הדפס עמוד זה
שבת, 01 פברואר 2020 19:23

כתב ההגנה של נתניהו – תיק 4000 – גרסת "קו ישר"

אני, בנימין נתניהו, החלטתי לפרסם הערב כתב הגנה באשמה המיוחסת לי, הידועה בכינוי "תיק 4000". למה דווקא תיק זה? כי אומרים שהוא הכי קשה, הכי כבד ומבוסס על יחסי שוחד.

2539

החלטתי לפרסם הערב כתב הגנה באשמה המיוחסת לי, הידועה בכינוי "תיק 4000". למה דווקא תיק זה? כי אומרים שהוא הכי קשה, הכי כבד ומבוסס על יחסי שוחד. אני מואשם כי קיבלתי, או התכוונתי לקבל, תקשורת טובה – זה ה"השוחד" – שילמו לי באמצעות "תקשורת טובה" באתר וואלה. ובתמורה – הענקתי הקלות לחברות שבשליטת שאול אלוביץ' – בזכות כוחי כראש ממשלה וכשר תקשורת.

ראשית, אני מבקש לנפץ מיתוס על כוחו של ראש ממשלה בישראל:

כאשר כתוב בעיתון כי "ראש הממשלה הורה לשר התחבורה..." או "ראש הממשלה הנחה את הרמטכ"ל..." זו הודעה שנוסחה על ידי הדובר. חוקית, ראש ממשלה בישראל לא יכול "להורות" או "לדרוש". אין לו סמכות להורדת פקודות לשום שר. שר רשאי לסרב, ראש הממשלה רשאי לפטר שר.

בדמוקרטיה הישראלית אין לראש הממשלה כמעט שום סמכות ביצועית, הוא לא יכול לחתום על "צו נשיאותי" כמו נשיא אמריקאי. ספק אפילו אם עובדי לשכתו וביתו סרים למרותו ללא ערעור. רק הממשלה בישראל מוסמכת לקבל החלטה מחייבת, היא "הרשות המבצעת". וזה, כמו במקרים רבים, סיפור של "תן וקח": לחצים, איומים, פיתויים, שיחות אל תוך הלילה. כמעט בכל החלטה, גם הקשה ביותר כמו בימים השחורים של מלחמת יום כיפור, שרי הקואליציה הממשלתית מביאים בחשבון את השפעת ההחלטה הצפויה על עתידם הפוליטי. החלטת ממשלה "רק לפי טובת המדינה והעם" היא פנטזיה, מציאות דמיונית שקיימת רק בספרי האזרחות. כך אצלנו, וכך בכל מדינה אחרת.

כמובן, יש משקל מעשי רב לבקשתו או לדרישתו של ראש הממשלה, ולאישיותו – הוא יכול להימנע מלהעלות נושא לדיון בממשלה וכך לתקוע אותו, הוא גם יכול להתפטר ולהטביע את כל שריו... גם מצב הפוך אפשרי ושכיח: מבנה הקואליציה יכול לשתק ראש ממשלה – כל אחד מושך את העגלה לכיוון אחר...

אנסה לשכנע את בית המשפט שלא אני הוא זה שצריך לעמוד כנאשם, אלא השיטה הפוליטית, שיטת המשטר בישראל. שיטה זו היא שיוצרת מצג של שוחד לכאורה וכך עלולים גם השופטים לפרש זאת, כלפי או כלפי כל פוליטיקאי אחר בישראל בעבר, בהווה ובעתיד – כל שנדרש הוא פרקליטות מדינה עם די מוטיבציה "לחקור". ה"שוחד" שקיבלתי לכאורה נתון לפרשנות, כל שופט לפי האידאולוגיה שלו. זו הסיבה שהעדפתי חסינות – לעמוד למשפט העם בבחירות ולא בפני 3 שופטים.

להקלת החשיפה גלויית הלב שאני חושף היום, אפריד לצורך ההסבר, את הדיון בין ה"שוחד" לבין ה"תמורה": בין "התשלום" שקיבלתי כ"שוחד" (תקשורת טובה) לבין ה"תמורה" שנתתי (סיוע לשאול אלוביץ').

אין לי "חברים"

לא נולדתי בפוליטיקה כמו רבים מעמיתי ויריבי, משפחתי לא נלחמה במחתרות של טרום מדינה שהיו למפלגות פוליטיות, לא השתייכתי לצאצאי "המשפחה הלוחמת". לא הייתי רמטכ"ל ולא היה לי קשר לויאלי לפוליטיקה הצה"לית. למדתי ב-MIT ובהרווארד ולא הייתה לי קריירה אקדמית בישראל – גם משם אין לי "מעריצים". לא צמחתי מעסקנות באגודת הסטודנטים, וגם לא פילסתי דרכי בתוך המפלגה בפעילות פוליטית מפרכת בסניף נידח. מעולם לא הייתי חלק מהברנז'ה של התקשורת בישראל, או האקדמיה.

מה עוד לא הייתי? משפחתי לא הייתה מעולם חלק מעולם העסקים הישראלי, אין לנו חברים או גב חברתי גם בממסד זה.

"צנחתי" לליכוד ולראשות הממשלה ממש מבחוץ, אאוטסיידר, ללא "קבוצה" או "מחנה" מסורתי מאחורי. כל המחנות הפוליטיים והציבוריים בישראל, כולל וותיקי הליכוד ותנועת החרות, קיבלו אותי בחשדנות ובכלל זה התקשורת. מעטים היו חברי.

ניסיון החיים שלי, בעיקר כשגריר ישראל באו"ם, לימד אותי את חשיבות התקשורת. למדתי מה שכל פוליטיקאי יודע – התלות בתקשורת. השתדלתי מאד לזכות בתקשורת "אוהדת" – לרוב נכשלתי. מהרגע הראשון – אף אחד לא "ליטף" אותי, אף אחד לא "איתרג" אותי.

כמובן שעשיתי גם טעויות: אמרתי דברים שאני מתחרט עליהם, לא אמרתי לפעמים את שצריך. אני רק בן אדם וטועה לעיתים כמו כולנו. בתקשורת הוצגה כמעט תמיד חצי הכוס הריקה, גם כשהכוס הייתה מלאה היא הוצגה כריקה.

נחשו מה ראש ממשלה בישראל עושה רוב זמנו?

אגלה לכם סוד: נחשו מה ראש ממשלה בישראל עושה רוב הזמן? כל ראש ממשלה מאז דוד בן גוריון? לא מה שאתם חושבים!

ראש הממשלה לא "מנהל" את המדינה, הוא לא מקדיש את עיקר זמנו לרפורמות, לרוב אינו דן בתוכניות שמאד היה רוצה לבצע. רוב הזמן מוקדש להגנה על מושבו בכורסת ראש הממשלה. התפקיד הרם מאוים יום יום במאבקים פוליטיים מתוך הממשלה ומחוצה לה וגם בתקשורת.

ראש ממשלה צריך להילחם יום יום כדי להישאר בתפקידו. כמעט בכל צומת בה אני צריך לקבל החלטה אני בדילמה: להתעקש על עמדתי? לפרסם את דעתי "עד הסוף"? אבל אז קרוב לוודאי שאכשל בהצבעה בממשלה ובכנסת – או לוותר ולהתפשר. להתעקש על האמת שלי, או לסכן את המשך כהונתי כראש ממשלה?

זה אופי המשטר בישראל, זו מוטת כנפי המשילות – מכך סבלו כל ממשלות ישראל מיום הקמת המדינה. כמה זמן לדעתכם, בממוצע, מכהנת ממשלה בישראל מאז קום המדינה? אז בדקתי. לא תאמינו: 24 חודשים בממוצע. זה ממוצע חודשי השרידות של ממשלה בישראל מאז שדוד בן גוריון הציג את ממשלתו הראשונה.

זאת הסיבה העיקרית שכמעט לא הצלחתי ליישם מהפכות כלכליות חשובות מאז שפרשתי מתפקידי כשר אוצר בממשלת שרון בתחילת שנות האלפיים. הצלחנו רק בשיטת עקב בצד אגודל להעלות את רמת החיים של אזרחי ישראל.

נראה לכם שאני לא יודע שצריך לשנות את חוקי העבודה במדינת ישראל? להקטין את כוחם של וועדי העובדים וההסתדרות? לשחרר את הכלכלה מעול הרגולציה, יש לי גם תפיסת עולם מסודרת כיצד צריך לבנות מערכת חינוך או בריאות בישראל, כך גם בתחומים אחרים.

רפורמות אמיתיות שיכולות להקפיץ את רמת החיים במדינת ישראל למקום הראשון בעולם כרוכות בניתוחים שעלולים להכאיב בטווח הקצר לסקטורים רבי-כוח. אלה סקטורים נרחבים שנהנים מהכנסות כלכליות גבוהות, כבר עשרות שנים. הכנסתם הגבוהה לא נובעת מעבודתם ולא מכישרונם, אלא מכוחם הפוליטי המוגן בחקיקה – כוח להזיק, לשבש, להשבית. והכול – על חשבון רמת החיים של כלל האזרחים.

"רפורמות" שכן ניתן ליישם הן לא באמת "רפורמות", מדובר לרוב בהגדלת הזרמה של מתנות מטעם המדינה; גם זה תמיד על חשבון המוני אזרחים אחרים. אין בעיה להעביר "רפורמה" להגדלת שכר המינימום ל-10,000 ש"ח לחודש, להכפיל את קצבאות הזקנה והילדים ולחלק דירות מסובסדות – כולם ימחו כפיים. אבל לאחר מכן המיסים יעלו ומחיר גבינת הקוטג' יזנק פי שלושה. הקוטג' כמשל.

לכן, ראש ממשלה שחפץ שרידות לא יכול לבצע רפורמות, אלא מהלכים איטיים עקב בצד אגודל ולפעמים להחליק לאחור. מהלכיו של ראש הממשלה תלויים פוליטית בהסכמת השרים ובתקשורת.

"השוחד"

איך שומר פוליטיקאי על בסיס כוחו? רק באמצעות "שוחד": הוא תומך בכל חוק שמעניק הטבות לקבוצה שהיא בסיס כוחו הפוליטי ומתנגד לכל חוק שעלול לכרסם בהטבות הקיימות לקבוצתו. ובתמורה – זוכה לגיבוי ולשימור הכיסא. ל"הטבות" יש תמיד משמעות כלכלית – כסף מקופת המדינה, או ישירות מכיסו של הצרכן. נסו להעביר החלטה לביטול המכס על פירות וירקות ומיד תזהו את הפוליטיקאים שנשענים על האינטרסנטים שנהנים מחסימת ייבוא חקלאי.

פוליטיקאים זקוקים לתמיכת מקור הכוח שלהם, הקבוצה ממנה צמחו, אך לא די בכך – הם זקוקים לתמיכה בתקשורת. התקשורת היא הכלי באמצעותו מעביר פוליטיקאי את עמדותיו ופועלו אל הציבור ולכן כל פוליטיקאי מוכן להשקיע הרבה כדי לזכות בתקשורת טובה ולצמצם ביקורת.

אפשר "לשחד" עיתונאי באמצעות הבטחה לידיעות בלעדיות, אפשר לתת לו עדיפות, אפשר להבטיח לו מקום במטוס ראש הממשלה או הזמנה לקוקטייל. אפשר אפילו להבטיח לו ג'וב ממשלתי בעתיד. משרד ממשלתי יכול אפילו לאיים בניתוב פרסום מודעות ממשלתיות אל עיתון אחר, העברת תשדירי שרות לערוץ טלוויזיה מתחרה. זה המשחק, ויש כלים רבים.

לי, בנימין נתניהו, אין קבוצת לחץ מאחורי, אין לי גיבוי של "סקטור" מסוים. התמיכה בי נובעת משכבה עממית רחבה בלבד אליה אני יכול להגיע בעיקר דרך התקשורת. לעיתים אני ממש מתפלא איך בכל זאת הצלחתי לגייס אהדה לא מבוטלת, אמנם לא בצפון תל אביב...

משמיצי מאשימים שאני "אובססיבי לתקשורת", אולי. מה לעשות, אני לא יכול להיות אובססיבי לוועדי העובדים הגדולים, אני גם לא יכול להיות אובססיבי לסקטור אנשי העסקים הישראלי. אין לי גב אחר זולת התמיכה העממית, ואליה אני יכול להגיע רק באמצעות התקשורת.

כמו כל פוליטיקאי, אני ואנשי מנסים להשפיע על כל כלי תקשורת כדי לזכות באהדה. אני מוכן להיפגש עם עורך עיתון הארץ, ידיעות אחרונות, וואלה, מנהלי ערוצים ועוד – הכול כדי להשפיע עליהם לסקר אותי ואת ממשלתי באופן חיובי, וגם – כדי למחות על יחס שלילי. אני מוקיר ומודה לידידי שלדון אדלסון שהקים את עיתון "ישראל היום" מתוך אהבת ישראל ואידאולוגיה צרופה.

כאשר אני (או כל פוליטיקאי אחר) נפגש עם בעלים של ערוץ תקשורת, עם אנשי עסקים, עם נציגי העדה האתיופית, או עם נציגי הנכים – הם לא מגיעים כדי לברך אותי ליום ההולדת. בחלל מרחפת עסקת "תן וקח" גם אם לא מביעים אותה במפורש. מקווים שיצליח. ואם אענה בחיוב, ואם הפרקליטות תחפור קצת – אפשר יהיה לאתר את "השוחד".

כך גם ניסיתי לשפר את היחס אלי באתר וואלה. ניסיתי ולצערי לא הצלחתי כל כך. אני לא אחראי ואין לי קשר לדרכים בהן שאול אלוביץ ניסה לשכנע את מנהלי וואלה לשפר את היחס לראש הממשלה באתר.

התמורה לשוחד – איך צ'יפרתי את שאול אלוביץ'

המשטר הכלכלי בישראל מאד ריכוזי – הכול תלוי בממסד הביורוקראטי המדינתי. לכל צעד צריך אישור, לכל דבר צריך להגיש בקשה לפקידי מדינה. באמצעות המדינה אפשר לזכות במכרז, מענקים, סובסידיה, הטבות, רישיון, היתר, חסימת מתחרים ועוד. כראש ממשלה, לא הצלחתי לשנות זאת. שיטת מפא"י הסוציאליסטית חיה ונושמת עד עצם היום הזה.

כתוצאה, ישראלים רבים מאד מכל סקטור, נכים, בעלי מוניות או תעשיינים – מצפים בכל פגישה עם פוליטיקאי לקבל "משהו". הם מוכנים להבטיח לפוליטיקאי תמיכה; ואם יסרב, הם מאיימים להזיק לו. כך פועלת המערכת: "שוחד" תמורת תמיכה פוליטית. נהגי המוניות יכולים לאיים: "אם תסרב להעלאת תעריפים – נגרום לך נזק בקלפי. אם תסכים – תזכה בתמיכתנו. שוחד על חשבון אזרחי ישראל. זה אופי המשטר בישראל.

ידידי שאול אלוביץ' ורבים אחרים, גם נוני מוזס, שפונים אלי ואל פוליטיקאים אחרים – רשאים בינם לבין עצמם לקוות, לטוות חלומות, להנחות את עובדיהם כרצונם. המערכת הכלכלית בישראל כה סבוכה שראש ממשלה לבדו לא יכול לעשות כמעט דבר. צריך הסכמות, אישורים וחתימות.

בגלל מעורבותה הרבה של המדינה בכלכלה – פוליטיקאים, גם ראשי ממשלה, מקבלים החלטות כלכליות – בעקבותיהן יש מרוויחים ומפסידים. לכל מי שנמצא בצד המרוויח מהחלטה ממשלתית אפשר לייחס שוחד פוליטי, צריך רק לחקור מספיק.

שוק התקשורת במדינת ישראל תלוי לגמרי בהחלטות של פקידי מדינה, רגולטורים ופוליטיקאים. השוק הפך מזמן לפקעת סבוכה של חוקים ורגולציה, מבוך אינסופי שמשתק התפתחות ועשייה. אילו יכולתי כראש ממשלה, הייתי סוגר מחר בבוקר את כל מועצות התקשורת, מבטל את גופי הפיקוח והרגולציה על התקשורת, סוגר את משרד התקשורת, מבטל את כל הטפסים, האישורים והמגבלות, ואפילו מבטל הצורך ברישיונות.

הרגולטורים לא מגינים על הציבור – מעורבות המדינה מזיקה ומייקרת, מונעת קידום, התחדשות ועלייה ברמת החיים. והכול בשם "הגנה על הציבור". עוולות רבות מתבצעות בשם "טובת הציבור". אני בעד שכל יזם שסבור שכדאי – יקים ערוץ שידור, יזום חברת טלפון, ייסד עיתון או אתר חדשות, ימכור שרותי אינטרנט, יעניק שיחות בינלאומיות, יפרוס סיבים אופטיים היכן שהוא רוצה ומשתלם לו, ימכור את החברה או ימזג אותה עם חברה אחרת כרצונו, יבנה תשתיות תקשורת וימכור למי שהוא רוצה או יסרב למכור. ללא אישורים, ללא רישיונות והיתרים מפוליטיקאים. הכלכלה תזנק והציבור ירוויח. צריך לנתק את כל תחומי התקשורת ממעורבות המדינה. חופש ותחרות. מיליוני אזרחים יחליטו למי יש זכות קיום באמצעות השקל שבארנקם – לא פוליטיקאים, לא פקידי מדינה.

עזרתי לשאול אלוביץ'? הלוואי ויכולתי לשחרר את כל יתר האלוביצ'ים בתקשורת, וגם בתחומי כלכלה אחרים, מעניבת החנק של הרגולציה הממשלתית. לצערי, הפרקליטות מייחסת לראש ממשלה כוחות שאין לו. ראש ממשלה לבדו לא יכול לעזור – לא לאלוביץ' ולא לאחרים. שאיפתי, אולי חלומי, שכל האלוביצ'ים בישראל לא יזדקקו כלל לפקידי מדינה ולפוליטיקאים כדי לעשות עסקים בישראל. שיתמקדו בטובת העסק, בהרחבת העסק, בשורת הרווח – שיתעשרו, יצרו מקומות עבודה וישלמו מיסים.

לא בטוח שנתניהו יאמץ נאום ההגנה מטעם "קו ישר"...

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

עודכן לאחרונה ב שני, 03 פברואר 2020 05:08

פריטים קשורים