בעיצומו של השפל הכלכלי הגדול שהתפתח בעקבות משבר 1929, סבל המשק האמריקני מאבטלה קשה ורבים התדרדרו לעוני. נדבנים ועמותות נחלצו להקל על עניים ורעבים. אלפי ארגוני סיוע הדדי ובתי תמחוי הוקמו ברחבי ארצות הברית. בבתי התמחוי חילקו ארוחות חינם.
בתמונה המפורסמת למטה, מצולם תור לארוחה חמה בבית תמחוי שהוקם על ידי המאפיונר האיטלקי הידוע אל-קפונה בשיקגו בשנת 1931 (כנראה הברנש המהודר מצד שמאל). בית התמחוי חילק אלפי ארוחות ביום.
קפון, מראשי המאפיה של שיקגו, שלט בעסקי הימורים, זנות והברחת משקאות בשיקגו של שנות העשרים. עסקים שאמורים להיות לגיטימיים, להשקפתנו, כמו כל עסק. מעניין שבוויקיפדיה באנגלית, שלא כמו בגרסה העברית, הוא מוגדר כ"גנגסטר ואיש עסקים", אולי סתם מקרה. קפונה הרוויח הון עתק באותה תקופה שמוערך ב-100 מיליון דולר בשנה טובה.
קפונה היה סלב בקנה מידה ארצי, התקבל בציבור בתשואות, היה ידוע בנדבנותו ובתרומות שפיזר ברוחב לב. כשנשאל על עיסוקיו, תשובתו הייתה: "אני איש עסקים שמספק מוצרים שנדרשים על ידי הציבור"
"I am just a businessman, giving the people what they want… All I do is satisfy a public demand."
סיוע וולונטרי הדדי לנזקקים היה תמיד אבן יסוד בחברה האמריקנית. הסיוע ההדדי והתרומות בארצות הברית היו מאז ומתמיד גבוהים מאשר בכל מדינה אחרת בעולם.
100 שנים מאוחר יותר...
באחד מסופי השבוע האחרונים ארגנה אחת מאגודות הצדקה האמריקניות אירוע חלוקת מזון חינם. האגודה חילקה בדאלאס, טקסס, למעלה מ-300 טונות מזון שנתרם כולו. תור של אלפי מכוניות הזדחל אל נקודות החלוקה.
האיגוד שמחלק את המזון הוא אחד מרבים שכינויים "בנק מזון". האיגוד המקומי בדאלאס נקרא North Texas Food Bank. היוזמות להקמת "בנק מזון" הן בדרך כלל מקומיות, השם אינו מעיד על רשת ארצית. מקור המזון המחולק הוא בעודפי ייצור של מפעלים, חקלאים ויתר המעורבים בשרשרת האספקה של מוצרי מזון וכן תרומות אישיות רבות. עשרות אלפי מתנדבים תורמים שעות עבודה במרכזי החלוקה. היוזמה זכתה לתנופה בעיקר לאחר שהחוק פטר תורמי מזון מאחריות פלילית בגין תביעות בריאותיות של צרכני תרומות.
אלפי המכוניות של עניי טקסס זחלו בתור ארוך ומסודר אל עמדות חלוקת המזון ודחסו אל תא המטען מוצרי מזון בשווי שוק של כ- 100 דולר ואולי יותר. קו העוני הרשמי בארצות הברית למשפחה בת 4 נפשות עומד על הכנסה שנתית של כ- 25,000 דולר לשנה (כ-12,000 דולר ליחיד). מי שהכנסתו השוטפת נמוכה מ"קו" זה נחשב סטטיסטית ל"עני". הסטטוס מאפשר קבלת סיוע ממשלתי נוסף (כמו (קופונים לרכישת מזון, בריאות וחינוך חינם ועוד).
לא מפתיע שארגוני שמאל מתנגדים בחריפות ליוזמות חלוקת מזון בטענה כי זה תפקידה של המדינה. יש פוליטיקאים שרואים בפעילות התנדבותית זו פגיעה בתכנית הסעד הממשלתית המכונה "תלושי מזון" (Food Stamps). גם בכיר באו"ם, הפרופסור הבלגי אוליבייה דה שוטה, המתהדר בתואר "מומחה לזכויות אדם כלכליות וחברתיות" – הביע את התנגדותו ל"בנק מזון". לדעתו, מחובתה של המדינה להגן על הזכות הבסיסית למזון – אין לאפשר ליוזמות פרטיות לכרסם באחריות המדינה לזכות אנוש כה בסיסית.
השמאל מטיף ל"סולידריות", ודובריו בישראל מבקרים את "אובדן הסולידריות". אך ל"סולידריות" של השמאל משמעות הפוכה (כמו סיסמאותיו האחרות): שוד וביזה הם מוסריים בין אם שודדים חנות בשדרה החמישית שבבעלות "עשירים", או בין אם מגייסים את חוקי המדינה לשדוד את המצליחים והמוכשרים באמצעות מיסים כדי לחלק את השלל ל"נזקקים" וכמשכורות למימון מנגנון החלוקה של המדינה.
"סולידריות" בכפיה מטעם המדינה אינה מוסרית. מדובר, כרגיל בתנועות שמאל, בכפל לשון: את החושך לא צריך לגרש, די בחוק שמחייב לראות בו אור. המדינה תחרים בכוח כסף מהמוכשרים, יצרני העושר, ותעביר אותו ל"עניים" – פוליטיקאים ("המדינה") יחליטו למי "מגיע".
השמאל טועה בזדון: סולידריות היא רגש אנושי של הפרט – לא קבוצתי. לכן, חוק לא יכול לכפות סולידריות כמו שחוק לא יכול לכפות אהבה. סולידריות אישית (אין אחרת) יכולה להתקיים בהיקף גדול רק במדינה קפיטליסטית, כי רק במדינה חופשית יהיו די עשירים שיכולים לתרום. תרומות הן ערך בסיסי בחברה האמריקנית. ברוסיה הקומוניסטית לא היה ידוע על "תרומות".
לכתבי התקשורת האמריקנים לא נראה מוזר שעניים מחזיקים ברכב פרטי; תופעה שכמעט כל צופה, בכל מדינה אחרת בעולם, מיד ישים לב אליה – ובתמיהה. למרות כ-100 שנים של כרסום מתמיד בקפיטליזם האמריקני, כלכלת ארצות הברית עדיין חופשית יחסית לחלקי עולם אחרים. למרות הכחשות השמאל הסוציאליסטי, העושר שנוצר על ידי יזמים בחברה חופשית – מחלחל בדרכו אל תחתית הפירמידה... אל המכונית הפרטית של עניי אמריקה. עניי העולם מאוחדים בדעה אחת – אם כבר עניים, אז עדיף לחיות בעוני באמריקה... או בשווייץ.
מוטי היינריך
לא רצוי להלל גנגסטר
לא רצוי שאתר זה יהלל גנגסטר כמו אל קפונה שחיסל עשרות או מאות בשיקגו.התרומה ההתנדבותית היא התשובה
והיא המרפא והמתקן את התופעות הקיצוניות של העוני. הדוגמה המושלמת היא הנתינה והגמ"ח אצל החרדים. הנה דווקא באוכלוסייה הענייה ביותר בעמנו, דווקא שם לא ימצא רעב ללחם, ולכל ילד יהיה מה ללבוש וספר ללמוד בו. יהיה מענה גם לאלמנה וגם ליתום, ותופעת סבל הבדידות של הקשישים נדירה, והנתינה האישית והקהילתית מאפשרת הקמת משפחה גם לחסרי המזל. הנתינה הזו האישית הקהילתית, כדוגמת "יד שרה" ודומותיה חורגת מתחום הממון והמזון, ועיקר תרומת האיברים מן החי בארצנו באה מהאוכלוסיה היהודית הדתית. אנו היהודים רחמנים בני רחמנים, ואם נרחיק את מארת הסוציאליזם מאיתנו, נפעיל גם אנו החילוניים את המצפון והרגישות לזולת שאבדה לנו יחד עם ההתרחקות מהמסורת היהודיתה"שמאל" מתנגד למוסדות צדקה?
מה הקשר בין ה"שמאל" לבין פעילות מוסדות הצדקה בארץ? לומר שה"שמאל" בארץ מתנגד לפעילותם של מוסדות הצדקה זו השמצה זולה מבית מדרשו של ביבי. לעומת זאת, הדרישה לחלוקה צודקת יותר של ההון היא לגיטימית על אף שהיא מנוגדת לעמדתו, הסופר קפיטליסטית , נוסח איין ראנד, של כותב המאמר.אי אפשר להגיב
פהמהי סולידריות
ס. דוד אמר/ה : אני רואה שלא הבנת את המאמר אתן לך שאלה מנחה ואז תקרא שוב את המאמר. "האם חברה שבה דואגים אחד לשני לא דרך המדינה ותקציבי רווחה אלא על על ידי עמותות וצדקה פרטית כמו שקיימות בישראל ובארצות הברית לרוב זוהי חברה שיש בה סולידריות או זו חברה שאיבדה את הסולידריות כי סולידריות היא אך ורק דרך קיצבאות מדינה?"לס.דוד. "הדרישה לחלוקה צודקת".. ע"י מי?
הדרישה לחלוקה צודקת של ההון, משותפת לכל המפלגות ובעלי הדעה, השאלה הבסיסית היא "מהי חלוקה צודקת" ובעיקר "מי הוא שידאג "לחלוקה הצודקת".בעוד הקפיטליזם מבקש שהחלוקה תהא לפי כוחות השוק, הביקוש וההיצע. היהדות מעדנת זאת ומוסיפה את הנתינה כמצווה והשילוב של חן, וחסד, ורחמים. הסוציאליזם הפשיסטי דורש שהחלוקה תתבצע ע"י "המדינה". למעשה ע"י הפקידים והבירוקרטיה הממונים על ידי השליט. תוך התעלמות מהעוול והבזבוז והכוחנות המלווים פעולה זאת. אפרים קישון בזמנו הגדיר זאת כך, ""סוציאליזם זה לקחת מהעשירים ולתת לעניים". בינתיים הצליח רק החלק הראשון של המשפט"אל קאפונה היה רוצח
הזוי שמוטי מציג אותו כאילו היה איש עסקים הגון... הוא גבה פרוטקשן וכפה על עסקים לקנות ממנו (ורק ממנו) את תוצרתו, באיומי אלימות, שריפה והפצצות בתי עסק. שלא לדבר על מה שעולל למתחרים שלו.חוזר: סולידריות עם עניים באמריקה – בית תמחוי אז והיום
aaa אמר/ה : גם הילארי (באתי, ראיתי הוא מת) קלינטון, ובאראק אובאמה היו רוצחים, ובקנה מידה גדול בהרבה. כמו שיהודי חם אמר פעם - הכל יחסידווקא שורת המחץ בסוף שגוייה
לא עשיתי סקר, אבל נראה לי שעניי העולם שואפים להיות עניים במדינות כמו גרמניה, הולנד, דנמרק וכו׳. מקומות עם רפואה ולימודים זולים/חינמיים ועדיין יש פתח להפוך להיות עשיר אם אתה חרוץ. בארה״ב אולי האוטו והאייפד יותר זולים, אבל חדר לידה או ניתוח, או אוניברסיטה זה כבר מעבר לאפשרות של עניים.עניי העולם לא רוצים להשאר כאלה
אמנם אם להיות עני עדיף להתגורר בגרמניה או דנמרק, אך הסיכוי לצאת ממצב העוני ולהתעשר גדול יותר בארה"ב. ואת הסיכוי הזה אנשים מבקשים