המדינה היא פיל גדול, גדול מאד, ממש ממותה (או דינוזאור). הדבר מתבטא בתקציב המדינה – כ- 400 מיליארד שקל לשנה. ממשלת ארה"ב היא כמובן, ממוטה יותר גדולה, בערך פי 40 מאתנו, תקציב הממשל הפדראלי כ- 4 טריליון דולר לשנה.
אלה סכומים אדירים שמעבר לתפיסה של בן תמותה רגיל, גם מעבר ליכולת ההבנה השליטה והבקרה... הכול מנוהל בידי "מומחים" במשרדי הממשלה, והאזרח הרגיל – אין לו מושג מה בדיוק קורה עם הכסף האדיר הזה (כסף שלו).
ממשלת ארה"ב הגתה רעיון משונה: למה שהאזרח הריבון לא ידע? הם חוקקו את חוק השקיפות בשנת 2014. אומנם גם לפני זה היה "ספר התקציב" שהכיל אלפי עמודים, ופירט כיצד הממשלה תכננה להוציא את הכסף, ואני מניח שהספר עמד לרשות הציבור. כעת החליטה ממשלת ארה"ב על מודרניזציה: הקימה אתר אינטרנט בו היא מפרטת בצורה מלאה כל הוצאה של הממשלה, והציבור יש לו גישה חופשית, ואפשרות לחפש בנוחיות כל נושא והוצאה.
זה רעיון טוב. אפשר וצריך לפרט את ההוצאות לפי משרדים, נושאים וגופים ותכניות בכל גוף. לפרט מה המטרה, מה הפעילות שנעשית, מה התקציב הכולל, כמה מזה הולך על משכורות פקידים ומנהלה וכמה מגיע לידי המוטבים המיועדים של התכנית (הנזקקים כביכול), מי הם המוטבים, וכמה הם קיבלו בפועל. כל גוף ממשלתי (וכל תכנית) יפרטו גם מה ההכנסות הנוספות מאגרות והיטלים על המשתמש (מעבר להכנסות מהתקציב הכללי של המדינה). מן הראוי שממשלתנו תאמץ יוזמה דומה ותקים אתר המפרט את כל הוצאות הממשלה, בצורה ברורה ונגישה.
כמובן, הדבר מסובך, ובמציאות זה לא עובד בדיוק כמו שהתכוונו. הסנאט של ארה"ב ערך בדיקה של האתר האמריקאי מהימנות ודיוק הנתונים המתפרסמים. הם מצאו שמעל למחצית הדיווחים הם שגויים או סותרים. הממשלה היא פיל כל כך גדול שאפילו לרשום ולדווח קשה... שלא לדבר על הביצוע.
"מטרת החוק היא לתת כוח בידי הציבור ועושי המדיניות כדי להשיג מידע מדויק על האופן בו מוציאים את כספי המיסים ולנסות להקטין את הבזבוז. מדאיג שרוב הסוכנויות הפדראליות לא צייתו לחוק, ויותר ממחצית המידע שפורסם אינו נכון ואינו מדויק" אמר סנאטור פורטר.
משרדי הממשלה, והפקידות אין להם שום אינטרס בהגברת השקיפות. אדרבא, כל אחד מעוניין לשמור על החלקה שלו, על המעמד שלו והבייבי שלו שמפרנס אותו בכבוד. כל אחד מעוניין שהמחלקה או המשרד או התכנית "שלו" יקבלו כמה שיותר תקציבים ויוציאו כמה שיותר כסף. עדיף לדבר על זה כמה שפחות מחשש לעין הרע, לפי כלל ה"שו..שו.." שמא מישהו ישים לב לבזבוז וידרוש קיצוץ. לציבור הרחב יש תמיד דאגות פרנסה (ואחרות) אישיות, ואין לאיש זמן וכוח לעסוק בתיקון עולם (הקטנת הבזבוז והשחיתות בממשלה).
והעיתונאים? "כלבי השמירה של הדמוקרטיה"? הם עסוקים בפרסום הודעות לעיתונות מטעם הדוברים של משרדי הממשלה וציטוטים מדברי הח"כים והפקידים שנועדו לקדם את האינטרסים של אלה, ולא של הציבור. התנהלות קלה, שאינה דורשת מאמץ ותחקירים.
העיקר שהכסף שלנו, כספי הציבור, בידיים טובות.
יעקב
אכן, אך צריך לחדד
" אין להם שום אינטרס בהגברת השקיפות. אדרבא, כל אחד מעוניין לשמור על החלקה שלו"גילוי נאותהנסיון הישיר שלי מוגבל אך ורק למוסדות אירופאים, אך מאיבחון הדינאמיקה קשר לי לראות גופיים ממשלתיים אחרים פועלים אחרת.זה לא רק שאין להם אינטרס לשקיפות. למוסדות אילו יש אינטרס מובהק to muddy the water, זה לא יד המקרה אלא מרכזי לקיומם, זה גם איננו קשור לאי יכולת או ידע, להפך, המוכשרים יותר בהשגת מטרה זו, מתקדמים מהר מאחרים. המטריד יותר, שזה גם לא קשור במוסר רעוע. רובם המכריע, של האנשים שאני מכיר, אנשים טובים שאמנם כמו כולנו דואגים לאינטרסים אישיים אך גם בעלי ערכים שרובינו יכולים להזדהות עמם והם בכנות מעונינים לספק את השירותים באחראיותם בצורה מיטבית, אך במערכת חסרת שקיפות ולחצים חיצוניים (כגון לקוחות) זה לא מטרה פשוטה. וזהו רק חלקיק מהבעיות המבניות של גופים ממשלתיים. אפילו עם קיומה של שקיפות מלאה, יהיה בלתי אפשרי לראות כסף שמתבזבז על פוליטיקה פנימית(ויש הרבה יותר ממה שאפשר לדמיין), או אפילו פקידים אשר מתפכחים מהדיססונס אשר קיים בין מה שהם רוצים לספק למה שהם מסוגלים לספק ופשוט מפסיקים להיות יצרניים.הפיל צריך לעשות קודם כל דיאטה
תנאי הכרחיחוזר: חוק השקיפות
החוק הזה (יחד עם freedom of information act) הוא מתנה לעורכי דין ודוחפי ניירותמצד הממשלה צריך להקים מחלקות שלמות לטיפול ופיקוחמהצד השני אתה צריך לתבוע את הממשלה שהיא לא מספקת לך מידע. מה שיקרה הוא שיוצרו עוד חוקי חופש מידע שישלימו את הקיימים ויספקו ״יותר שקיפות״ ( יותר פקידים ועבודה לעורכי דין)מודעות
לממשלה גדולה ומושחתת אין פיתרון מלבד מודעות ציבורית. וזה מתחיל בהנחלת ההבנה הפשוטה של"ציבור" אין בעלות על חייו ועל כספו של היחיד.חוקים נוספים בדרך כלל רק הופכים את המצב לגרוע יותר, ובעל מקרה ללא לחץ ציבורי חזק לאכיפתם אינם שווים טת הנייר עליו הם כתובים.