מקום החנייה. חוק התכנון והבנייה מגביל מאד בניית מקומות חניה בבנייני מגורים חדשים וגם בבנייני משרדים. החוק גם הופך כמעט לבלתי אפשרי בנייה של חניון לרכב במרכזים עירוניים (לא כדאי לכם לנסות ליזום שינוי ייעוד של חלקת קרקע באזור מגורים לצורך הקמת חניון רב-קומות).

המחסור במקומות חניה אינו מכת טבע, אלא פעולה יזומה של ממסד. מגבלות בעלות סממנים בולשביקים (הטלת מגבלות ואיסורים על המוני העם למען "טובת העם", כאשר צמרת רחבה בממסד הפוליטי אינה סובלת בעצמה מהמגבלות). כתבנו על הנושא בעבר.

"הבאג הדמוקרטי" מפעיל לחץ על פוליטיקאים לגלות יצירתיות ולחלק כסף להמונים תמורת פחות עבודה. אחת מהשיטות השכיחות (מעבר לתוכניות ה"נטו" של השר כחלון) היא הנהגת פיקוח על מחירים וכפיית מחיר מרבי למוצרים. מחיר החניה ברחוב לבעלי תו חניה הוא המחיר המפוקח ביותר האפשרי: אפס. תושב העיר יכול לחנות את רכבו בחינם.

2410

הוזלה של מוצר מגדילה את הביקוש למוצר, הוזלה מלאכותית של מוצר או חלוקתו בחינם תגרום לניצול-יתר של המוצר, גם על ידי אנשים שלא ממש זקוקים לו. חלוקה חינם של מוצר בתוספת הגבלה מנהלתית על כמויות הייצור כבר תגרום לקומבינות מתוחכמות. סיפורם של מקומות החניה בעיר.

ליישר את העיוות – לפתור את "מצוקת החניה"

אילו חנייה ברחוב הייתה כרוכה בתשלום גם לתושבי העיר – לא הייתי משאיר אתמול את החניה הפרטית בבית ריקה. לא הייתי חונה ברחוב. המחיר לא שווה את ההסתברות הקטנה שאולי יגיעו לביקור חברים בעלי רכב וצריך "לשמור" להם חניה.

החניה שלי ברחוב הגדילה ב"משהו" את המצוקה ותרמה עוד מספר אגורות לדמי השכירות שמשלם השכן עבור מקום חניה.

מקומות החניה הציבוריים ברחוב שייכים לכלל תושבי העיר. אי גביית תשלום עבור חניה ברחוב הוא סבסוד מלא לבעלי הרכב על חשבון האזרחים שאין להם רכב. "חניה חינם" משפיעה גם על השיקול, במקרים גבוליים, אם להחזיק רכב פרטי בעיר (או רכב שני במשפחה) – אם משתמשים בו לעיתים רחוקות בלבד.

אפשר "ליישר" את העיוות ולפתור את "מצוקת החניה", אבל הפתרון מנוגד לאידיאולוגיה השלטת שצריך לחנך את הציבור להימנע משימוש ברכב פרטי. וכמו בכל משטר בולשביקי – ל"מחנכים" ולמקורביהם מותר להחזיק ברכב פרטי ובמקומות חניה מובטחים. "החינוך מחדש" נועד להמוני העם הנבערים.

עבור חניה ברחוב צריכים לגבות תשלום גם מתושבי העיר, אין "חינם". במקביל, צריך לבטל את כל המגבלות על הקמת חניונים ציבוריים וגם לבטל את המגבלה על מספר החניות הצמודות המותר לדירה. לבטל כל "תקן חניה" קיים – יזמים יכשירו מקומות חניה לפי דרישות הצרכנים. רשויות המדינה כלל לא צריכות להתערב בבניית מקומות חניה. רק אנחנו נחליט לכמה מקומות חניה אנחנו זקוקים בדירה החדשה – אתם תחליטו, היזם יבנה, והעירייה לא תתערב.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

 

כתבות קודמות בנושא:

המשך המלחמה ברכב הפרטי: הקרב על החניה
למה צעירה תל אביבית יושבת על הכביש בלילה (ולא ביום כיפור)?
תקן חניה ''חדשני'' אך מטומטם בתל אביב - ''ניצחון'' נוסף לירוקים

עודכן לאחרונה ב רביעי, 20 דצמבר 2017 06:58

פריטים קשורים