הדפס עמוד זה
רביעי, 17 אוקטובר 2018 04:37

רמי ונתי – תאומים זהים

רמ"י ונת"י הם גופים ציבוריים עם תקציב ענק ומאות עובדים. מידי פעם, מאז ומתמיד, נחשפות "פרשיות שחיתות" – גם בימים אלה. האם אפשר לבער את השחיתות?

2474

רמ"י הוא מוסד ממשלתי ששינה את שמו הקודם – מנהל מקרקעי ישראל, עכשיו נקרא שמו בישראל: רשות מקרקעי ישראל. גוף שמן ומושחת (בדרך כלל) שמנהל 93% מהקרקעות בישראל: מקצה קרקעות, מפרסם מכרזים (גם במסגרת "מחיר למשתכן"), מחזיק "בבעלותו" כ- 900 אלף דירות שמוחכרות למשפחות בישראל. זה גם הגוף שאחראי על "שמירת" קרקעות המדינה מפני פולשים ובמשמרת שלו השתלטו הבדואים על רובו של הנגב הצפוני.

נת"י היא חברה ממשלתית שנקראה מאז קום המדינה מע"צ (מחלקת עבודות ציבוריות), גם שמה הוחלף לחברת נתיבי ישראל. החברה מתכננת ומתחזקת כבישים בין עירוניים, גשרים, מחלפים מנהרות, תמרורים ושילוט.

מדובר בשני גופים ממשלתיים, לרשות כל אחד מהם עומד תקציב שנתי של כ- 10 מיליארד שקלים (2017). כל גוף מעסיק מאות עובדים (500 עד 800), המנהלים ממונים על ידי הממסד הפוליטי; ולכן חשוב מאד לפוליטיקאים "לשלוט" במוסדות אלו.

כל משוואה שמכילה את הפרמטרים: כסף ציבורי של "אף אחד", מינויים פוליטיים, ועדי עובדים, ג'ובים ומכרזים – חייבת לתת בהכרח תוצאה זהה: יעילות נמוכה, בזבוז, שחיתות. מדינה שמרוצפת בגופים ציבוריים, רשויות ממשלתיות, חברות ממשלתיות, עמותות נתמכות ושלל גופים אחרים שכל מטרתם המוצהרת היא "להיטיב עם הציבור" ו"להגן עלינו" – הופכים מהר מאד למסכת של שחיתות מתמשכת.

כך גם רמ"י ונת"י שמעצם טבעם חייבים לייצר עבריינות. רוב השחיתות חוקית – מנת חלקם של כל העובדים: "שעות נוספות", "סמינרים מקצועיים" בחו"ל ו"כנסים באילת, שביתות לסחיטת "זכויות", "ימי מחלה", "תוספת מאמץ", פיצוי על מעבר לבניין החדש, שכר גבוה ללא עבודה ממשית, חלוקת ג'ובים למקורבים ונפוטיזם. מידי פעם נחשפות גם פרשיות שחיתות לא חוקית כמו שוחד. ריטואל קבוע מאז ומתמיד.

החדשות "המסעירות" מהשבוע החולף על מעצר בכירים ברמ"י בחשד שלקחו שוחד, ועל 30 עובדי נת"י שחשודים גם הם ב"קומבינות" דומות וחזרו לכותרות – כל אלה אינם "מעידה חד פעמית".

האם אי אפשר להיפטר מ"השחיתות" החוזרת ומתגלה בסקטור הציבורי? ומדובר בהיקפים גדולים כמותם קשה למצוא בסקטור הפרטי. אנחנו לא שומעים על פרשיות שוחד במפעל של סודה סטרים באשקלון, באלביט או בשופרסל.

אכן, מדובר במציאות שהיא חלק בלתי נפרד של ה-DNA בסקטור הציבורי – כך היה, כך יהיה.

אי אפשר "לבער את השחיתות" – אבל אפשר לצמצמה מאד, ובדרך אחת בלבד: הקטנה וכיווץ בהיקפו של הסקטור הציבורי הענק. לייבש את רוב שטחי הביצה כדי שמספר היתושים יקטן משמעותית.

את קרקעות המדינה שבידי רמ"י צריך למכור לכל המרבה במחיר במכירות פומביות פתוחות וגלויות. את הבעלות על מאות אלפי הבתים והדירות המוחכרים ליושביהם צריך להעביר לבעלותם המלאה. אפשר להשאיר בבעלות המדינה שטחים כדוגמת שמורות טבע, מחנות צבא, שטחי אימונים – נכסים סטטיים שאין צורך "לנהל" – לא אידיאלי אבל מעשי. עם סיום התהליך תתכווץ רשות מקרקעי ישראל למחלקה קטנה במשרד הפנים.

נת"י היא אגוז בעייתי הרבה יותר. חברת נתיבי ישראל כבר אינה סוללת כבישים ומתחזקת אותם באמצעות עובדיה, כפי שהיה בתקופת מע"צ. החברה פועלת כיום כגוף מפקח ומנהל – עבודות מבוצעות בפועל באמצעות מיקור חוץ אל גופים פרטיים. מבנה אידיאלי? בהחלט לא. מיקור חוץ עדיף על עשייה ממשלתית ישירה – אבל לצערנו, גם מודל זה אינו מהווה סימולציה מושלמת לתחרות בין גופים פרטיים בשוק חופשי. התפר שבין הפקידות הממשלתית לבין פעילות הביצוע שבידיים פרטיות "מזמין" שחיתות.

"הפרטה" מלאה של כל תשתיות התחבורה הקיימות מסובכת ואינה מעשית – אפשר אולי להפריט מקטעים מסוימים. הפרטה מלאה משמעותה שהבעלים עושה בקניינו כראות עיניו – אפילו סוגר את נתיבי איילון בשבת כי הוא שומר מצוות. סלילת חלופה פרטית מתחרה לנתיבי איילון תימשך מן הסתם שנות דור, אם בכלל. תשתיות התחבורה בישראל לא הולאמו, הן נולדו ציבוריות עוד מתקופת השלטון הטורקי. לכן, לכל היותר אפשר להעביר תחזוקת תשתיות למיקור חוץ – אבל זה כבר מתבצע בפועל.

אם הסקטור הציבורי כולו יצטמצם לתחום הביטחוני, למערכת המשפט הציבורית ולעוד מספר קטן של פעילויות שימשיכו להיות באחריות המדינה – דיינו. נמשיך לסבול שחיתות מעת לעת גם בחברת נתיבי ישראל כתזכורת לצפוי לקרות אם הסקטור הציבורי יחזור למנות כ- 900 אלף עובדים (כמו עכשיו).

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

עודכן לאחרונה ב רביעי, 17 אוקטובר 2018 05:09

פריטים קשורים