לאחר מספר שבועות שהנושא בכותרות, גם ילדי בתי ספר שמצטרפים להפגנות כנראה כבר יודעים כי שופטים מתמנים על ידי הועדה לבחירת שופטים שמונה 9 חברים (שופטי העליון, שרים, חברי כנסת, ונציגי לשכת עורכי הדין) – כאשר לעמדת השופטים בוועדה משקל כבד. הרכב הוועדה אולי ישתנה בעקבות הרפורמה ו"הפשרות" – כך או כך עדיין מדובר בוועדה מצומצמת.
מהשיח הציבורי משתמע כי מאפייני שופטים צריכים לכלול תכונות כגון "רמה מקצועית", "ייצוג דמוקרטי", "לגיטימיות ציבורית", "העדר פוליטיזציה", "ייצוג עדתי הולם", "יכולת שיפוט חופשית מהטיות" – אכן מאוויי נפש בכל שיטת בחירה שהיא, אבל לצערנו ניתנים להגשמה רק על ידי המלאך גבריאל.
יש המצדדים בשיטת מינוי בה משקל גבוה לפוליטיקאים, אחרים מביאים דוגמאות מארצות בהן יש משקל לדעתם של "אנשי ציבור" או חברי וועדה. במציאות, אין חברי וועדה שאינם "פוליטיים" או נטולי "אג'נדה" וכך גם שופטים.
נטען כי שיטת הבחירה של שופטי העליון יוצרת "מונרכיה אידיאולוגית". שיטה שמשמרת את האידיאולוגיה האחידה בדרך של הורשת התפקיד לשופטים חדשים שדומים בהשקפותיהם לוותיקים.
קשה להתעלם כי בחלק מהמחלוקות העקרוניות שהונחו לפתחו של בג"צ, לאידיאולוגיה האישית של השופט היה משקל מכריע בפסק הדין. כך הגן בית המשפט על זכויות האדם של האויב ואסר על צה"ל לבצע "נוהל שכן". בלתי נמנע שהאידיאולוגיה האישית יחד עם "סבירות" ו"מידתיות" תקבע גם בהחלטות בג"צ בעניינים אזרחיים כמו מחירי מוצרים (לחם, טבק, חלב), ביטול בית כלא פרטי בב"ש, הפשרה לבנייה של קרקעות קיבוצים, או החלטה מי ראוי לקבל את פרס ישראל.
הדרך השלישית לבחירת שופטים
היקף המעורבות של הפוליטיקאים ("המדינה") בחיי הפרט בישראל מקיפה ביותר. שפע של רשויות מדינה יחד עם סבך רגולציה וביורוקרטיה כבדים כולאים את האזרח ויוצרים תקרת זכוכית לחופש הפרט ולרווחתו.
צודקים הטוענים שאנחנו לא זקוקים להגדלת ההשפעה הפוליטית גם אל עבר מינוי שופטים, למרות שטיעונם העיקרי אינו נובע מחרדתם לחופש הפרט. אכן, טוב יהיה אם תחום נוסף ירחק מטווח ידם של פוליטיקאים (משמאל או מימין).
מצד שני – צודקים תומכי הרפורמה, ראוי שהעיוות הקיים יעבור מהעולם. לא רצוי ששופטים ימנו קולגות לתפקידי שיפוט, ועוד יותר לא רצויה וועדה מצומצמת חשופה לשתדלנות (עד כדי חשד ל"מין תמורת מינוי"...).
המחלוקת במסגרת הרפורמה המשפטית (2023) על דרך מינוי השופטים היא בין מצדדי השיטה הקיימת לבין רפורמה מוצעת שמגדילה את כוחו של הממסד הפוליטי. האם קיימת דרך אחרת? התעלמות לרגע מאש המחלוקת מראה שקיימת גם דרך שלישית וזו אינה "פשרה":
נדרש גוף בוחר גדול ובלתי תלוי שימנה אלפי אלקטורים ויבחר שופטים. פורום רחב ביותר שיקשה על השפעה פוליטית ישירה, או השפעה אישית. רצוי כזה שחבריו מכירים את המועמדים לשיפוט, או לפחות שמעו אודותם מעמיתים; פורום בחירה שחבריו מבינים ומכירים מועמדים טוב מחברי "וועדה" מצומצמת.
ובכן, מסתבר שקיימת קבוצה שעונה לקריטריונים אלה, קיים חבר מושבעים ענק שמונה כ-50 אלף עורכי דין פעילים (מתוך כ-80,000 בעלי רישיון): הגוף שבוחר שופטים צריך למנות את כל עורכי הדין שעיסוקם הופעה בבית משפט, וכן את כל השופטים הפעילים בישראל. בהיקף אנושי כזה לא ייתכנו "קומבינות". בכל משפט יש צדדים – "המפסיד" ו"הזוכה" – גם אם עורך דין של אחד הצדדים "יתנקם" ביום הבחירות בשופט שלא היטה לו חסד – השפעתו על הבחירה הסופית תהיה אפסית. סיכוי טוב שכמעט כל האלקטורים יצביעו עניינית. הצבעה נוחה, דרך אתר אינטרנט מאובטח, תבטיח השתתפות של עשרות אלפי עורכי דין בתהליך.
למועמדים למשרת שופט תהיה הזדמנות לשימוע פומבי ולהצגה עצמית – לא לפני ועדת כנסת מצומצמת, אלא מול עשרות אלפי עורכי דין באמצעות האינטרנט לפי נוהל מעשי שייקבע. אפשר יהיה להציג שאלות למועמדים – שיצטרכו להשיב, אך גם לציין לאיזה שאלות בחרו שלא לענות. הם יצטרכו לחשוף עצמם לפני אלפי אלקטורים במערכת אינטרנטית לבחירת שופטים שתהיה גלויה לציבור. לתקשורת יהיה תפקיד חשוב בחשיפת מועמדים שאינם ראויים. עצם החשיפה בשלב המוקדם תגרום לכך שמועמד עם "קופת שרצים" ו"שלדים בארון" יחשוש מהתמודדות.
שופטים לבית משפט השלום, ייבחרו מבין עורכי הדין שיציגו מועמדות, כאשר דרישות הסף יהיו ותק במקצוע, מספר מינימאלי של הופעות בבית משפט, ואולי גם יחס גבוה של זכיות במשפט. כמו היום, תידרש הכשרה ובחינה במרכז להכשרת שופטים. שופטי שלום שייבחרו יהיו בסטאטוס של "תקופת ניסיון" בת שלוש שנים.
מידי מערכת בחירות יתבקשו חברי הגוף הבוחר להצביע על 2% מהשופטים הזמניים אותם יש להדיח. המודחים לא יקבלו מעמד של שופט. עורכי דין, או שופטים שהעמידו עצמם לבחירה לשיפוט בבית משפט מחוזי וגם לעליון – יציגו מועמדות, בדרך דומה.
קיים וויכוח על הרכב הוועדה לבחירת שופטים, אבל אולי כלל לא צריך "וועדה"? גוף אלקטורים נרחב אינו פתרון קסם, אך יתרונו על פני השיטות שבמחלוקת הנוכחית בולט. אפשר יהיה להתקרב לבית משפט "מאוזן", מקצועי, בלתי תלוי בפוליטיקאים ומנותק מאידיאולוגיה של וותיקי השופטים. חסל סדר וועדות מינוי.
מוטי היינריך
הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה
הערה:
הרעיון "טכני" מעיקרו ופחות קשור לעקרונות הבסיס של אתר זה ("מדינת חופש"). יחד עם זאת, ההצעה בהחלט תורמת לצמצום מעורבותה וכוחה של ה"מדינה" ומוסדותיה. פתרון טכני אפשרי ליציאה מה"פלונטר" הנוכחי.
אוי, לא!
לא עורכי דין....גילוי נאות: אני עורכת דין
וגם כמה מידידי הטובים ביותר עורכי דין...למרות זאת, אני מסכימה עם הכתבה: כל השיטות האחרות למינוי שופטים, בארץ ובעולם, גרועות יותר מהצעה מקורית זו!!
כתבה מצוינת וחשובה מאוד
באמת יש משוב שופטים, שממלאים עורכי דין.לפי התרשמותי, המשוב הזה הוא אמין ונותן תמונה טובה לגבי מקצועיות השופט.
הימצאותם של פתרונות כאלה מוכיח, שאנשי "הרפורמה" לא באו לתקן שום דבר, אלא פשוט להשליט פה דיקטטורה של עבריינים.
"שתישרף המדינה".
אז מדוע לא בחירת שופטים ע"י כל הציבור, כמו בארה"ב. או, לחילופין, בחירת שופטים זוטרים על פי תוצאות הבחינות במרכז להכשרת שופטים.הכותב מתעלם מהבעיה העיקרית - בחירת שופטים שיזכו את ביבי בעליון. ללא מילוט של ביבי ממאסר ממושך הבעיה לא תיפטר ו"שתישרף המדינה".
אין לבחון את השיטה , אלא על פי התוצאה
ולפי התוצאה כעתכל שיטה אחרת תהיה טובה יותר !
מעניין
ההצעה מעניינת, ויש לחשוב עליה בכל הקשור לבחירת שופטי שלום, ואולי גם שופטים מחוזיים.אבל בחירת הערכאה העליונה חייבת להיות בידי הציבור כולו, וזאת מכיוון שאנו רואים שוב ושוב שהשופטים פוסקים לפי הערכים שלהם ולא לפי החוק שחוקקה הכנסת.
לא בכדי בכל המדינות החופשיות (יחסית...) בחירת השופטים מבוצעת ע"י נבחרי הציבור כמעט בלעדית
הרעיון הטוב ביותר ששמעתי עד עכשיו!
מוטי, מקווה שתצליח להפיץ את הרעיון ושיגיע לתשומת ליבם של הציבור ושל הפוליטיקאיםרעיון אחר
בעלי השכלה משפטית וותק של עיסוק במקצוע יגישו מועמדות. הבחירה תיעשה על ידי הגרלה, כלומר בחירה אקראית.הכהונה תהיה מוגבלת בזמן, נניח ל 4 שנים.
עוד רעיון: חבר מושבעים
שופטי העליון לא יהיו שופטים מקצועיים. יהיו מושבעים. אנשים מכול שכבות האוכלוסייה, שנבחרים באקראיות, שכול הרכב של מושבעים דן בסוגיה אחת בלבד (משפט אחד) ואח"כ הולכים הביתה.99% מעורכי הדין עושים שם רע לכל היתר
רוב רעיונות ללא חקר מעמיק יכולים להשמע סבירים.להלן מספר תהיות
האם אנחנו רוצים שהיכולת לבחור שופטים שמשפיעים על כולם תהיה בידם של אנשים בעלי אותו מעמד סוציו אקונומי, אותה השכלה, ומסלול חיים זהה עם אותם ההשפעות?
תוך סיכון של אנלוגיה שגויה. האם נרצה שהזכות להחליט איזו תוכנה תפותח יהיה רק בידהם של מהנדסיי תוכנה כאשר התוכנות היותר שימושיות כיום פותחו בידהם של אנשים בעלי פרופיליים שונים?
בכל מקרה ההפרדה בין בחירת השופטים ל"סבירות" ו"הכל שפיט" מרגישה מלאכותית. צורת הבחירה הרבה פחות רלוונטית אם בית המשפט לא היה לוקח לו תפקיד לא לו, של דיקטטור נאור.
אין דרך טובה לבחירת שופטים.
תמיד צד זה או אחר ירגיש עצמו מקופח ויבקר את השופטים (בצדק). בחירה באמצעות הגרלה היא הדרך האובייקטיבית ביותר, שתמנע טענות של הטיה.אז למה לא להגריל גם את תוצאות הבחירות?
ואם לא אז מה ההבדל?אויי לא
מדי מבולבל, קצת נראה שהיה חייב להביא פשרה, והמציא רעיון לא יעיל ולא מובן.עורכי הדין ברובם מגיעים מאותו מליאה שמגיעים השופטים, ובמדינה המוזרה שלנו השופט אינו שופט רק ע"פ החוק אלא ע"פ תפיסת עולמו, ולכן הם אינם אנשי מקצוע בלבד אלא קובעי מדיניות ועליהם להיבחר ע"י העם או נציגיו.