הדפס עמוד זה
רביעי, 29 מאי 2019 20:13

היכן נמצאת מערכת הבריאות הציבורית המושלמת?

אם ההוצאה הציבורית על בריאות תגדל תוך 6 שנים ב-50% (ותעבור את תקציב הביטחון) מובטחת לנו מערכת בריאות מדהימה – האמנם? 

אילו שאלתם, בשנת 2013, "מומחה" לבריאות ציבורית מה נדרש כדי להפוך על פניה את מערכת הבריאות, אנחנו מנחשים שגם גדולי המומחים לא היו מעיזים לחלום על הגדלת תקציב הבריאות ב-50% תוך 6 שנים. אילו התעקשתם לשמוע דעת "מומחה" כיצד תיראה מערכת הבריאות עם תקציב שנתי גבוה ב-50%, מובטח ש"המומחה" היה מצייר את "העתיד הבריאותי" המזהיר הצפוי כאן אם רק נגדיל את התקציב בקפיצת ענק כזאת: קץ התורים, סל תרופות נדיב, ללא מיטות בפרוזדורים – גן עדן רפואי וכמובן "שוויוניות". 

בשנת 2013 עמדה ההוצאה הציבורית על בריאות (מס הבריאות שגובה הביטוח הלאומי + תקציב הבריאות הממשלתי) על סכום גבוה של כ- 46 מיליארד שקלים – גבוה מתקציב החינוך שעמד אז על כ-41 מיליארד. רק תקציב הביטחון היה גבוה מההוצאה הציבורית על בריאות. הגדלת ההוצאה הציבורית על בריאות ב-50% נשמעה באותה שנה כמו הזיה במוחו של אדם הסובל מחום גבוה.

מסתבר שבארץ הקודש חלומות מתגשמים לפעמים.

עכשיו אנחנו ב-2019. בתוך כ- 6 שנים בלבד, מאז 2013, צמחה ההוצאה הציבורית על בריאות ב-50%. השנה עומד התקציב על כ- 68 מיליארד שקל – קרוב מאד להיקף תקציב משרד הביטחון (כ-72 מיליארד שקלים). כל יתר סעיפי תקציב המדינה, גם יחד, צמחו בפחות מ-20% באותה תקופה.

אז מה נשתנה? אותם הקיטורים בדיוק, אותם משפטים חוצבי להבות על "מערכת הרפואה הציבורית הקורסת". "מחאת המחלקות הפנימיות" במלוא עוזה, גירעונות בתי החולים גבוהים מתמיד, "הסכמי ייצוב" מזרימים כסף לקופות החולים לכיסוי הגירעונות, המחסור ברופאים ואחיות לא הצטמצם, הפרופסור "המומחה" שוב קורא להעלאת מס הבריאות, הדוקטור מהצפון טוען "נדרש פתרון מערכתי", ומשרד הבריאות הקים עוד וועדה.

2507

האם מישהו מרגיש בשינוי בעקבות הזינוק בתקציב הבריאות הציבורי? אולי רק הרופאים ששכרם זינק. כבר ב-2016 הרוויחו כמחצית מהרופאים בישראל בין 62,000 ₪ לחודש לבין 155,000 ש"ח לחודש (ברוטו). שכר גבוה מאד גם בקנה מידה בינלאומי (מקום שני אחרי שכר הרופאים בלוקסמבורג). שכר זה עלה בכ-42% בשנים 2011–2017, לעומת עלייה של כ-15% בלבד בקרב יתר השכירים במשק. גם העלייה חריגה בהשוואה בינלאומית. סיבה מצוינת להסתדרות הרפואית להגביל את מספר הפקולטות והסטודנטים לרפואה, ולדרוש פסיכומטרי 750.

אבל האם הרופאים מרוצים? לא, הם שובתים! או מאיימים לשבות – כמו תמיד.

לעיתון הכלכלי "גלובס" צורף ביום העצמאות האחרון מוסף עם שם יומרני: "איך אפשר להציל את מערכת הבריאות". לצד נתונים סטטיסטיים (הגרף כאן למעלה), מובאים מאמרים שאפשר לסכם אותם בשלוש מילים: "צריך עוד כסף". עם הכסף נכסה גירעונות, נבנה בתי חולים, נכשיר רופאים, נשלם לאחיות ונגדיל את סל התרופות. אבל מסתבר שגם אחרי צמיחה של 50% בהוצאה הציבורית על בריאות עדיין צריך "להציל את מערכת הבריאות".

לא מופרך לשער, כי הגדלה נוספת של תקציב הבריאות ב-5 השנים הבאות בעוד 50%, כך שיהיה הסעיף התקציבי הגדול ביותר (יעבור את תקציב הביטחון) – לא תשנה הרבה.

מי שהתנסה בהתמודדות עם מערכת הבריאות הציבורית, ללא ניצול קשרים, או ללא פרוטקציה מסוג אחר, מבין עד כמה המצב מתסכל ואיום. ציבור הנזקקים לשירותי הבריאות בישראל סבלני, מתחשב, מאופק ומכיל – אחרת אין הסבר לתופעה מדוע אנשי הצוות הרפואי לא חוטפים מכות בכל מקום וכל יום.

אז מי אשם? אנשי הצוות הרפואי מסורים ועובדים קשה, הם אישית וודאי שאינם אשמים ב"מצב".

האם בכלל קיימת מערכת בריאות מושלמת?

כל מערכות הבריאות בעולם בנויות על רפואה ציבורית "חינם" או כמעט "חינם". העיקרון המנחה הוא מערכת בריאות אוניברסאלית (לכל אזרח) כשחתירה לשוויון היא עיקרון בסיס. אפילו במערכת הבריאות האמריקאית היקרה, כ-60 אחוזים מהציבור נהנים מרפואה "כמעט חינם". ההבדל בין מערכות הבריאות הוא בעיקר בשיטה בה ממומן שירות ה"חינם".

אבל קיים מאפיין משותף נוסף למערכות הבריאות בעולם המצהירות על חתירה לשוויון בשרות הרפואי: באף מדינה לא באמת מרוצים ממערכת הבריאות, בכל מקום בטוחים שאי שם במקום אחר נמצאת מערכת הבריאות האידיאלית. כמעט בכל מדינה – "הרפורמה" היא השיח.

הנה על קצה המזלג:

ליפן מערכת בריאות מתקדמת, מושא לקנאת מדינות רבות. למרות זאת, שוברים את הראש איך להתמודד עם העלויות המזנקות של מערכת הבריאות, עם שעות ההמתנה הארוכות בתור לרופא שמצליח "לבלות" דקות ספורות בלבד עם כל פציינט. היפנים מתלוננים על רפואת חירום קורסת שגורמת לאמבולנסים "להתרוצץ" ברחובות כדי לאתר חדר מיון פנוי עד שלעיתים החולה באמבולנס הולך לעולמו. מדברים על רפורמה.

מבוגרים גודשים את המחלקות הפנימיות בקנדה, גודש באשנבי הקבלה וחדרי מיון מפוצצים – התורים הארוכים הפכו לבעיה לאומית של סבל מתמשך. אם צעירה מנובה סקוטיה העלתה פוסט ויראלי לפייסבוק בו תיארה את תסכולה בהמתנה של שנתיים לרופא מומחה לאבחון סרטן. יש תיאורים על אחיות שנאלצות "למשוך" משמרות של 24 שעות רצופות. שני שלישים מהקנדים מבטחים עצמם במקביל בפוליסות ביטוח פרטיות. מדברים על רפורמה.

שרות הבריאות הלאומי הבריטי (NHS) ניתן חינם כבר משנת 1946. מעת לעת פורצת לכותרות שערורייה תורנית. הבריטים מתלוננים על תורים אינסופיים למומחים ולאשפוז, על סל בריאות "רזה" שמאלץ רבים לחפש טיפולים בחו"ל, והצורך להסתמך על ביטוחים פרטיים. ה- NHS בגירעון של כמיליארד ליש"ט, קיצוב בתרופות, תפוסה של כ-100% בבתי החולים והפגנות. מדברים על רפורמה.

שבדיה נחשבת ל"היהלום" שבכתר מדינות הרווחה בעולם. מערכת הבריאות בשבדיה נחשבת לאחת מהגרועות באירופה (זה לא מונע מאוהדי רפואה-ציבורית-חינם בעולם לנפנף מעת לעת ב"במודל השבדי המוצלח"). בעיית התורים הממושכים לטיפול רפואי גרועה יותר רק בסרביה ואירלנד (כך לפי כך לפי דרוג כלל אירופאי Euro Health Consumer Index (EHCI)). זמן המתנה לרופא משפחה במחוז שטוקהולם עומד על כחודש וההמתנה לפסיכיאטר לילדים על 18 חודשים, זמן המתנה לניתוח סרטן הערמונית יימשך 120 עד 217 ימים. שבדיה סובלת ממחסור ברופאים ובנטישת אחיות. שימו לב, השבדים משלמים יותר ממחצית הכנסתם כמיסים, ותקציב מערכת הבריאות הממשלתית הוא השלישי בגובהו באירופה. מדברים על רפורמה.

גרמניה היא מהמדינות המעטות בעולם שמתירות לאזרח לוותר על מערכת הבריאות הציבורית, לא לשלם את דמי הבריאות ולעבור בשלמות למערכת הרפואה הפרטית. כ-10% מהגרמנים נוהגים כך. כמובן שקיים וויכוח מתמשך על "אי השוויון" במערכת הרפואה. מערכת הרפואה הגרמנית נמנית עם היקרות בעולם (מקום רביעי אחרי ארצות הברית ושוויץ) כאשר צמיחת העלויות דוהרת ללא הפסקה.

דמי הבריאות בגרמניה עומדים על כ-500 אירו לחודש (שמתחלקים בין העובד ומעסיק). עצמאיים משלמים את מלוא הסכום.

נושא "הרפורמה במערכת הבריאות" אינו יורד מסדר היום הגרמני כבר שנים רבות, וכמו בכל העולם, "מומחים" מביאים כדוגמה "מודל מוצלח" שקיים במדינה אחרת... גם השיח על "הרס הרפואה הציבורית" נשמע מוכר לישראלים.

אפשר להמשיך ולהביא דוגמאות מרחבי העולם. הכותרת של כתבה בעיתון הבריטי הגארדיאן אולי מסכמת את הנושא: How sick are the world’s healthcare systems? עד כמה חולות מערכות הבריאות בעולם?

בעולם שאימץ את חזונו של קארל מרקס ורואה ב"שוויון" אוטופי ערך עליון – אין תרופה לאותה מחלה שבכותרת הגארדיאן. "שוויון" בין בני אדם לא קיים ולא יכול להתקיים. זו הסיבה שהרדיפה אחריו היא דלק איכותי לאג'נדות פוליטיות, דלק תמידי שלעולם אינו מתכלה.

הואיל והשוויון האוטופי לא נולד בדרך הטבע, צריך לכפות אותו. כפייה יכולה להתבצע אך ורק באמצעות זרועות המדינה. הרפואה הציבורית נוסדה ומנוהלת על ידי המדינה כדי לכפות שוויון. הכשל הבלתי נמנע של הרפואה הציבורית הוא אחד מהכשלים המתמשכים בניסיונות למימוש אוטופיית השוויון.

מעבר לכשל חזון אוטופיית השוויון, קיים כשל מעשי בניהול עסק כה מורכב כמו מערכת בריאות ריכוזית. פקידי מדינה לא מסוגלים לנהל מערכות ענקיות כמו מערכת הבריאות – הם מסיימים לעבוד מוקדם אחר הצהריים, לא מפסידים שקל מכיסם על כישלון ולא נהנים מהצלחה. המשכורת והפנסיה מובטחים ואין "בעל בית" מודאג. הדברים נכונים גם למערכות מדינה אחרות.

שיפור מערכת הבריאות הציבורית הוא יעד פוליטי מעולה, תמיד אפשר להתפרנס ממנו. תמיד יוכלו פוליטיקאים להבטיח "רפורמה" שתציל את הרפואה הציבורית, אם רק יבחרו בהם.

שנהיה בריאים.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

עודכן לאחרונה ב רביעי, 29 מאי 2019 20:47

פריטים קשורים