הדפס עמוד זה
חמישי, 15 פברואר 2018 06:10

נתניהו אשם

מדובר בסוג "הונאה" שאינה מוגדרת בספר החוקים. מילצ'ן רשאי בהחלט למחות נגד נתניהו בזו הלשון: "הבנתי שתעזור לי... נתתי לך מתנות כדי שתעזור לי... דפקת אותי ולא קיימת את חלקך במה שאני פירשתי כהבנה בינינו".

נתניהו הרוויח ביושר את המהומה. הסיפורים הקטנים שמצטברים לאורך שנים על תכונות אופיו מציירות אדם נהנתן, קמצן, שונא תשלומים. כמו בבדיחות העממיות על הפרסי, התימני או הסקוטי.

במקרה שלנו, "התימני" נבחר לראשות הממשלה שוב ושוב. גוש גדול מאד של אזרחים אומר בעצם: "אין אנשים מושלמים, כל אחד והמגרעת שלו. אנחנו משלימים עם חסרונותיו של האיש כי מעלותיו גוברות פי כמה על מגרעותיו".

ככל שמגיעים לעמדה ציבורית בכירה, מתרחבת האמונה של הסובבים את הבכיר כי בכוחו "לסדר" דברים.

בעודי מקליד נזכרתי בסיפור אישי: כאשר הייתי סטודנט צעיר ו"עסקן ציבור" זוטר בתנועת נוער בראשון לציון, הכרתי את ראש העיר דאז עו"ד חנניה גיבשטיין. לא אלאה בפרטים, אבל מוניתי למשרה חלקית בעירייה כ"עוזר ראש העיר". אני מתקשה להיזכר בפרטי עזרתי הברוכה לראש העיר, אבל השמועה על תפקידי "הבכיר" התפשטה. לא חלפו שבועות ואזרחים כולל שכנים, מכרים ובעיקר אחרים שמעולם לא פגשתי, התקשרו כדי ש"אסדר" להם "משהו" בעירייה. הגדילה לעשות גברת שלא הכרתי שיצרה איתי קשר. האישה שטחה בפני את צרותיה עם בנה שהתגייס ושרת בבסיס מרוחק. לדבריה, שמעה שאני עובד בתפקיד בכיר ב"קריה" ושאלה אם אוכל לדאוג להצבת בנה במחנה מטכ"ל ("הקריה" בתל אביב). האישה סתם התבלבלה בין "עירייה" ל"קריה", הסברתי לה את הטעות. גם הוצע לי שוחד... לא תאמינו... אספקת מגשים של ביצי לול טריות. לאחיה היה לול תרנגולות גדול, האחות נהגה למכור ב"שחור" ישירות לצרכנים תוך עקיפת מנגנון השיווק הבולשביקי של "מועצת הלול"...

אנחנו רשאים לקבוע בביטחון מלא – כמעט כל "עובד ציבור", החל מהמנהל הזוטר במדור לשימור פרפרים בעיריית כפר סבא ועד למנהל אגף השקעות-סרק במשרד האוצר – סייע או "סידר" משהו למישהו. מאות אלפים (או מיליוני) ישראלים, נעזרים מספר פעמים במהלך חייהם ב"קשרים" או ב"טובות". מיליוני ישראלים מדלגים, לדוגמה, על הרפואה הציבורית או הפרטית ונעזרים ב"רפואת הקשרים". כאשר מי מבני המשפחה חולה חלילה, תעלה מיד שאלת המצוקה: "...מי יש לנו באיכילוב?".

לראש הממשלה כנראה אין ממש חברים על פי הפרסומים. אבל כשאדם מגיע לתפקיד בכיר – צצים חברים מכל הסוגים. לחברים האלה יש "צרכים" כמו לכל אחד מאתנו. הם יודעים שלראש ממשלה יש כוח והשפעה. החברים גילו מזמן את חולשת המתנות והקמצנות של נתניהו וביקשו ממנו טובה שיסדר משהו עבורם. ייתכן שאפילו לא ביקשו, אלא רמזו ונתנו מתנה חברית. נתניהו, כמצופה, לא עמד בפיתוי של המתנה השולית. קרוב לוודאי שהבין, כנראה שלא הבטיח, אבל נתן להם להבין. גם המילצ'נים הבינו. הם קיוו שהדברים "יסתדרו".

נתניהו קיבל מתנות אבל לא התכוון כלל לספק את הסחורה. ייתכן שהבטיח לנסות – צעד קדימה ושניים אחורה בגלל הפחד. ובעיקר – מצג שווא של ניסיונות לעזור לחבר, לא לאכזב לגמרי חבר. "ארנון, אתה רואה? ניסיתי אבל הכשילו אותי". וארנון רואה ומקווה שבסיבוב הבא זה יצליח יותר. ככל הידוע היום, גם לאחר "המלצות המשטרה" – נראה שנתניהו לא סיפק את הסחורה לחברים. אשמת נתניהו נעוצה במישור היחסים שבינו לבין ה"חברים". הוא פשוט הונה אותם... שבר את כללי המשחק.

מילצ'ן היה בטוח שנתניהו יעזור לו... אבל נתניהו "עבד" עליו – הצגה משכנעת של "כאילו" עוזר, אפילו כאשר פעל לעיתים נגד אינטרסים של מילצ'ן. מילצ'ן המשיך להאמין בחבר נתניהו כפי שהאמין בעבר לחבריו האחרים: שמעון פרס ז"ל, אולמרט, ויאיר לפיד. המילצ'נים תמיד מפזרים מתנות, או תקוות למתנות, כדי שפוליטיקאים ידעו – כדאי לשמור על יחסי חברות איתם. מילצ'ן המשיך לדחוף מתנות לנתניהו וזה לא התנגד כי הרי הוא נתניהו.

יחסי נתניהו-מילצ'ן אפילו לא מתקרבים לשוחד המקובל בפוליטיקה בארץ ובעולם. נתניהו לא מגרד את קצה הנעל של אולמרט, דרעי, או משפחת שרון. צריך להיות מאד יצירתי כדי לזהות את התמורה שניתנה כנגד ה"שוחד".

מדובר בסוג של "הונאה" שאינה מוגדרת בספר החוקים. מילצ'ן רשאי בהחלט למחות נגד נתניהו בזו הלשון: "הבנתי שתעזור לי... נתתי לך מתנות כדי שתעזור לי... דפקת אותי ולא קיימת את חלקך במה שאני פירשתי כהבנה בינינו".

כך קרה גם עם המתנה שארנון מוזס הבטיח לנתניהו ובניגוד למילצ'ן – לבסוף מוזס לא נתן. מוזס הבטיח סיקור אוהד לנתניהו ב"ידיעות אחרונות". נתניהו שמע את ההצעות של מוזס, יצר מצג ממנו מוזס התרשם כנראה כי העניין "יסודר"... אבל נתניהו כרגיל, כלל לא התכוון לספק את הסחורה ואכן לא סיפק. נתניהו כדרכו, עשה הצגה שהוא משתדל לרצות את נוני מוזס, אבל העיתון "ישראל היום" המשיך להתגלגל ומוזס המשיך "לקרוע" את נתניהו ב"ידיעות אחרונות".

120 חברי כנסת, 200 ראשי ערים ורשויות מקומיות, 500 לוביסטים, 7,000 חברי מרכזי מפלגות וחברי מועצות מקומיות, 50,000 עובדי ציבור מקושרים, מאות אלפי ישראלים אחרים. כולם שומעים ורואים בהשתאות את הסתבכות נתניהו ומגחכים – הם מביטים במראה ורואים את עצמם. ההגנה העצמית היחידה שיש להם בינם לבין עצמם היא: "טוב, אני לא ראש ממשלה; לראש ממשלה – אסור". ספק אם קיימת הצעת חוק שלא עומדים מאחוריה אינטרסים לא ענייניים, מעבר לתחפושת הרשמית של "טובת הציבור". אפילו לא החוק התמים שמחייב נהגים באפוד צהוב זוהר. (ראו כאן וגם כאן). אם נתניהו יואשם – אשמים יחד אתו עוד שני מיליון ישראלים לפחות.

אפשר לצמצם את התופעה, אבל אי אפשר למנוע אותה כל עוד צריך פוליטיקאים ו"נציגי ציבור". צריך משטר מסוג שונה שבו המדינה מעורבת הרבה פחות ב"עשייה" כלכלית וחברתית – חופש ואחריות אישית של האזרח לעצמו. אם המדינה לא מחלקת רישיונות, אז אין צורך לשחד פוליטיקאי כדי לזכות ברישיון. לא תהיה פרנסה ללוביסטים.

"המלצות המשטרה" הם תקציר סיפורים קטנים אחרים שפורסמו לאורך הקדנציות של נתניהו. הציבור הרחב מכיר את הסיפורים, אבל גוש עצום של אזרחים לא תופס בחושיו את נתניהו כמושחת יותר מפוליטיקאים אחרים. יתרונותיו של נתניהו בהנהגת המדינה עולים בעיניהם על חסרונותיו.

נתניהו לא היה "הוגן" כלפי מילצ'ן – קיבל מתנות ולא מילא את חלקו – על כך ארנון מילצ'ן היה שמח לתבוע את נתניהו אילו רק ניתן היה. נתניהו אשם ב"עוקץ" מיליארדרים.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

 

עודכן לאחרונה ב שני, 02 יולי 2018 04:10

פריטים קשורים