בס"ד
לפעמים אנו נתקלים במצב מסוים והוא לא מסתדר לנו עם ההיגיון, או עם חוש הצדק. אנחנו ב"בעיה". ואיך מתמודדים עם בעיה? כמובן, מספקים לה "פתרון". וכאשר הבעיה בנושאים חברתיים-כלכליים, שאנחנו כיחידים מתקשים לפתור, ממי נבקש שיספק את הפתרון? כמובן, מהמדינה.
בעולם המחשבים, בעיה מכונה 'באג'. כאשר מתגלה באג, ממי מבקשים פתרון? כמובן, מהמהנדסים. מתי אנו מזהים "באג"? כאשר משהו לא פועל על פי ציפיותינו, משתבש לכאורה. האם זה תמיד באג? מסתבר שלפעמים זה איננו באג, אלא זו בדיוק הייתה כוונת המהנדסים. ההתנגשות בין הדרך בה פועלת מערכת לבין הציפיות שלנו משתקפת בביטוי מעולם התוכנה: It's not a bug, it's a feature. זה אינו כשל או טעות, אלא תכונה מאפיינת של המערכת.
אז הנה דוגמאות מהחיים:
"בעיית החלשים"
עובדים הם חלשים, המעסיקים הם החזקים. שוכרי דירה הם חלשים, המשכירים בעלי הדירה הם החזקים. עניים הם חלשים, העשירים הם החזקים. רוב האנשים רואים זאת כבאג – "בעיית החלשים". ולכן הם רוצים שהמדינה תספק את הפתרון: להגן על החלשים.
דקדוק לשוני: האם צריך לספק "הגנה" לחלשים? הגנה נדרשת כאשר קיים תוקפן. מולו צריך להגן. וזה ללא ספק תפקידה של המדינה – לספק הגנה מתוקפנות. אבל האם ה'חזק' הוא 'תוקפן' על החלש? האם ביל גייטס מפעיל תוקפנות על עני שמעדיף להיות בטלן ושיכור? או אפילו על אדם הגון שגורלו המר הפך אותו לישיש חסר כל?
לכן השימוש במונח "הגנה" שגוי. החלש לא זקוק להגנה, איש לא תקף אותו. המדינה לא נדרשת "להגן" על החלש, כי אין כלפיו כל תוקפנות. מה המונח הנכון? "עזרה". המדינה מתבקשת לעזור לחלש. לא מול התוקפן שאיננו, אלא פשוט כעזרה למצבו החלש.
"בעיית הטרמפיסט"
מדינת החופש היא מדינה, לא אנרכיה (העדר שלטון), יש לה תפקיד: הגנה על הזכויות הטבעיות של הפרט, ובהן הזכות לחיים. לשם כך המדינה צריכה לקיים צבא, וזה עולה הרבה כסף. היות וכולם נהנים מן ההגנה שמספק הצבא, ואין יכולת לסנן מן ההגנה חלק מהאזרחים ('מוצר ציבורי'), מתבקש שכולם ישתתפו במימון הצבא.
במדינת חופש ללא חובת תשלום מיסים, מי שמסרב להשתתף במימון, למרות שהוא נהנה מהגנת הצבא, הוא טפיל על חשבון האחרים.
כולם רואים זאת כבאג – "בעיית הטרמפיסט", ולכן כולם רוצים שהמדינה תספק את הפתרון: מימון הצבא והמשטרה באמצעות מיסוי.
"בעיית כשל השוק"
מונופול וקרטל פוגעים בתחרות. הם גורמים למחירים להיות יקרים מידי. גם היצף (דמפינג) פוגע בתחרות. הוא גורם למחירים להיות זולים מידי. גם אנשים טובים, המצדדים בקפיטליזם, רואים את הפגיעה בתחרות כבאג – "בעיית כשל השוק". לכן הם דורשים שהמדינה תספק את הפתרון: על המדינה להסיר את כשלי השוק, באמצעות פיקוח על הגבלים עסקיים ("רשות התחרות").
האם זה באג, או שזה ה- feature?
בעיית החלשים, בעיית הטרמפיסט, ובעיית כשל השוק – האם הן באמת באגים?
אלו הם מצבים שעשויים להתקיים באופן טבעי. מהו "טבעי"? כאשר לא מופעלת כל כפיה. יחסי הגומלין (אינטראקציות) בין כל הצדדים למצבים אלה מתקיימים מרצונם החופשי, ללא הפעלה של תוקפנות. כל צד יכול לבחור האם להיכנס ליחסי הגומלין למרות היותו "חלש" או "מסיע טרמפיסטים" או "מוכשל שוק", ובאותה מידה הוא יכול לבחור לא להיכנס ליחסי גומלין אלה.
בעיית החלשים – בכל תחום בחיים ישנם חזקים וחלשים. למשל, שרירנים מול חלשלושים, בעלי שכל איתן מול רפי שכל, יפהפיות מול מכוערות. בעלות אופי חזק מול חלשות אופי, יצירתיים מול חסרי יצירתיות, חרוצות מול עצלניות, וכו'. זהו המצב הטבעי.
בעיית הטרמפיסט – הטרמפיסט נהנה מבלי לשלם עבור הנאתו. הוא טפיל וזה מאד מקומם. אבל! האם הטרמפיסט מפעיל כפיה על מישהו? האם הוא משתמש באלימות, בתוקפנות?
בעיית כשל השוק – ראשית, עצם השימוש במונח "כשל שוק" מכשיל. "שוק" לא יכול להיכשל, מסיבה מאד פשוטה: אין כזו ישות "שוק". "שוק" הוא תמונה דמיונית בעיני המתבונן. יוסי נכשל בטסט. צה"ל נכשל בראשיתה של מלחמת יום כיפור. מנצ'סטר יונייטד נכשלה לזכות באליפות. יוסי, צה"ל ומנצ'סטר יונייטד הם ישויות. "שוק" איננו ישות אמיתית, הוא ישות בתחפושת, ישות מדומה. ישות יכולה להיכשל. ישות מדומה לא יכולה כלום. היא כלל לא קיימת במציאות.
אם ישות (אמיתית) נכשלת, צריך לתקן. כישלון הוא בעיה שצריך לפתור. מונופול וקרטל אכן יוצרים מחירים גבוהים ממחירי תחרות. וכמובן, כל צרכן מעדיף מחירים נמוכים. היצף יוצר מחירים נמוכים ממחירי תחרות, וכל יצרן מעדיף שלמתחריו לא יהיו מחירים זולים ממנו. אז מה?! מיהו בדיוק זה שנכשל, ומה בדיוק צריך לתקן? מדוע העדפות הצרכן והיצרן גוברות על העדפות המונופוליסט, והמוכר בהיצף?
לכן, מצבים אלה אינם "בעיה". זה לא באג, It's a feature.
אז מה איננו feature אלא באג, מהי "בעיה" אמיתית?
מאד פשוט: פגיעה בזכויות לחיים, לחרות ולקניין. ישנה רק דרך אחת ליישם פגיעה כזו – באמצעות כפיה. בתוקפנות. אם לא תפעל כרצוני – אתה תחטוף! אראה לך את נחת זרועי!
בדוגמאות שהוצגו, האם ה"חזק" פגע באיזושהי זכות של ה"חלש"? אז מה מקנה לאדם "חלש" זכות מוסרית להפעיל תוקפנות על אדם "חזק", כדי לקחת ממנו עזרה? האם ה"טרמפיסט" פגע בחרות או בקניין של מממני הצבא (מרצונם החופשי)? מה מקנה לפלוני ששילם כסף למימון הצבא זכות מוסרית להחטיף לטרמפיסט? האם בעל מונופול פגע בזכות הקניין של הצרכן? אז מה מקנה לצרכן כלשהו זכות מוסרית לכפות על היצרן את המחירים שהוא רוצה לשלם?
היותו של אדם כלשהו "חלש", או "מסיע טרמפיסטים", או "מוכשל שוק" לא רלבנטית. רלבנטי רק דבר אחד: הפגיעה של אותו אדם בזכויות החרות והקניין של האדם האחר – החזק, הטרמפיסט ומכשיל השוק. הכפייה היא המעשה הלא-מוסרי, התוקפנות שאותו "חלש" מפעיל.
מקובל עלינו שליוסי "החלש" אסור לתקוף ולשדוד את צביקה "העשיר" בלילה חשוך בסמטה אפלה. אם ל"חלש" אסור להפעיל כפיה ותוקפנות, כי זה לא מוסרי, מדוע כאשר המדינה היא שמפעילה את הכפייה והתוקפנות, אותו מעשה-רע לפתע נהיה מוסרי?!
המדינה שהיא ישות משפטית לא-ממשית (בדומה לחברה בע"מ) הופכת מגורם שנועד להגן על זכויות הפרט לכלי להפעלת תוקפנות חוקית. כלי בידי אנשים מאד ממשיים (לא קיימת אפשרות אחרת): קבוצות לחץ, לוביסטים, וחברי כנסת שיוזמים את החוקים לביסוס התוקפנות מצד המדינה באמצעות חוקים – כל אחד ומניעיו ואמונותיו, כל אחד ושכרו. אין בהכרח קשר בין חוקי מדינה לבין מוסר. גם בצפון קוריאה יש חוקים.
אז מה ...
זה מגונה לעזור לחלש? זה לא בסדר ללמד את הטרמפיסט לקח? צריך למחוא כפיים למונופוליסט? לא, לא ולא.
אפשר וצודק לטפל ב- features אלה, אבל... ללא התוקפנות והכפייה של המדינה.
• ה"חלש" באמת חלש. הוא זקוק לעזרה. העזרה יכולה להגיע מהחזק. יש לו די והותר. זוהי גמילות חסדים, סולידריות. היא יכולה לנבוע ממצווה דתית, או ממצוות לב הומניסטית. מתנדב, המנקה את הבית ועושה קניות לשכנו הישיש הערירי, עושה מעשה טוב. זהו התחליף הצודק לביצוע אותן הפעולות בסטטוס של עבד (שעובד בכפייה ובניגוד לרצונו עבור אחר). תרומה מרצון לנזקקים היא ערך אנושי. היא האלטרנטיבה הראויה לסחיטת אותו סכום באיומי אקדח.
איזה משוואה לוליינית הצליחה ליצור שוויון בין תרומה מרצון ועזרה לזולת לבין מסים, בין רצון טוב לבין כפייה? ואיך שיווק משוואה זו עובר ללא כל ערעור את הרדאר המחשבתי והמוסרי של כל אדם (כמעט)?
• הטרמפיסט נבלה? הוא טפיל וזה מקומם? אכן.
מה עושה נהג מכונית שלא רוצה להסיע טרמפיסט? מאד פשוט, הוא לא מסיע אותו. כך יכולה לנהוג גם מדינת חופש. היא לא תמכור לטרמפיסט את שרותיה. סירבת להשתתף במימון שרותי ההגנה? אתה טרמפיסט (כי אין דרך לסנן אותך משירותי ההגנה שהמדינה מספקת) – אין בעיה. לא נכפה עליך מיסים, אבל אין לך הצדקה מוסרית לתבוע ששרותי מדינה אחרים יחולו עליך. פושעים יפגעו בך? המשטרה ובית המשפט לא מטפלים באנשים כמוך. במציאות העולמית הקיימת, כדי להיכנס למדינה כלשהי נדרש דרכון, ורק למדינות יש סמכות להנפיקו. אתה רוצה לנסוע לחו"ל וצריך דרכון? רוצה להצביע בבחירות? תישאר ברצון.
• למותג 'קוקה קולה' נתח שוק עצום. הוא נחשב למונופול בתחום משקאות הקולה, וככזה הוא כפוף לרגולציית ההגבלים העסקיים ("חוק התחרות"). האם לצרכן בישראל אין ברירה אלא לשתות 'קוקה קולה' ? לצרכן יש ברירה. אפילו מספר אפשרויות: 'פפסי קולה', ו'קולה RC'. אפילו סתם מים. והמאלף שהן זולות מ'קוקה קולה'.
שאלה מעניינת היא כיצד הגיעה 'קוקה קולה' למעמד של מונופול, ולנתח שוק כה גדול? התשובה המפתיעה: רוב הצרכנים מעדיפים לשתות קולה על פני מתחרים. הצרכנים הם שהפכו את 'קוקה קולה' למונופול. החברה מנצלת את הביקוש הרב למוצריה, (ואולי) גובה מחירים בהתאם.
רוצים ללמד את קוקה קולה לקח? רוצים להפסיק למחוא כפיים למונופול? קדימה. מה הבעיה?! פשוט הזיזו את עצמכם 2 מטר ימינה או שמאלה, בעמדכם מול מדף המשקאות, והופ! 'קוקה קולה' יחדל להיות מונופול. סביר שבמהרה גם המחיר ירד. רוצים פתרון אחר? לכו על חרם צרכנים.
המדינה פותרת את "בעיית החלשים" באמצעות תשלומי העברה ורגולציה (למשל חוק שכר מינימום). לא חייבים להיות קפיטליסט קיצוני כדי להתנגד לזה. הרי במקרים רבים תשלומי ההעברה לא מגיעים לידי החלשים באמת אלא למי שחזקים בלשרוף צמיגים. גם קל להבין ששכר מינימום פוגע דווקא בחלשים ביותר. קפיטליסט טוב יתנגד לתשלומי העברה אפילו לחלשים באמת, שכן העזרה לאותו מיעוט קטן צריכה להיעשות מתוך רצון טוב של התורמים, מתוך סולידאריות – לא בכפיה. זו לא בעיה של המדינה.
אבל, גם קפיטליסטים נכבשים תחת גלגלי הרטוריקה החברתית המוצלחת. רבים וטובים רואים את הטרמפיסט ואת כשל השוק כ"בעיות" שאפילו מדינה קפיטליסטית צריכה לפתור. מדוע? כי תפקיד המדינה הקפיטליסטית להגן על התחרות החופשית, ולהילחם במונופול, לדוגמא, שפוגע בתחרות החופשית.
נקודת המוצא שלהם היא כלכלית-הנדסית; וזו מחוזקת בגישה מוסרית-תועלתנית: למקסם את התועלת למירב האנשים. טעותם נובעת כבר מנקודת המוצא, ומכאן ואילך הסטייה מתרחבת: התעלמות (או "התפשרות") מזכותו הטבעית של הפרט לחירות ולקניין. לטעמם, עומדת למדינה הזכות והרשות – וכמובן הסמכות – לפגוע בחירות ובקניין, ב"מקרים מוצדקים", או בלשון בית המשפט "לתכלית ראויה". לדוגמה: הגנה על תחרות חופשית, או "טובת הציבור" – תועלת למירב האנשים.
ומה עם המיעוט, אפילו הקטנטן שמשלם את המחיר, שחירותו וקניינו נפגעים? אין תשובה ולא יכולה להיות תשובה. רשות התחרות מגינה על הציבור מפני המונופוליסטים החמדניים, נכון? רק שבין השורות נחבאת ההנחה שהמונופוליסט איננו חלק מ"הציבור". למה איננו חלק מ"הציבור"? אין תשובה.
מדינת החופש רואה אנשים, פרטים. היא לא רואה "ציבור" או "טובת הכלל". מדוע? כי אין חיה כזו. "ציבור" הוא ישות מדומה. אדם, פרט, הוא ישות אמיתית. מדינת החופש נועדה להגן על זכויות החירות והקניין של האדם, הפרט.
הערה: השימוש במשפטים השגורים "המדינה פותרת" או "המדינה מגינה" הוא לנוחיות הטיעון בלבד. במציאות – המדינה לא מצליחה, למרות המאמצים והתקציבים, "לפתור" או "להגן".
לוי שרגאי
תוודה
כרגיל, ענייני, יעיל וקולע.השגה
כתבת: סירבת להשתתף במימון שרותי ההגנה? אין בעיה. לא נכפה עליך מיסים, אבל אין לך הצדקה מוסרית לתבוע ששרותי מדינה אחרים יחולו עליך.זה יפה בתיאוריה. לא במציאות. אין כאן התיחסות לאותם שתרמו תרומה חלקית (היו בצבא, לא משלמים מסים. אולי אפילו נפצעו שם. לא היו בצבא, ומשלמים מסים רבים. נכים ושאר קשי יום שבאמת לא מרצון אינם משלמים מסים, הם מודים בחיובם, כשיהיה להם ישלמו). ועיקר הבעיה היא כמה אנשים באמת ישלמו את המס. הרי הרבה מאד יאמרו, כרגע אני לא צריך משטרה או דרכון, בינתיים חבל לשלם מס, כשנצטרך, נראה מה לעשות, דיה לשמחה בשעתה. בינתייים לא יהיה צבא, ואחר כך כבר לא ניתן לפתור מאומה.
שתי הערות
קודם כל, למנוע שירותים של המדינה ממי שלא משלם מיסים - זאת בעצם כפיה. כמו שציינת, חלק מהשירותים הם מונופול של המדינה (דרכון), כך שמניעתם זה בעצם ענישה.שנית לגבי היצף: הכוונה היא לצורת תחרות שמטרתה לנצל הון קיים כדי למנוע תחרות, ואז להעלות מחירים בחזרה. לדוגמא: אני מפעיל קו אוטובוס לעיירה רחוקה וגובה הרבה כסף. לצורך העניין הבה נניח שלמרבית התושבים אין רכב פרטי. יזם צעיר ונמרץ לוקח הלוואה, קונה אוטובוס ומתחיל להתחרות בי. אני מוריד את מחיר הנסיעה אצלי למעט, או אפילו אפס, מפני שיש לי קוים רווחיים במקומות אחרים, וצברתי הרבה כסף. אני יכול לחכות עד שהמתחרה יפשוט את הרגל. ואז להעלות בחזרה את המחיר.
קוקה קולה היא אכן לא מונופול.
מונופול
אודי אמר/ה :מיקרוסופט הייתה ידועה בטקטיקות דורסניות אילו כנגד המתחרות שלה בשנות ה-90. והיא לא היחידה, ואף על פי כן היא הפסידה לחלוטין הרבה מאוד פלחי שוק למתחרות קטנות בהרבה, והרווח הוא של הלקוחות. תחרות היא לא משוואה של נעלם אחד (הון) אלא אינטרקציה הרבה יותר מורכבת ובלתי צפויה, ולרעיונות טובים יש נטיה למשוך הון רב. עיין ערך Uber.
תשובה ליהושע ולאודי
המדינה הקיימת היא אטטיסטית. מעצם מהותה היא לא מקבלת את עקרון היסוד של זכויות החירות והקניין. לא רק שהיא מפרה אותן לרוב, גם בלתי אפשרי שיהיה לה כל קריטריון אובייקטיבי לגבולות ההפרה. הקריטריון היחידי הוא די כח פוליטי להעברת חוק.המאמר דלעיל, בעקביות עם תפיסת העולם של 'קו ישר', לא עוסק במדינה האטטיסטית. הוא מנסה לקדם, רעיונית, סוג משטר שונה: מדינת החופש. זו מיוסדת על עקרון זכויות החירות והקניין. ישנה רק דרך אחת להפרתן - בכפיה, בכח הזרוע. מדינת החופש לא מפרה זכויות אלה. היות ומיסוי ורגולציה נעשות בכפיה, מדינת החופש לא משתמשת בכלים אלה.
האם מדינת החופש הוא אוטופיה ? ממקומנו כיום - כן. האם היא אפשרית בעתיד ? למה לא ?! מישהו זוכר את הקצבת ה-$ לנסיעות לחו"ל ? את המונופול של הטלביזיה, אל על ובזק ? כך היה בימי מפא"י, וגם בשלוט הליכוד בשנות ה- 70-80. לפני 40 שנה אמרו לפרופ' עזרה זהר זצ"ל ול'עצמאות' שמט"ח חופשי וביטול המונופולים זו אוטופיה. ו ... האוטופיה התגשמה. גם להרצל אמרו שמדינת היהודים היא אוטופיה. ב"ה, האוטופיה היתה למציאות.
כיצד עוברים ממדינה אטטיסטית למדינת החופש ? שאלה עצומה, אבל היא הנדסית, לא עקרונית. סביר שזה יתרחש בתהליך, כשבכל שלב יבוטלו חוקים ומוסדות שונים שפוגעים בחירות ובקניין.
האם השלב הראשון יהיה דווקא ביטול גורף של המיסוי ? כנראה לא. סביר שלאחר יישום צעדים משמעותיים לכיוון מדינת חופש מלאה, הרעיון של ביטול מיסוי ורגולציה יתפס, ע"י חלק נרחב בציבור, כמובן מאליו.
וכשזה יתממש, כיצד מדינת החופש תממן את שרותיה הספורים ? ממכירה שלהם. העקרון הברור מאליו: מי שלא ירכוש את שרותיה, מובן שלא יוכל להנות מהם.
ליהושע
מה יהיה עם קשי היום שרוצים לשלם "דמי חבר" למדינה, אבל באמת אין להם ? שאלה חזקה, אבל היא תקיפה גם לרכישת אוכל וביגוד, וחינוך לילדיהם. התשובה זהה: הם יצטרכו להעזר בצדקה, סולידריות, רצון טוב, של אנשים שיש להם.
לבעית המרכזית, שביטויה: כרגע אני לא צריך משטרה או דרכון, בינתיים חבל לשלם. האם רוב האנשים לא עושים ביטוח נגד רעידת אדמה ? הרי 100 שנים לא היתה. כמה אנשים יחשבו שאין צורך לממן את צה"ל, כי כבר 100 שנים אף אויב לא מבקש להשמידנו ?
ואם בכל זאת לא יהיו לכך מספיק אנשים ? אז כנראה אין להם ולמדינתם זכות קיום.
[ומתוך סקרנות, הזהו מר יהושע רזניק, ה-פרקליט ?]
לאודי
האם זו כפיה למנוע שווארמה ממי שרוצה אותה חמה ועסיסית בפיתה, אך לא מוכן לשלם עבורה לבעל הסטקיה ? מדוע יש למדינה חובה מוסרית לספק דרכון לטרמפיסט שלא שם קצוץ על הגנתה ?
לשאלת ההיצף: נניח שתארת נכון את התהליך (וכלל לא בטוח שזה כך. אם זה ביזנס טוב, יהיו לו עוד יזמים) - אז מה ?! מדוע אין ליזם זכות להעלות ולהוריד את המחיר ? המחירים הם שלו. האוטובוס הוא שלו. האם הוא כופה משהו על מישהו ? חירותו להפעיל את העסק שלו כרצונו לא הוענקה לו ע"י המדינה. זכויות החירות והקניין הן שלו מעצם היותו. אלו זכויות טבעיות.
נכון, לנו כנוסעים מאד מתאים מחיר נמוך. נכון, לנו כמתחרים מאד מתאים שהוא לא יקרע אותנו במחיר זול. אז הרצון שלנו להיטיב עם עצמנו מקנה לנו איזושהי זכות מוסרית להחטיף ליזם, להפעיל נגדו כפיה ? לפגוע בחירותו וקניינו ?