הדפס עמוד זה
רביעי, 28 נובמבר 2018 05:20

האם משאלי עם מתאימים רק לשווייץ? למה לא אצלנו?

קיימת טענה שמשאלי עם אינם תרופת פלא לכל מחלה. נכון. האם משטר בו כל ההחלטות מתקבלות על ידי חברי כנסת בסיוע לוביסטים הם כן "תרופה פלא" מוצלחת?  

בס"ד2481 

משאל עם הוא רק כלי. מכשיר. הוא לא המהות. 

כשאנו רוצים לאכול את המרק שהזמנו במסעדה, מתעוררת שאלה: באיזה מהכלים המונחים על השולחן נשתמש – בסכין? במזלג? בכף? בכפית? זו שאלה טכנית לחלוטין, ואין לה שום נגיעה במהות: סוג מרק שהזמנו, והאם הוא משובח. עם זאת, השאלה חשובה, כי אנו רוצים להפיק את מלוא ההנאה מהמרק המשובח. אם נבחר בכלי לא מתאים – מזלג, או כפית, נחטיא את המטרה.

כדי להגיע להכרעה פוליטית יש לבחור אחד משני הכלים הנמצאים על המדף: הכרעה באמצעות נציגים בפרלמנט, או הכרעה ישירה באמצעות משאל עם.

ישנן שתי שאלות מקדימות לדיון על משאלי עם... האם עדיפה דמוקרטיה ייצוגית? האם משאל עם הוא מנגנון מעשי ויעיל לקבלת החלטות פוליטיות?

דמוקרטיה ייצוגית או ישירה?

דיון פוליטי מסתיים בחקיקה. לא בהבעת דעות או בסיפורי מעשיות. ואין זה משנה אם הדיון ענייני ותרבותי, או קולני ופרוע, אם הוכרע בהסכמה רחבה, או בקוטביות ועל חודו של קול. התוצאה היא חקיקה, ובמציאות הדמוקרטית בישראל ובעולם – חקיקה היא כפיה. נגיסה בחרות ובקניין.

בידי מי נתונה ההכרעה? בדמוקרטיה ייצוגית – בידי נציגי האזרחים, בפרלמנט. בדמוקרטיה ישירה – בידי האזרחים עצמם, באמצעות משאלי עם.

מדוע כל מדינות העולם, למעט שווייץ, מעדיפות את הדמוקרטיה הייצוגית? שתי תשובות אפשריות:

א. כי דמוקרטיה ישירה לא מעשית. היא מתאימה לאסיפה של עשרות הדיירים בבניין, או מאות החברים בקיבוץ. אבל, בכל מדינה בעולם מספר האזרחים הוא עצום. אפילו באיסלנד ובליכטנשטיין. דמוקרטיה ישירה תהיה יקרה, מסורבלת, לא מעשית.
כלומר, זוהי סיבה טכנית. אילוץ הנדסי.

ב. כי דמוקרטיה ייצוגית מייצרת חקיקה איכותית. שהרי, דמוקרטיה ישירה חשופה לחולשות אנוש שונות של כלל האזרחים: דמגוגיה, בורות, קלות ראש, מניפולציה (על השאלה העומדת להכרעה), העדפת האינטרס האישי על פני טובת הכלל, העדפת "היום" על פני "המחר". לעומת זאת, הנציגים – נבחרי הציבור בדמוקרטיה ייצוגית – יתעלו מעל חולשות אלה.
כלומר, זוהי מטרה (לא סיבה) המבוססת על העדפה עקרונית (ותישאר כזו גם אם האילוץ ההנדסי יתבטל).

ועל זה ישאל אחיו הזאטוט של הילד מ"בגדי המלך החדשים": מה, באמת?!

האומנם משאל עם "לא מעשי"?

בטכנולוגיה של ימינו זה יקר? מסורבל? לא מעשי? לו היינו עם הטכנולוגיה המיושנת של המאה הקודמת, נו, אז אפילו מדינה כמו שווייץ בטח הייתה בוחרת בדמוקרטיה ייצוגית. אופס! אבל בשווייץ הייתה דמוקרטיה ישירה גם במאה ה- 20, חרף החולשה הטכנולוגית, לא?
שווייץ אולי איננה המדינה מס' 1 בעולם, אבל היא בוודאי לא נופלת מגרמניה, צרפת ואוסטריה, שכנותיה הדי מוצלחות. אז כנגד הטענה "לא מעשי" שכל כולה תאורטית, יש הוכחה עובדתית – בשווייץ יש דמוקרטיה ישירה, וזה עובד.

האם חקיקה באמצעות כנסת של נציגים באמת איכותית?

- האין טענה זו מתנשאת, פטרונית, ולא נכונה? הייתכן שאפילו במדגם קטן של אזרחים - קוראות וקוראי האתר ההזוי "קו ישר" - אף לא אחד מסוגל לספק הכרעה איכותית?
- האמנם רק קומץ הנציגים בפרלמנט ניחן בתבונה ובתכונות עילאיות? ואלה לא נמצאות אצל איש מכלל האזרחים?
- ואם הטענה אודות כלל האזרחים נכונה, איזו ערך איכותי יש לנציגים עצמם? הרי גם הם נבחרו ע"י כלל האזרחים.
- וכיצד מרשים לאזרח הנבער "להצביע" על נושאים, אמנם לא פוליטיים, אבל בהחלט הרי גורל, כבחירת בן/בת זוג? הולדת ילדים וגידולם? לימודים? מקצוע? קנית בית?
- ומניסיון רב שנים עם הנציגים הנבחרים – האמנם כולם באמת נבונים? מקצועיים? מתמצאים בכל נושא ונושא הדורש הכרעה פוליטית?
- האמנם הם נאמנים להתחייבויותיהם לבוחר? למצפון? לגופו של עניין? או שיש גם שיקולי "כיסא"? דילים פוליטיים?
- האם אינם מושפעים מלוביסטים? מבעלי אינטרסים כלכליים או אחרים? מאינטרס אישי? מרגשות אישיים כעלבון?
- האם הם בכלל מגיעים באופן קבוע לעבודה, או שלעיתים הכרעות פוליטיות נחתכות בפועל ע"י מספר מגוחך של נציגים שהתייצבו לעבוד?
- ואם בחקיקה איכותית רצוננו, האם לא עדיף שהנציגים לא יהיו פוליטיקאים שנבחרו, אלא אנשי מקצוע-מומחים-פרופסורים שימונו?
- ואיזה היגיון יש להעניק לנבחר צ'ק בלנקו, מראש, ל-4 שנים, לכל נושא ונושא בדיון הפוליטי? האם מישהו מוכן להעניק לסופרמרקט צ'ק בלנקו, מראש, ל-4 שנים, למלא לו את סל הקניות השבועי, והוא כלקוח לא יורשה לבחור מוצרים, כמויות, להחליף סופרמרקט?

אז מסקנה אפשרית, אולי... ש"חוסר המעשיות" ו"החקיקה האיכותית" הן רק עלה תאנה לסיבה האמיתית: תאוות השלטון, עליה נציגי הדמוקרטיה הייצוגית מסרבים לוותר. אולי...

וכעת לשאלה הראשונה, שהיא הרבה יותר חשובה...

גבולות הדיון הפוליטי

קיימת טענה שמשאלי עם אינם תרופת פלא לכל מחלה. אכן. משאל עם על השאלה: האם להחיל חוק פנסיה חובה? איננו מציאה גדולה. עצם קיומו מעיד שהחרות והקניין אינם מוגנים, בדיוק כמו בדמוקרטיה הייצוגית. כך גם משאל עם על שאלות כמו: האם לאסור שימוש בשומן טראנס (כמו האיסור הקיים על מכירת אלכוהול אחרי השעה 11 בלילה)? או האם לחייב כל אזרח לשלוח את ילדיו לחוג ספורט, כתרופה ל"מגפת ההשמנה" (כפי שהוא חייב לשלוח את ילדיו לבית הספר)? או לאסור חבישת שטריימל במקומות ציבוריים (כמו איסור הבורקה בצרפת)? או איסור "ללכת בדרכי הגויים" ולהתקעקע?

לצד דוגמאות אלה אפשר להציג עוד רבות אחרות – כיד הדמיון הטובה עלינו, או יותר פשוט – לצטט מהצעות החוק המתפרסמות חדשות לבקרים. מאחורי כל אלה עומדת שאלה השאלות: מהם הגבולות של הדיון הפוליטי? אלו נושאים לגיטימיים לדיון פוליטי, ואלו צריכים להיות 'מחוץ לתחום'.

נקודת המוצא הבסיסית בעולם המערבי, החופשי, היא זכויות הפרט. הבה נחדד...

נבחין ב-3 מודלים של מדינה:
דיקטטורה:
- לפרט אין זכויות.
- השלטון לא "סופר" את הפרט. הפרטים אינם יכולים להחליף את השלטון.
- מכאן שאין גבולות להפעלת הכוח של השלטון. רק רצונו של השלטון עצמו הוא הקובע את הגבולות.

דמוקרטיה:
- לפרט יש זכויות. אבל... הגדרתן גמישה: ניתן לברוא זכויות חדשות (ל"דיור הוגן"), וניתן לצמצם זכות קיימת (קניין).
- השלטון משרת את הפרט. הפרטים בוחרים בו, ויכולים להחליפו.
- שתי הסיבות עיקריות להחלפת השלטון הן הרצון לשנות את הגדרת הזכויות, והרצון להחליף את ה"נהג", ללא שינוי הזכויות.
- מכאן שלהפעלת כוח השלטון יש גבולות, אך הם גמישים בהתאם לרצון הבוחר.

מדינת החופש:
- לפרט יש זכויות, והן רק הזכויות הטבעיות: לחיים, חרות וקניין (על נגזרותיהן). אין "זכויות" נוספות.
- השלטון הוא כלי, מכשיר, של הפרט להגנה על זכויות אלה. הפרטים בוחרים בו, ויכולים להחליפו.
- הסיבה היחידה להחלפת השלטון: רצון להחליף את ה"נהג". החלפת השלטון לא יכולה לשנות את הגדרת הזכויות.
- מכאן שלהפעלת כוח השלטון יש גבולות, והם מוחלטים.

אז מה עדיף? דמוקרטיה ייצוגית או ישירה?

בדיקטטורה – השאלה לא קיימת. מה לנו ייצוגית או ישירה אם בכלל אין דמוקרטיה?

בדמוקרטיה – אמנם נכון שמשאלי עם אינם תרופת פלא לכל מחלה, ובמיוחד למחלה הנוראה מכל: גמישות ה"זכויות" בדמוקרטיה. ועדיין, נראה כי דמוקרטיה ישירה עדיפה. ראשית, טענת חוסר המעשיות לא רלבנטית בטכנולוגיה של ימינו. ושנית, חולשות האנוש של ציבור האזרחים – אלו טענות תאורטיות, שהרי הדמוקרטיה הישירה לא קיימת במדינות העולם. ובשוויץ, המדינה היחידה בה היא נוהגת כשיגרה, המציאות דווקא מפריכה את הטענות התאורטיות! ולעומת זאת, הטענות נגד חולשות האנוש של הנציגים, לפחות במדינת ישראל, אינן תאורטיות. הן הוכחו על ימין ועל שמאל (תרתי משמע).

במדינת החופש – כאשר לא ניתן להוסיף "זכויות", מה בכלל רלבנטי משאל עם? נראה כי מעט מאד, וכנראה רק בעניינים הנוגעים לכל אזרחי המדינה. למשל, הסכמי שלום עם מדינות אויב (אוי, המיצובישי של ח"כ גולדפרב), תנאי מאסר של מחבלים, מדיניות ההגירה אל המדינה.

לוי.

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה

עודכן לאחרונה ב חמישי, 29 נובמבר 2018 18:18

פריטים קשורים