שבת, 13 נובמבר 2021 18:42

שר הביטחון בני גנץ אישרר את ה"ספר הלבן" נגד מכירת קרקע פרטית ליהודים

בני גנץ אוסר על מכירת קרקעות ביהודה ושומרון בין אנשים פרטיים (אם הקונה יהודי). גנץ, כמו אנשי ממסד שלטוני לפניו, פוגע בזכות אדם בסיסית של בעל קרקע ערבי שחפץ לממש את קניינו למרבה במחיר.

השלטון הטורקי בארץ ישראל גילה עוינות לרכישת קרקעות על ידי יהודים ב-36 שנות ההתיישבות בעת החדשה 1878-1914, מייסוד פתח תקוה ועד תחילת מלחמת העולם הראשונה. למזלנו, האימפריה העותומנית הייתה בשלבי גסיסה סופנית ומתן "בקשיש" (שוחד) לפקיד הטורקי עזר ל"פירושים שונים" של הוראות השלטון המרכזי.

בתקופה הטורקית רכשו יהודים כ-420,000 דונם בארץ ישראל שממערב לירדן. כ-1.5% משטחה של ארץ ישראל, כ-7% מהשטח הראוי לעיבוד. הוקמו 48 "התנחלויות" פרטיות מראש פינה ועד לתל אביב (עדיין לא היו אז קיבוצים), ובערים הוותיקות כמו ירושלים וטבריה התעבו שכונות יהודיות על קרקעות שנקנו מערבים.

תחת 30 שנות שלטון המנדט הבריטי נרכשו על ידי יהודים פרטיים ומוסדות יהודיים כ-1.5 מיליון דונם נוספים ועליהם הוקמו כ-270 "התנחלויות" נוספות. כל היישובים ה"וותיקים" התרחבו על קרקעות שנרכשו מערבים. הספר הלבן הבריטי שפורסם ב-1939 הגביל מכירת קרקעות ליהודים ברוב שטחי ארץ ישראל. הפקידים הבריטים אמנם לא לקחו "בקשיש", אך התפתחו דרכים יצירתיות אחרות לרכישת קרקעות ע"י יהודים (בעיקר ע"י הקרן הקיימת) תוך עקיפת האיסור הבריטי.

הברון אדמונד דה רוטשילד, הציוני הראשון במעלה אחרי תיאודור הרצל, "הסתדר" מצוין עם הטורקים וגם עם הבריטים. ערב מלחמת העולם הראשונה היו בבעלותו כ- 235,000 דונם (כ-56% מכלל הקרקעות שבבעלות יהודית!). תחת שלטון המנדט הבריטי רכשה משפחת רוטשילד עוד כ-270,000 דונם. על הקרקעות הוקמו עשרות ישובים, מפעלים ויקבים, הרוטשילדים אף עזרו לרוטנברג להקים את חברת החשמל (הפרטית). אדמונד דה רוטשילד התנגד לנאומים "חוצבי הלהבות" של המנהיגים הציוניים ואמר להם מספר פעמים "למה לכם להתהלך ולנאום נאומים ולעורר תשומת לב?" – גישתו הייתה מעשית – לקנות קרקעות, לבסס התיישבות, חקלאות ותעשייה.

לאחר קום המדינה העבירה משפחת רוטשילד כמעט את כל קרקעותיה למדינת ישראל –טעות גדולה שמשפיעה לרעה עד היום על התפתחות הבנייה ומחירי הדירות בישראל. עדיף אילו נמכרו הקרקעות לאנשים פרטיים ואת התמורה היה רוטשילד תורם למדינה...

תמיד היו "אידיוטים שימושיים"

כך כינה ולדימיר לנין, לאחר המהפכה הקומוניסטית, אינטלקטואלים מערביים תמימים שהאמינו באידיאולוגיה הקומוניסטית. "שימושיים" – כי ניתן להסתייע בהם לערעור החברה המערבית.

אחד מהאידיוטים השימושיים אצלנו היה יהודה מגנס, רב רפורמי שעלה לארץ מארה"ב, התחיל דרכו כציוני, הקים יחד עם חיים וייצמן את האוניברסיטה העברית בירושלים (1925) והיה בהמשך לנשיאה. מגנס ומקורביו פעלו נגד התנועה הציונית לטובת הקמת אוטונומיה ערבית-יהודית בחסות המנדט הבריטי בה ייקבע מראש שהיהודים יהיו מיעוט ועליה יהודית תוגבל. מגנס גם תמך בהגבלת מכירת קרקעות ליהודים כדי שלא לבסס "דומיננטיות יהודית".

לאחר עליית היטלר לשלטון הציע אלברט איינשטיין למגנס ליצור באוניברסיטה בירושלים עשרות חצאי משרות לפרופסורים יהודים מגרמניה שסולקו על ידי הנאצים וכך יוכלו לקבל מהבריטים רישיון עליה לארץ. מגנס דחה את איינשטיין כי הרעיון יסייע ל"דומיננטיות יהודית" ויעורר התנגדות ערבית.

בתחילת מלחמת העצמאות (1948) דרש מגנס בפגישה עם נשיא ארה"ב טרומן לעצור תרומות של יהודי ארה"ב למדינה הצעירה, ולהטיל סנקציות על ישראל. מגנס האמין שדרכו תקדם שלום יהודי-ערבי וכי הסדר כזה יתקבל בהתלהבות על ידי הקהילה הבינלאומית. אכן "אידיוט שימושי".

לעומת זאת, בסמוך להקמת המדינה לחצו האמריקנים על בן גוריון לוותר על קרקעות בנגב לטובת "מסדרון יבשתי" שיחבר את מצרים לירדן. בן גוריון לא דמיין "מזרח תיכון חדש" וענה: "ישראל לא קמה לפי החלטת האו"ם, אלא במלחמה על חייה...אילו חיכתה לארצות הברית או לאו"ם, היא הייתה מתחסלת".

"[עם] כל הכבוד למוסדות או"ם וחברותיה... כל עוד שכנינו זוממים לכלותינו... עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים"!

ואז הגיע תורו של בני גנץ...

שר הביטחון הישראלי החליט (בניגוד להמלצת משרד הביטחון וצה"ל משנת 2019) לא לבטל את החוק הירדני האוסר על מכירת קרקעות ליהודים. בני גנץ אוסר על מסחר בקרקעות ביהודה ושומרון בין אנשים פרטיים (אם אחד מהם יהודי). מחמיד מחברון מעוניין למכור קרקע למשה כהן – אבל בני גנץ אוסר. גנץ חזר על הנימוק של יהודה מגנס: "מניעת חיכוך עם הרשות הפלסטינית".

קל לדמיין את הסערה הצפויה אילו איסור דומה היה מוטל על יהודי במדינת ישראל למכור קרקע פרטית, או דירה, למוסלמי. ערבי, גם תושב חוץ, רשאי היום לקנות דירה בישראל – אפילו ברמת אביב.

גנץ, כמו אנשי ממסד שלטוני לפניו, פוגע בזכות אדם בסיסית של בעלי קרקע ערבים שחפצים לממש את קניינם למרבה במחיר. שני אנשים פרטיים רוצים לממש עסקה כלכלית ביניהם, האחד מוכר השני קונה. שניהם פועלים מרצון חופשי, אבל ממשלת ישראל מגבילה ואוסרת. ממשלה במדינת חופש לא צריכה להתערב בעסקאות מרצון בין אנשים פרטיים.

הממסד הישראלי הדמוקרטי עושה יד אחת עם הדיקטטורה הפלסטינית בהפרת זכות אדם בסיסית: זכות הקניין. בדיקטטורה הפלסטינית, העונש על מימוש זכות הקניין במכירת קרקע ליהודי הוא עונש מוות. בדמוקרטיה הישראלית, העונש על יהודי שיעקוף את האיסור (כמו בזמן הבריטים) – טרם הועמד למבחן.

פוליטיקאים לא צריכים לעסוק בבנייה ובהתיישבות – לא ביהודה ושומרון ולא בתחומי "הקו הירוק". שום מדינה לא הקימה את ראשון לציון, את חדרה או את תל אביב – משקיעים פרטיים בנו – כך צריך היה להמשיך בתנופת התיישבות גם לאחר קום המדינה. המדינה לא צריכה להתערב בהרחבות במושב בית חנן, בבניית שכונה חדשה בפתח תקווה, או בבנייה במעלה האדומים – יזמים ואנשים פרטיים יעשו זאת טוב ומוסרי מכל פקיד ממשלתי.

יהודים שחפצים להקים יישוב צריכים לקנות קרקע מבעליה (יהודי או ערבי) ולהקים יישוב בכספם, ללא מעורבות המדינה ולא על חשבון משלם המיסים. במקום זאת, כרגיל במקומותינו, הממשלה הפקיעה קרקעות, בנתה עיירות ויישובים משני צידי "הקו הירוק", השקיעה כספי ציבור, הפכה עסקאות נדל"ן ל"התנחלויות", למחלוקת לאומית ולסכסוך בינלאומי – במקום שבניית בית או יישוב יהיו עניין פרטי בין קונה למוכר, בין משקיעים ויזמים לבין קונים.

המושבה ראש פינה הוקמה תחת ריבונות טורקית, כפר ויתקין הוקם תחת שלטון בריטי. שאלת הריבונות על שטח אינה קשורה לזכות הפרט לקנות או למכור את קניינו. שאלת "עתיד יהודה ושומרון" אינה קשורה לזכות יסוד של ערבי למכור קרקע ליהודי ולהיפך.

בני גנץ, בתפקידו כשר ביטחון, הוא רק החוליה האחרונה בשרשרת ארוכה של התנכלות שלטונית להתיישבות יהודית פרטית בארץ ישראל: טורקים, בריטים, ממשלות ישראל, ועכשיו בני גנץ. גם הנימוק בו תרץ את החלטתו – "[ההחלטה] נועדה למנוע חיכוך עם הרשות הפלסטינית" – לא שונה מהנימוק הבריטי להכרזה על "הספר הלבן" (1939).

2620

מעורבות ממשלות ישראל בהתיישבות ביש"ע – הזיקה לא פחות מנזקי מעורבותן בבנייה בתחומי הקו הירוק – גם הזינוק במחירי הדיור בימים אלה הוא תוצאה של מעורבות המדינה בבנייה ובקרקעות.

ההתיישבות היהודית בארץ ישראל עד מלחמת השחרור הייתה חריג בדברי ימי האנושות, בהיסטוריה של השתלטות עם על אדמה בדרך לגיבוש ריבונות. יהודים (עד 1948) לא כבשו קרקע בכוח, לא שרפו כפרי "ילידים" ולא שחטו אותם כמנהג עמים נורמליים לאורך ההיסטוריה. יהודים קנו בכספם את הקרקעות – ממוכר מרצון לקונה מרצון. תופעה מוסרית נעלה, ללא תקדים היסטורי.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה

 

עודכן לאחרונה ב שבת, 01 ינואר 2022 18:14
שחרורון
כל מה שממשלה נוגעת בו הופך לחרא
ממשלת ישראל לא שונה
3
לוי.
מדע דמיוני ...
הבה נדמיין את הנשיא אובמה (או נשיא יותר פרוגרסיבי, בעתיד, שיישם את מורשתו) אומר לראש ממשלת ישראל, נתניהו, או מי שלא יהיה: ממשלת ישראל נדרשת להפסיק לבנות בהתנחלויות !
ומה עונה ראש ממשלת ישראל? אחותי, זה לחלוטין מחוץ לתחום של ממשלת ישראל. החוקה בישראל מגינה ללא עוררין על זכות הקניין. כל ההתנחלויות, וכל בניה בהן, הן פעולות פרטיות בין קונה מרצון למוכר מרצון. המדינה לא מעורבת בתכנון, אישור, בניה בפועל, מימון, סיבסוד, וכיו"ב. דרישתך מגוחכת בדיוק באותה מידה כאילו דרשת מממשלת ישראל לעצור את מכירת הפלאפל.

וכעת נדמיין עמותת "שוחרי שלום" שעותרת לבג"צ בעניין ההתנחלויות, ובג"צ עונה: חברים, אם יש לכם טענה כלשהי התכבדו והגישו תביעה אזרחית. כל נושא ההתיישבות והבניה, בתוככי מדינת ישראל, בשטחים המוחזקים על ידה, ובכל רחבי הגלובוס, אינם בתחום הסמכות של בג"צ. הרי ישראל כמדינה כלל לא מעורבת, באף צורה שהיא, בהתנחלויות.

טוב, כדי שדברים אלה לא יהיו מדע דמיוני, נחוץ שינוי פעוט בנקודת המוצא: הכרה בלתי מעורערת בזכות האדם הטבעית לקניין. מאד פשוט.

... רק שנדרשת מידה לא מבוטלת של מדע דמיוני כדי להגיע להכרה זו.

4
נועם
לא להתנחלויות
איסור מכירת הקרקעות הוא נכון, כי הוא בולם את ההתנחלויות.
וההתנחלויות מסכנות את עצם קיומנו.
ההשוואה בין ההתנחלויות של היום להתיישבות בתקופת התורכים והבריטים שגוי מיסודו, כי הוא לא לוקח בחשבון את השינויים הפוליטיים והדמוגרפיים מאז ועד היום.

-9
צבי
במה קידשת את גבולות 67 ולא את 48?
במה המתנחלים של 67 מסוכנים יותר מהמתנחלים של 48?
1
נועם
ההבדל הוא בעיקר דמוגרפי
"המתנחלים של 67" רוצים לספח את כל השטח מהירדן לים. פירוש הדבר חיסול אוטומטי של מדינת ישראל.
זאת בגלל שבין הירדן לים היהודים מהווים בערך מחצית בלבד, ואין יהודים מחו"ל שרוצים עוד להגיע לפה במספרים משמעותיים.
"המתנחלים של 67" הם אנשים דתיים, ולכן הם אינם מבינים זאת. לדעתם אלוהים שלח אותם להתנחל והוא זה שיפתור את הבעיה. והם גם יודעים איך אלוהים יפתור את הבעיה: הוא יקים כאן מדינת הלכה לא-דמוקרטית, שתהיה רודנות אפרטהייד (בלשון עדינה).
לעומת זאת, בראשית הציונות המאזן הדמוגרפי היה באופן עצום לטובת הציונות. בארץ הייתה רק אוכלוסייה דלילה של חצי מיליון פלסטינאים, לעומת מיליוני יהודים במצוקה שארץ ישראל הייתה אמורה להיות פתרון עבורם.

-3
זוהר
התגובה שלך היא צינית נכון?
כמנט שום דהר ממה שכתבת לא נכון.
"המתנחלים של קוי 67" הם לא מקשה אחת. לא כולם חושבים אותו דבר ובטח שלא כולם רוצים לספח את כל השטחים לישראל. הם גם ממש לא כולם דתיים (כפי שליברמן, לדוגמה, יכול להעיד על עצמו).
בנוסף, מה שהם רוצים לא קשור לזכויות האדם שלהם.
בין הירדן לים היהודים מהווים יותר ממחצית. יש בערך 3.5 מיליון ערבים (לא כולל בעזה) ובערך 6 מיליון יהודים.
אגב, גם הערבים הם לא מקשה אחת של שונאי אדם צמאי דם.
בראשית הציונות היהודים היוו פחות מ-10% מהתושבים בין הירדן לים (תלוי מתי). אף אחד לא הבטיח להם שמליוני יהודים יעלו לישראל (רובם, ממש לא היו במצוקה. שוב, תלוי מתי). או שמליוני ערבים לא יעדיפו להגיע אליה (כפי שאכן הגיעו) . וגם היום יש יותר יהודים מחוץ לישראל מאשר בתוך ישראל.
אגב, בשטחי c יש יותר יהודים מערבים.
כל זה כמובן לא קשור לזכותם של בני אדם לרכוש קרקעות איפה שבא להם בלי קשר למוצעם או לדתם. בכל מקום, מלבד בשטחים מסתבר.

2
לוי.
דעה פוליטית VS זכויות האדם
נועם אמר/ה :
איסור מכירת הקרקעות הוא נכון, כי הוא בולם את ההתנחלויות.
וההתנחלויות מסכנות את עצם קיומנו.
ההשוואה בין ההתנחלויות של היום להתיישבות בתקופת התורכים והבריטים שגוי מיסודו, כי הוא לא לוקח בחשבון את השינויים הפוליטיים והדמוגרפיים מאז ועד היום.


טענה זו מציגה את אחת משתי העמדות במחלוקת פוליטית עמוקה בישראל. הדיון שלנו עוסק בזכות הקניין. מה לזכות האדם הטבעית לקניין ולמחלוקת פוליטית ?

אם לדעה פוליטית, כל דעה פוליטית בכל נושא שהוא, "זכות" להפר זכויות אדם טבעיות, אזי למה להסתפק רק בזכות לקניין ? באותה מידת תקפות נדרוש להוציא להורג את ה"מתנחלים" (שלילת הזכות לחיים). הנה, מה לא מוסרי במדיניות הרש"פ להוציא להורג פלסטינאים המוכרים את קניינם-אדמתם ליהודים ? ומדוע לא לכלוא את המתנחלים (הזכות לחירות) ? או סתם להטיל עליהם קנסות (עוד יישום של הפרת הזכות לקניין) ?

ורק התחלנו ...
למה להסתפק בשלילת זכויות האדם רק ל"מתנחלים". גם "מעשני סמים" ו"משחקים בקוביה" מסכנים את עצם קיומנו. אם אתה מסכים עם תפיסת העולם של 'קו ישר' אולי תחלוק על עמדה זו, אבל תמצא רבים אחרים שחולקים עליך. אז יאללה, הבה נפגע בזכויות האדם שלהם - נכניס אותם לכלא, נטיל עליהם קנסות, ואם נקבל את דוטרטה הפיליפיני כראש ממשלתינו גם נחסל אותם פיזית.

והנה עוד מחלוקת פוליטית עמוקה: הבבונים הביביסטים VS ה"סמולנים" - בהיותינו יהודים רחמנים בני רחמנים נוותר על הוצאתם להורג, אבל האין זה ראוי לשלול את חירותם ? או סתם להחרים להם קצת כסף ?

לסיכום: זכויות האדם הטבעיות הן אבני היסוד. לאף גורם, כולל ה"חברה" או המדינה, ובשם איזו מחלוקת פוליטית שלא תהיה, אין "זכות" להפר אותן.

0
יעקב
מבול צוננים
אני חייב קצת להחזיר את השיחה לפסים מציאותיים ולשפוך קצת צוננים על ההתלהבות האידיאולוגית של "רכוש פרטי".
מדינת ישראל - כאשר קמה ב 1948 - החרימה אלפי בתים ומיליוני דונם של רכוש פרטי שנקרא בשם הנוח "רכוש נטוש" או "נכסי נעדרים". (שלא לדבר על ה"נעדרים" עצמם...). בזכות מעשה זה יכלה מדינת ישראל לקום ולהתקיים.

היה נחמד אם כול העולם היה מכיר ומיישם את קדושת הרכוש הפרטי... אבל, למשל - ירדן לא הכירה בזכויות הרכוש של היהודים באדמות ובתים במזרח ירושלים ובגדה הכבושה (על ידי ירדן).

לכן, המושג "זכות קניין אבסולוטי" ללא הקשר מציאותי לשלטון הקיים כאן ושם, וללא קישור למאבקים למיניהם בין מדינות הוא מופשט ואוטופי. אוטופיה יפה, אבל לא קשורה למציאות, לצערנו.

-1
אילי
יעקב, מה זה קשור לכתבה?
אתה צודק, נקבעה מציאות חדשה ב-1948.
אבל למה לאסור על ערבי למכור ליהודי ולהיפך?
למה המדינה צריכה להתערב בעסקאות בין אנשים פרטיים?

2
יעקב
היא תמיד מתערבת
בישראל אין יותר רכוש פרטי בקרקעות מאז שקמה מדינת ישראל ב 1948. כול הקרקעות (92%) שייכות רשמית למנהל מקרקעי ישראל. אנשים רק חוכרים. אני לא מגן על הצעד הנוכחי של בני גנץ. אבל - הנושא לא פשוט כפי שניתן לחשוב מהכתבה. מדינת ישראל השתמשה ומשתמשת בכול הדרכים האפשריות לקידום המדינה, בלי להתחשב ברכוש הפרטי של אף אחד. תמיד היה ככה.
0
לוי.
שני באגים בחשיבה
יעקב אמר/ה :
בישראל אין יותר רכוש פרטי בקרקעות מאז שקמה מדינת ישראל ב 1948. כול הקרקעות (92%) שייכות רשמית למנהל מקרקעי ישראל. אנשים רק חוכרים. אני לא מגן על הצעד הנוכחי של בני גנץ. אבל - הנושא לא פשוט כפי שניתן לחשוב מהכתבה. מדינת ישראל השתמשה ומשתמשת בכול הדרכים האפשריות לקידום המדינה, בלי להתחשב ברכוש הפרטי של אף אחד. תמיד היה ככה.


והרי לנו שני באגים בתגובה אחת ...
הבאג האחד: "תמיד היה ככה". כן, תמיד היה מכס, ותמיד היו סובסידיות, ותמיד היתה רגולציה, ותמיד היו חברות ממשלתיות, ותמיד היו משרדי החקלאות והשיכון, ותמיד היה משטר אטטיסטי.
אז מה ?!
מוטי, 'קו ישר' וקוראיו, נמצאים כאן בשביל לאמר אמן על מה "שתמיד היה ככה" ? או שהמטרה היא להציג תפיסת עולם שאף פעם לא היתה ככה, וממנה נגזר משטר כלכלי-חברתי שמעולם לא היה ככה, ומדינה שבעז"ה כן תהיה ככה.

הבאג השני הוא של "כל העולם" (כמעט): חוסר ההבחנה בין ריבונות לבין בעלות על נדל"ן. לא הבעלות על הנדל"ן - מגרש, בניין, רפת או פרדס - היא אבן הבוחן לריבונות של המדינה. כ-25% מתושבי ברוקלין הם יהודים. זה מקנה לעם ישראל שבריר קמצוץ של ריבונות על ברוקלין ? רוב גדול של תושבי ואדי ערה הם ערבים. זה יקנה להם ריבונות על טריטורית ואדי ערה ?
לא ליהודי ברוקלין, ולא לערביי ואדי ערה יש ריבונות. הריבונות בברוקלין היא של ארצות הברית, ובואדי ערה של מדינת ישראל. מה כן יש לאלה ולאלה ? זכות קניין על נכסי הדלא ניידי שברשותם.

מבחינה קניינית אין כל הבדל בין סוגי הנכסים השונים. לכן בעלות על בית זהה לבעלות על רכב. איש לא ישגה לטעון שהיות ולכ- 1.75 מיליון ערביי ישראל יש כלי רכב, הרי שהם זכאים לריבונות. הקישקושיות של טענה כזו ברורה מאליה. אז בנוסף לרכב יש להם גם בית. אז מה ?!

1
אני
תודה רבה על המאמר, כרגיל תענוג לקרוא.

1

3000 תוים נשארו