עוד לפני הקורונה: השוואות בינלאומיות מציגות תמונה שגויה ומטעה. כרזות בהפגנות מבססות את מיתוס "ההרעבה השיטתית של המערכת".
פלא הקורונה הישראלי: לאחר שני סגרים, אנחנו במצב טוב מאשר 41 מדינות "נאורות" מבחינת מספר המתים היחסי. אפילו טוב משווייץ. טוב ממדינות שלדעת "המומחים" אצלנו, עשו "הכול נכון"
הביקורת נגד "מדיניות הקורונה" היא בעיקר טכנית: סגר? כן או לא, לימודים? מתי חוזרים. מעטים מתייחסים להיבט הפגיעה בזכויות הפרט. האם מגיפה מצדיקה פעולות כפייה מצד המדינה בשם הגנה על "הזכות לחיים"?
כתבה ב"הארץ" מעלה את האפשרות כי ביום בו יגיע החיסון המיוחל, והכמות לא תספיק לכולם, החרדים ידרשו להיות הראשונים להתחסן כי הם "קבוצת סיכון"...
הפוליטיקאים שבויים במלכודת האמונה ב"תפקידה של המדינה" ומחויבים "להילחם" בקורונה. זאת למרות שבינתיים אין דרך מוכחת מדעית איך נלחמים. פוליטיקאי לא מסוגל להודות "אנחנו לא בטוחים... לא ממש יודעים, משערים, מנסים".
ביום בו פרצה המלחמה הודיעה הממשלה: "כוחותינו הודפים את האויב", האמת התגלתה בהמשך. עכשיו מבטיחים "המומחים" להדוף את אויב הקורונה בשבועות הקרובים.
"מומחים" בטלוויזיה מצטטים את "מקדם ההדבקה" R ופוליטיקאים אמורים לקבל החלטות לפיו. ואולי הערך R הוא חזיון תעתועים?
קורה שמדען מביע דעה בנושא אקטואלי באופן שלא היה מעז לכתוב במחקר מדעי. בדרך לתקשורת, נעלמת השיטתיות המדעית. תופעה, לכאורה, של "פיצול המוח המדעי" – חלקו נשאר מדע וחלקו בולשיט. ראו כתבה של פרופ' לנצט ב- Ynet.
התרופה למשבר הכלכלי הנוכחי במערב היא "פיזור כסף מהליקופטר". זו כנראה גם הדרך שבחרה ממשלת גנץ-נתניהו. קיימת אחידות דעים בעולם על התרופה – לא נשמעת דעה שונה. איך נחלצה גרמניה ממשבר כלכלי קשה פי כמה ב-1946?
"אוקי. אתם, שמקדשים את חופש הפרט ושוללים את התערבות המדינה בחיי הפרט ובכלכלה – אז הנה הוכחה ניצחת לנחיצות התערבות המדינה בהגבלת חופש הפרט".
