הדפס עמוד זה
חמישי, 14 דצמבר 2017 04:11

דו"ח העוני 2017 – למה האחרונים תמיד בסוף?

כמידי שנה, מדינת ישראל חוגגת את "חג העוני" – הביטוח הלאומי מפרסם את דו"ח העוני. האות ניתן והתגובות הרגילות זורמות. שלל כותרות זועקות על 1.8 מיליון עניים, שמחציתם ילדים. על הניסים ועל הנפלאות של העוני הסטטיסטי.

2425 2

 

כמידי שנה, מדינת ישראל חוגגת את "חג העוני" – הביטוח הלאומי מפרסם את דו"ח העוני והפערים החברתיים. הדו"ח נותן את האות והתגובות הרגילות זורמות. שלל כותרות זועקות על 1.8 מיליון עניים, שמחציתם ילדים.

כל ישראלי חמישי – עני. מזעזע, אבל כנראה לא מספיק. לכן מפורסם במקביל "דוח העוני האלטרנטיבי" שמרחיב את הקריטריונים לעוני ואז מגיעים לנתון ממש מזעזע, לפיו כמעט כל ישראלי שלישי עני. הנה חלק מהקריטריונים שנועדו להגדיל את רמת הזעזוע: העדר תואר אקדמי, צפיפות דיור של מקסימום שתי נפשות בחדר, העדר יכולת לרכוש ביטוח רפואי משלים, "(העדר) יכולת כלכלית לקחת חלק בפעילויות חברתיות ותרבותיות מחוץ לבית" ועוד קריטריונים דומים.

דו"ח העוני מתקבל בהבנה על ידי רוב הציבור, כי אנשים מטבעם שואפים ליותר ורבים מתקשים "לגמור את החודש". ערב בחירות, לפני שנים רבות, הצליחו להקליט ילדה בבית שאן, שאמרה "אני רעבה" ההקלטה הופצה כהוכחה כ"חוסר ביטחון תזונתי". בכל חברה בה יחלקו מנות מזון חינם מובטח תור למזון – אבל זו אינה הוכחה שמתהלכים בקרבנו אנשים מזי רעב.

תמיד, רבע האוכלוסייה שהכנסתם היא הנמוכה ביותר, יכולים להיחשב כ"עניים". הגדרה יחסית של עוני מבטיחה שתמיד יהיו לנו עניים, בדומה לשאלה הקבועה במסעות בתנועת הנוער: "למה האחרונים תמיד בסוף?"

"קו העוני" שֶׁמְּבַדֵּל את העניים נקבע לפי רמת ההכנסה השוטפת של המשפחה (או היחיד) – יחסית לרמת החיים של כלל האוכלוסייה במדינה, זהו "עוני יחסי". הגדרת עוני היא שרירותית לחלוטין כי אין דרך אחרת, וכלל לא חשוב שרוב תושבי העולם כמהים לרמת החיים של עניי ישראל. לפי סקר בעלות על מוצרים ברי קיימה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2015 לכל המשפחות בעשירון התחתון, העני ביותר, יש מקרר ומכונת כביסה, ולפחות טלפון נייד אחד. ל- 63% מהמשפחות יש מחשב, 68% עם מזגן, 40% אינטרנט, 66% עם שני ניידים לפחות, ל- 38% מהעניים ביותר יש מכונית, ל- 41% יש צלחת לוויין.

שימוש במדד עוני יחסי מקבע את העוני הסטטיסטי. ישראלי יכול להיחשב כעני אפילו אם בבעלותו בית פרטי עם 12 דונם במושב במרכז הארץ, בתנאי שהכנסתו השוטפת נמוכה. אפילו אם כל ישראלי יקבל מחר מהמלאך גבריאל 10 ביטקויין לחשבונו מידי חודש, או תתגלה באר נפט בחצר כל בית – עדיין חלק ניכר מהאוכלוסייה ייחשבו כ"עניים" – כי האחרונים תמיד בסוף, עוני יחסי.

אלה שעיסוקם בעוני חורטים על דגלם את "מיגור העוני". אבל אם העוני נקבע באופן יחסי, אז לעולם אי אפשר למגר את העוני – תמיד יהיו עניים כפי שתמיד יהיו עשירים.

ערבי קשיש ועני

במקום לדון "בכל העניים", נבדוק מה קורה בקבוצת עוני קיצונית. דוחות העוני מציינים ששיעור העוני הגבוה ביותר הוא בקרב ערבים וחרדים. נעזוב לרגע את החרדים, הם בכל זאת מסתדרים, ונתמקד בערבים המסכנים. לא נדון "בכל הערבים" כי ידוע ששיעור העוני הכבד הוא דווקא בין הקשישים. אז נדלג ישר אל קהל המטרה מוכה העוני ביותר בישראל: כל מי שהוא גם ערבי וגם קשיש. גרוע יותר לא יכול להיות. על פי הנתונים, מצבה של קבוצה זו באמת קשה – למעלה מ-80% מהערבים הקשישים עני (מגיל 70 ומעלה). הביטו בטבלה שפורסמה על ידי ארגון עוני מקצועי רב מוניטין, מרכז טאוב.

הפתעה! שיעור הבעלות על דירה בקבוצה זו עומד על למעלה מ-90%! למעשה, לכל ערבי קשיש עני ומסכן יש דירה בבעלותו.

2425 1

על הניסים ועל הנפלאות

זה לא אבסורד העוני (היחסי) היחיד. בחמישון התחתון (שני העשירונים העניים ביותר בישראל) יש 8,000 משפחות שבבעלותן 2 דירות או יותר!

6 שנים בסך הכול חלפו משנת 2010 עד לשנת 2016. מדד המחירים לצרכן כמעט ולא השתנה משנה לשנה (בממוצע רב-שנתי, בערך אחוז אחד לשנה). עלות סל המוצרים של עניי 2010 לא שונה בהרבה מעלותו של סל מוצרים זהה ב-2016. לעומת זאת, קו העוני ליחיד עלה מ-2,413 ₪ ב-2010 ל-3,260 בשנת 2016. מאות אלפי ישראלים שבשנת 2010 לא נחשבו לעניים, "התדרדרו" לכאורה ובשנת 2016 הם כבר נחשבים ל"עניים" גם אם דבר לא השתנה באורח חייהם ובהכנסתם.

נמשיך להשתעשע במספרים: אם מחירי המוצרים כמעט ולא השתנו בשנים 2010-2016, הרי שאין סיבה עניינית להעלות את "קו העוני" ליחיד ל- 3,260 ₪ (הסיבה לשינוי היא כי זה המספר שמתקבל מנוסחת החישוב). העלאה של "קו העוני" מגדילה את מספר העניים הסטטיסטיים, את מספר הישראלים שהכנסתם נמוכה מאותו סכום. אילו קו העוני היה נשאר על 2,413 ₪ אז מספר העניים הסטטיסטיים בישראל היה יורד לפחות ברבע...

לפני שנסיים לחפור בנתונים, הנה נתון אחרון, "נס חנוכה" ישראלי: הכנסה כספית נטו למשפחה בחמישון התחתון (20% מהמשפחות בישראל), עומדת על 5,586 ₪ כולל קצבאות ותמיכות (שהן כמעט מחצית מההכנסה). אבל, ההוצאות הכספיות של משפחות אלו עומדות 8,194 ₪ לחודש (לא כולל דיור). ההוצאות גבוהות בהרבה מההכנסות ובאופן קבוע – נס חנוכה מתמשך.

2425 3

50 שנים (לפחות) של מלחמה
ל"מיגור העוני"

נניח שהזועקים נגד העוני צודקים ובערך רבע עד שליש מהישראלים עניים. מה צריך לעשות לדעתם? הרי מדינת ישראל היא מדינת רווחה נדיבה ומקיפה כבר לפחות 50 שנים. רוב תשלומי המיסים מאז ומתמיד מנותבים ל"עזרה לחלשים" ול"צמצום אי-השוויון" (הרבה יותר מאשר לתקציב הביטחון המנופח): חינוך ובריאות חינם, עזרה בדיור, שלל קצבאות, הנחות, עובדים סוציאליים, תקציבים לעמותות. כל חברי הכנסת, ללא יוצא מהכלל, מכריזים על עצמם כ"חברתיים" – כל אלה הם עיקר עיסוקה של מדינת ישראל לפחות בשני הדורות האחרונים. אז איך טרם "מוגר העוני"? לא רק שהעוני לא מוגר – רבע או שליש מהמדינה עניים לשיטתם!

כל ממשלות ישראל, עבודה וליכוד, דתיים ומזרחיים, כל שרי הקואליציה לאורך דורות, כל שרי הרווחה, העבודה, הבריאות והחינוך במשך 50 שנות מדיניות הרווחה האחרונות – כולם חסרי אונים וחדלי אישים? איך הם לא הצליחו "למגר את העוני" למרות ההון שנשפך?

חג העוני השנתי נועד לשכנע פוליטיקאים "לעשות יותר" למיגור העוני ולהוקיע את הממשלה המכהנת על אוזלת ידה. כלומר, להזרים יותר כסף למוסדות "מיגור העוני". זו אחת מהסיבות לאינטרס להגדיר עוני באופן יחסי, כך מובטחת נצחיות העוני וגם פרנסתם של הלוחמים בעוני. לא נתפלא אם בעוד 10 שנה תוגדר משפחה ענייה כמשפחה שלא יכולה לעמוד בנסיעה לחו"ל לפחות פעם בשנה, או ילד עני יהיה כזה שלא משתתף לפחות בשני חוגים בשנה (לאחר הלימודים).

"מדינת הרווחה" אינה מוסרית

מי שמוגדר כ"עני" מקבל אוטומטית לגיטימציה לחיות על חשבון הזולת באמצעות המדינה. מערכת המיסוי מחרימה חלק ניכר מפרי עמלם של רוב האזרחים ומעבירה את הכסף למי שמוגדר כ"מגיע לו", במקרה זה – על בסיס "עוני".

בניגוד לדעה הרווחת, אנחנו סבורים שמערכת הרווחה הממשלתית בלתי מוסרית. זו מערכת שממציאה קריטריונים להצדקת החרמת רכוש מחלק גדול של האוכלוסייה לצורך העברתו לחלק אחר של האוכלוסייה "לפי קריטריונים". מערכת רווחה מוסרית צריכה להסתמך על תרומה מרצון, על חמלה אנושית וסולידריות אמיתית, בדומה למוסדות שטופחו מאות שנים על ידי קהילות יהודיות (גם כיום). החרמת כסף בכוח לצורך העברתו לאחרים אינה "סולידאריות". ככל שיוטלו פחות מיסים, ככל שהמדינה תהיה חופשית ותשגשג – כן תגדל הנכונות לתרום ליחידים ולעמותות, בייחוד אם נדע שפוליטיקאים לא מחלקים כסף ל"נצרכים".

מהפך אידיאולוגי כזה בלתי אפשרי על רקע המציאות אליה התרגלנו: מיסוי גבוה ממנו מנסים כולם להתחמק, כולל אלה שנושאים בגאון את דגל ה"חברתיות". מצד שני, יש לנו מערכת עצומה בהיקפה של פקידות ממשלתית שמתפרנסת מחלוקת הכסף. וכמובן: מיליוני ישראלים שהתרגלו לצ'ק החודשי מהמדינה ורואים בו זכות טבעית. לכן, השינוי צריך להתבצע באופן הדרגתי.

לא נציג כאן תכנית מלאה, אבל בשלב הראשון תבוטל הגדרת העוני היחסי כהצדקה לקצבאות. יוגדר קריטריון של "עני מרוד", או נכון יותר – מי אינו עני מרוד. קצבת קיום יקבל רק אדם חסר ישע, ללא רכוש, חסר משפחה תומכת, נעדר כישורים ויכולת קיום מינימלית (פיזית ונפשית) לבצע את הפשוטה שבעבודות. אם "הנזקק" בעל רכוש – שקודם ימכור אותו לצרכי קיומו לפני שהוא דורש מהשכנים לממן את צרכיו.

אם קשישים ערבים שנחשבים היום כעניים מסכנים, יצטרכו למכור את הדירות שבבעלותם לפני שיתבעו ממשלמי המיסים היהודים לממן להם קצבאות, יסתבר לפתע שרובם כלל אינו זקוק לקצבאות כדי "לגמור את החודש". זו אינה הערה גזענית אלא עובדתית: חלקם של הערבים בגביית המיסים נמוך ביותר (קשה למצוא נתונים, קיימים נתונים על גביית ארנונה בלבד. יש להניח שהם משלמים פחות מיסים משיעור תשלומי הארנונה). עובדתית, יש הרבה יותר יהודים בקרב משלמי המיסים ולעומתם – הרבה יותר ערבים בקרב מקבלי הקצבאות.

למחרת "חיסול" העוני הסטטיסטי, יסתבר שאין בישראל עוני מוחלט של ממש בהיקף משמעותי. יסתבר שמספר חסרי הישע נמוך ביותר. העוני לא "ימוגר", כפי שדורשת ההשקפה החברתית האוטופית, אבל רמת החיים של כלל האוכלוסייה תעלה וגם של העניים.

לפני שכופים על "כל הציבור" לקיים את העני המרוד יש לכפות את קיומו על המעגל המשפחתי הקרוב ביותר: ילדים, אחים, אחיות, הורים. לפני שהמדינה מפעילה את כוח הכפייה שלה על השכנים של העני שתכפה קודם על קרובי משפחתו. לשאלה מה אשמים קרובי המשפחה? צריך להשיב בשאלה: מה אשמים השכנים?

נכון, קשה להגדיר קריטריונים מוחלטים וקשה לבדוק וליישם. מיד עם הגדרת הקריטריונים המחמירים לסעד יתחיל לחץ פוליטי להרחבתם. לכן נדרשים גם שינויים מבניים נוספים עליהם כתבנו בעבר. אין פתרון מושלם, אבל המערכת הנוכחית גרועה מכל.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

עודכן לאחרונה ב רביעי, 20 דצמבר 2017 06:48

פריטים קשורים