הדפס עמוד זה
שלישי, 26 יוני 2018 10:07

מאיפה יש לבנק כסף כדי לתת לנו הלוואה? רמז: לא מפיקדון של לקוח אחר וגם לא מבנק ישראל

איך יוצרים הבנקים כסף "יש מאין"? האם זה טוב או רע? נושא מורכב? אז הנה הסבר לא מסובך מידי – ללא מונחים "כבדים" מעולם הכלכלה.

כמה כסף יש לבנק?

לכל אחד מאתנו יש חשבון עו"ש ממנו אנחנו יכולים למשוך מזומן, לרשום צ'ק או לחייב כרטיס אשראי. הכסף שלנו מוחזק במזומן בארנק וחלקו האחר נרשם בחשבון שלנו בבנק. גם ל"בנק שלנו" יש חשבון, ממש דומה, בבנק ישראל. כל הכסף הזמין של "הבנק שלנו" מוחזק בשני מקומות בלבד: מזומנים בכספת שבסניף וכסף אחר ("רזרבות הבנק") שנרשם בחשבונו שבבנק ישראל. דומה.

כמות הכסף שלנו, כאנשים פרטיים, יכולה לגדול רק כתוצאה מפירות עבודתנו והשקעותינו, ממתנות שנקבל, או מהלוואות שניקח. גם כמות הכסף שבידי הבנק יכולה לצמוח בדרך דומה: רווחים עסקיים, או הלוואות שהבנק לוקח (הנפקת אג"ח, גיוס פיקדונות מלקוחות, קבלת הלוואה מבנק אחר או הלוואה מבנק ישראל). הבנק לא מקבל "מתנות" מההורים כמו שאנחנו יכולים לקבל, אבל הבנק יכול לגייס כסף גם תמורת מכירת מניות בבנק. האנלוגיה דומה בהיבט אחד – מי שנותן לנו מתנה לא בטוח שיקבל חזרה מתנת גומלין מאתנו; גם רוכש המניות בבנק אינו בטוח שיקבל חזרה דיבידנדים, או אפילו את ערך השקעתו...

מי בעצם "מייצר כסף"?

בנק אינו יכול לייצר כסף "יש מאין" עבור עצמו. אפילו לא שקל בודד נוסף מעבר למזומנים שבכספת וליתרת חשבונו בבנק ישראל. בנק יכול "לייצר" כסף רק עבור לקוח שמבקש הלוואה. לכן, מי ש"מייצר" את הכסף אינו הבנק אלא הציבור, האזרחים. אנחנו משתמשים בבנק כדי לייצר כסף עבורנו, בעיקר כאשר אנחנו מאמינים שהכלכלה צומחת. אנחנו פונים לבנק בבקשה להלוואה.

באמצעות הלוואה לצריכה אנחנו קונים רכב חדש, או משפצים את הדירה. יכולנו לא לקחת הלוואה, אלא לחסוך את הכסף וכאשר יתרת החיסכון תגיע ל-100 אלף שקלים – לקנות את הרכב החדש. אבל אפשר להקדים את הקנייה העתידית לעכשיו באמצעות הלוואה. אנחנו מעריכים שמצבנו הכלכלי ישתפר בשנים הקרובות, או לפחות לא יורע, ונוכל לפרוע את ההלוואה. כאשר אנחנו לווים כסף מהבנק – אנחנו מאמינים בדרך כלל ש"הכלכלה המשפחתית" שלנו תצמח. לכן אנחנו משתמשים בבנק לייצור כסף עבורנו.

עסק שלוקח הלוואה מאמין שבעזרת ההלוואה העסק יתרחב, ייצר יותר שירותים ומוצרים וכך ייווצרו מקורות חדשים של רווחים מהם יוכל לפרוע את ההלוואה. בעלי העסק מאמינים בצמיחה של העסק.

ביקוש גדל להלוואות מבטא הערכה לצמיחת הכלכלה. לצמיחה נדרש יותר כסף, הבנקים מגיבים ומגדילים את כמות הכסף שעומד לרשותנו.

שיטת "הרזרבה החלקית" היא הבסיס ליצירת "כסף חדש", להגדלת אמצעי התשלום

משניתנת ההלוואה, מופיעה יתרה חדשה בחשבון העו"ש שלנו שכוללת את סכום ההלוואה. הבנק אינו זקוק לפיקדונות של לקוחות, או להון עצמי, כדי לתת לנו הלוואה. הבנק פשוט רושם לנו בחשבון העו"ש את היתרה החדשה בסכום ההלוואה שלקחנו. הרישום הוא התחייבות של הבנק כלפינו לתת לנו מזומנים כאשר נרצה למשוך כסף, או לכבד את הצ'ק שנרשום כאשר נרכוש את הרכב החדש. הבנק ייצר עבורנו ולבקשתנו אמצעי תשלום חדש שלא היה קודם למתן ההלוואה – כסף שלא היה ברשותנו ולא היה ברשות הבנק.

חשוב להבין: הכסף החדש שנוצר בחשבון העו"ש שלנו לא נלקח מאף לקוח אחר של הבנק, לא מרזרבות הבנק שבבנק ישראל, ולא מהכסף שבעלי המניות השקיעו בבנק.

נתעלם לרגע מדרישות הרגולציה של בנק ישראל, נניח שאינן קיימות. כיצד ינהג "בנק זהיר", רגע לאחר שנתן לנו הלוואה?

למרות ששעבדנו לבנק בטחונות, בנק סביר היה מכסה עצמו בשתי שכבות מגן נוספות לתרחיש פסימי שעלול לקרות: הבנק דואג לוודא שיש לו די "הון עצמי" (כסף ורכוש של בעלי המניות בבנק, מעבר לכסף שהבנק חייב לאחרים). כרית ביטחון זו נועדה להבטיח מקרה, בו אנחנו כלווים טעינו בהערכות שלנו, ואנחנו חדלי פירעון. "כרית ביטחון" זו נועדה להבטיח שהבנק לא יקרוס אם לקוחות לא יפרעו הלוואות. בהחלט ייתכן שלקוח לא מסוגל לפרוע הלוואה, ולמרבה הצער אפילו מימוש הביטחונות – אינו מכסה את יתרת ההלוואה. הבנק צריך "כרית ביטחון" זו כנגד ההלוואה כדי לספוג את ההפסד שיגרם לו. כך ינהג בנק זהיר גם ללא רגולציה ממשלתית.

כרית הביטחון השנייה שהבנק הזהיר יכין: הבנק שומר רזרבה כנגד היתרה החדשה שזה עתה נוצרה בחשבון העו"ש שלנו למקרה ש"יותר מידי" לקוחות יבקשו למשוך מזומנים, או ירשמו צ'קים שיופקדו לבנקים אחרים. למה? הבנק מניח שלא נמשוך אל מחוץ לבנק את מלוא היתרה בפיקדון שנוצר בחשבון העו"ש שלנו. גם אם קנינו רכב חדש, ייתכן שגם ליבואן הרכב יש חשבון ב"בנק שלנו" ואז הכסף שנעביר לסוכנות הרכב – בעצם נשאר בבנק (רק עבר לחשבון אחר). הבנק לא צריך לשמור "רזרבה מלאה" בגובה ההלוואה שייצר לנו בחשבון העו"ש כי הניסיון מלמד שרק חלק קטן מלקוחותיו ירשמו צ'ק שיופקד בבנק אחר או ימשכו מזומנים.

כך יוצר הבנק "כסף חדש" תוך שמירת רזרבה חלקית, ליתר ביטחון.

גם ללא רגולציה של בנק מרכזי – כל בנק זהיר וסביר היה דואג ל-3 "כריות ביטחון": אחזקת רזרבה להיענות לדרישת לקוחות למשיכת כספם, שמירה על הון עצמי מינימלי ליום סגריר, בטחונות טובים להלוואות שהבנק נותן.

יצירת הכסף החדש בחשבון שלנו עקב ההלוואה שלקחנו, אינה מגדילה את כמות הכסף שיש לבנק. כמות זו לא השתנתה: בכספת של הבנק נשארה אותה כמות מזומנים, ובחשבונו בבנק ישראל לא השתנתה היתרה כאשר ניתנה לנו ההלוואה. לעומת זאת, גדלו אמצעי התשלום במשק כי בחשבונות העו"ש גדלה היתרה.

היתרות בחשבונות העו"ש אינן "כסף אמיתי" שבנק ישראל הנפיק, אך למרות זאת אפשר לשלם באמצעותן. ברוב המקרים הבנק לא יידרש להוציא "כסף מהכיס" כאשר נבצע תשלום בצ'ק או העברה לחשבון אחר, כמו במקרה שגם יבואן הרכב מחזיק בחשבון בנק "בבנק שלנו".

כאשר מציינים ב"חשבונות הלאומיים" את כמות הכסף במשק – מתכוונים למעשה לכמות "אמצעי התשלום" שכוללת את המזומנים של הבנקים, את היתרות שלהם בבנק ישראל ואת יתרות חשבונות העו"ש.

שיטת "הרזרבה החלקית" מאפשרת לבנקים להגדיל את אמצעי התשלום במשק צומח, בהתאם לביקוש לכסף (להלוואות) מצד הלקוחות.

אין קשר בין שיטת "הרזרבה החלקית" לבין ביטחונות ששעבדנו לבנק תמורת ההלוואה

כאשר אנחנו מבקשים הלוואה מבנק, אנחנו נדרשים לספק בטחונות. להעמיד לרשות הבנק נכסים שבבעלותנו כדי שהבנק יוכל לממש אותם אם נתקשה לפרוע את ההלוואה שקיבלנו (חדלות פירעון).

כמעט כל מוסד שבעסקי ההלוואות, לאו דווקא "בנק", דורש ביטחונות להלוואות שהוא מעניק. חברות ביטוח, חברות מימון פרטיות, חברות מימון ב"שוק האפור" ועוד. הלוואות אלה נקראות "הלוואות חוץ בנקאיות". מוסדות אלה אינם "בנקים", אין להם חשבון בבנק ישראל ולכן אין להם יכולת לייצר "כסף" בשיטת "הרזרבה החלקית". כל שקל שהם נותנים כהלוואה מקורו בשקל שלפני כן היה ב"כיס" של המוסד המלווה. אם קיבלתם 100 ₪ הלוואה ממוסד "חוץ בנקאי" – אז בחשבון הבנק של אותו מוסד נגרעים בדיוק 100 ₪. למוסדות אלה אין יכולת "לייצר כסף" למרות שהם מצטיידים בביטחונות להלוואה.

ביטחונות אינן הכלי שמניע את מנגנון יצירת כסף על ידי הבנקים בדרך של הלוואות. בנק יכול לתת הלוואה, ליצור כסף, גם מבלי שיצטייד בביטחונות –במקרה זה הבנק מסתכן יותר.

למה מתנגדים לשיטת הרזרבה החלקית?

שיטת הרזרבה החלקית לא נוצרה על ידי המדינה, היא מציאות כלכלית שהייתה נוצרת גם אם לא היה קיים בנק מרכזי עם "מדיניות", אלא סתם מוסד סליקה מרכזי משותף לבנקים באמצעותו היו מעבירים צ'קים של לקוחות בינם לבין עצמם. לכן התעלמנו מקיומה של רגולציה.

המתנגדים שואפים להלאים את ההרחבה "הטבעית" של אמצעי התשלום כאשר הכלכלה צומחת (באמצעות הלוואות הבנקים). על כך נערך לאחרונה משאל עם בשווייץ. ביטול כפוי של השיטה הקיימת יעביר את ההחלטה בכמה להגדיל את כמות הכסף – בלעדית אל הממשלה ואל הבנק המרכזי "העצמאי".

הדרישה להלאמה מלאה של הרחבת אמצעי התשלום בכלכלה נובעת מתחושת בטן עממית ו"חברתית" (הסוציאליזם המודרני) שהבנקים "עשירים" מידי, כל עשיר הוא "מושחת", ובייחוד אם מאמינים במיתוס שבנק (עשיר) יכול לייצר לעצמו כסף "יש מאין".

איך תגדל לשיטתם כמות הכסף כאשר הכלכלה צומחת? המדינה היא שתדפיס כסף ותחלק אותו לעם ("הכנסה בסיסית", לא תמורת עבודה). אחת ההצעות היא הדפסת כסף למימון חלק מתקציב המדינה, במקום שהמדינה תיקח הלוואות (באמצעות הנפקת אגרות חוב). הצעה אחרת היא שהבנק המרכזי ילווה כסף לבנקים לצורך מתן הלוואות ללקוחותיהם. שתי הצעות גרועות: האחת מושחתת, השנייה תחזק את שליטת המדינה בבנקאות. רק זה חסר לנו: שפוליטיקאים יחליטו כמה כסף להדפיס כי "חסר כסף". אחרים טוענים שצריכה להיות "נוסחה קבועה" להדפסת "כסף חדש" במקביל לצמיחת המשק. ומי יחליט על "הנוסחה"? פקידי מדינה ופוליטיקאים חכמים.

יוזמי משאל העם בשוויץ לא מבטלים את יכולת הבנקים לתת הלוואות, אלא רוצים לאסור על הבנק ליצור פיקדונות חדשים בחשבונות העו"ש באמצעות מתן הלוואות, כפי שהבנק נוהג כיום. לשיטתם, הבנק ייתן הלוואה רק אם קודם יגייס כסף (לרוב מפיקדונות של לקוחות אחרים, או ממכירת אגרות חוב). בשיטה זו הבנקים לא יוכלו להגדיל את כמות אמצעי התשלום במשק דרך מתן הלוואות, אלא רק להשתמש בכסף שכבר קיים במערכת.

בשיטה שעמדה למשאל העם בשוויץ, הבנק ייאלץ לשמור את מלוא היתרה שבחשבון העו"ש שלנו, בחשבונו שבבנק ישראל. במילים אחרות, הבנק יחזיק "רזרבה מלאה" כנגד הכסף שלנו שבחשבון העו"ש. אפילו אם כל הלקוחות ירצו למשוך באותו יום את כל היתרות שלהם במזומן, לבנק לא תהיה בעיה לספק את הדרישה.

בשיטת "הרזרבה המלאה" הבנק לא יוכל להלוות ללקוח אחר כסף שנמצא בחשבון העו"ש שלנו (כי כסף זה נשמר במלואו כ"רזרבה"). אם נרצה לקבל ריבית על הכסף שלנו נצטרך לסגור אותו בפיקדון ואז הבנק יוכל לקחת את כספי הפיקדון שלנו ולהלוות אותו ללקוח אחר שישלם ריבית על ההלוואה.

המצדדים בביטול המצב הקיים נמנעים מלפרט איך יתבצע שלב המעבר מהשיטה הקיימת של רזרבה חלקית, אל השיטה המוצעת של רזרבה מלאה. לא ניכנס לדיון על כך אבל נציין שאימוץ רפורמה כזאת יצמצם את אמצעי התשלום במשק לעשירית (ופחות) מהיקפם כיום. תסריט בלתי אפשרי ללא רעידת אדמה בדרגה 12 במערכת הפיננסית. הדרך להתגבר על הבעיה – מסוכנת לא פחות. אבל, כאמור, לא נדון בכך כאן.

"רזרבה מלאה" תמנע קריסת בנק כאשר "יותר מידי" לקוחות ינסו למשוך את כספם הזמין שבבנק (שאינו בפיקדונות סגורים). הבעיה בשיטה זו היא הכפייה הממשלתית, העדר הבחירה החופשית: לקוח שמעדיף לקבל ריבית על כספו שבחשבון העו"ש ויחד עם זאת רוצה שכל יתרת הכסף תהיה זמינה למשיכה – הממשלה תאסור זאת.

הבעיה האחרת היא, כאמור, הלאמת שיטת הגדלת כמות הכסף במשק; במקום שהציבור יחליט (באמצעות קבלת הלוואות מהבנק) – המדינה היא שתחליט בכמה צריך להגדיל את כמות הכסף השנה...

גם היום יש לבנק המרכזי כלים לפיקוח על כמות הכסף במשק (קביעת הריבית, קניית מט"ח, קניית אג"ח מדינה). די לנו בשיבושים בפעילות השוק שהבנקים המרכזיים יוצרים כבר היום ובסיכונים שהם גורמים. לא צריך לתת להם כלי נוסף.

מה רע בשיטה הקיימת?

הבעיה כלל אינה בשיטת "הרזרבה החלקית", אלא בעצם קיומו של בנק מרכזי שתפקידו העיקרי להגן על "יציבות הבנקים". מאחורי משפט זה מסתתר הרע: אסור לזעזע את הבנקים עם "תחרות פרועה" מצד בנקים חדשים. קיימת רגולציה הדוקה על הקמת בנק ולכן לא קם בישראל בנק חדש מזה כ-40 שנים. אין למעשה תחרות בין הבנקים כי בנק ישראל קובע כמעט את כל ההתנהלות היום יומית.

בגלל ניהול הבנקים "הפרטיים" על ידי בנק ישראל אין תחרות בין הבנקים על "אמינות הבנק" כי כולם "אמינים" במידה שווה – בנק שמתנהל גרוע לא יכול לפשוט את הרגל כי בנק ישראל ייחלץ אותו על חשבון הציבור. בנק בודד וכושל שלקוחותיו אבדו את האמון בו לא יקרוס, אלא אם כל המערכת הבנקאית תקרוס גם יחד. זה קרה ב"משבר הבנקים" בשנת 1983. בנק ישראל – כופה על כולנו להיות ערבים אולטימטיביים לעסקי הבנקים. למזלנו, ערבות כזאת מתממשת לעתים נדירות, אבל היא קיימת.

מערכת הבנקאות לכאורה פרטית אבל למעשה מנוהלת על ידי מוסדות המדינה. הניהול ריכוזי אפילו ברמת הפעילות היומית, מינוי מנהלים, מדיניות ריבית, נוהלי עבודה, עמלות... הכול. אפילו על הטרדה מינית בבנק הפועלים צריך לדווח לבנק ישראל... קשה להעריך את הפגיעה ברמת החיים שלנו באמצעות יוקר השירותים (בעיקר ריבית החובה על הלוואות וחלק מהעמלות), ובעיקר – בעומס הביורוקרטי המטורף.

הבנקים "פרטיים" ושייכים לבעלי המניות רק במובן של משיכת רווחים בצורת דיבידנדים ושכר גבוה למנהלים אפילו זוטרים. רק הזכות לקבל כסף היא "פרטית".

רפורמה אמיתית בבנקאות מחייבת התנתקות הבנקים מחבל הטבור שקושר אותם לבנק ישראל, הסרת הפיקוח המרכזי והפסקת הכפייה השוטפת באמצעות "הנחיות". רק אם האזרח יבין שבנק אינו עסק בטוח, ממש כמו כל עסק אחר. רק אם אנחנו נפסיק להיות ערבים ליציבות הבנק של השכנים שלנו בבניין. רק אז יחול שינוי טבעי בשיטת הרזרבה החלקית.

חלק מהלקוחות, לדוגמה, ידרשו ביטחון מלא לכסף שהם מחזיקים בחשבון העו"ש, כלומר שהבנק יחזיק כיסוי מלא (100% רזרבה) על כל שקל שאנחנו מפקידים בחשבון הצ'קים שלנו, אם נבקש. הבנק, מן הסתם, ידרוש "עמלת שמירה" מבעל חשבון עו"ש כזה, אבל כספו יהיה מובטח. מי שיוותר על ביטחון זה יקבל מהבנק ריבית על היתרה בחשבון.

רק בתנאים אלה תהיה תחרות אמיתית בין הבנקים. בנק כושל שמתנהל גרוע יקרוס כמו כל עסק אחר שסר חינו בעיני לקוחותיו. בנקאות תחרותית תאפשר הקמת עשרות בנקים חדשים בישראל, הוזלת עלויות וזינוק משמעותי בקלות עשיית עסקים בישראל. רמת החיים שלנו תעלה.

בינתיים – הכול טוב

כ-40 שנים לא היה משבר בנקאות בישראל. הציבור נפגע בקביעות אבל אינו חושש שבנק יקרוס. קל לנחש שרוב מוחץ במשאל עם יעדיף להשאיר את המערכת הקיימת על מגרעותיה. פגיעת הבנקים ברמת החיים שלנו היא חלק מ"המצב הנורמלי". התרגלנו, אנחנו לא חשים בכך וזה לא מפריע לנו במיוחד. מסתדרים. ה"קיטורים" שוליים, פוליטיקאים ימשיכו לדבר על "הגברת התחרות", בנקים ימשיכו לקחת סיכונים גבוהים מאשר במצב של תחרות חופשית כי הם חסינים מקריסה.

רפורמה יסודית בבנקאות תתבצע, אולי, רק על רקע של קריסת מערכת הבנקאות כאן או במדינה גדולה ומשפיעה. אי אפשר להתנבא מתי זה יקרה ואם בכלל זה יקרה. לכן, דיבורים תכופים על "עידוד תחרות בין הבנקים" הם אוויר. מסוג הדיבורים לשם הרגשה טובה. התחרות תישאר שולית (אתר אינטרנט יפה או שרות משופר במקצת). ואנחנו, בצדק, נישאר בדרך כלל עם "הבנק שלנו".

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

עודכן לאחרונה ב שלישי, 26 יוני 2018 10:59

פריטים קשורים