רבים מדקלמים את מיתוס "פער התיווך" כגורם ליוקר. זה נוח, זה קליט. הטיעון נוח לפוליטיקאים ולחקלאים. רובם לא מבינים את מהות שרשרת השיווק: מהיצרן, אל הסיטונאי ועד למקרר בבית.
מדוע "התהליך האינפלציוני" בארה"ב אינו תופעה כלכלית אלא "תהליך פוליטי"? הוא לא יסתיים לפני שינוי "המצב הפוליטי". וזה לא יקרה לפני התממשות אסון חברתי-כלכלי.
האם ה"תהליך האינפלציוני" באמריקה מבטא מצב כלכלי חולף שנגרם על ידי מגפת הקורונה החולפת? האם סיום הקורונה יעצור את עליות המחירים?
איך "מתבשל" תהליך אינפלציוני – עליית מחירים מתמשכת, ומה מתדלק את "התהליך"?
עשור של שגשוג מתמשך במשק יוצר "עודפים" במטבע חוץ. שער הדולר אמור היה לרדת אפילו ל-2 ₪ לדולר. מחירים אמורים היו לצנוח. בנק ישראל בולם מלאכותית את התחזקות השקל ומונע את הוזלת עלות המחיה בישראל.
בתי המלון דורשים "פיצוי", חברות תעופה על הקרשים, 12,000 משכירי דירות לתיירים, מסעדות וחנויות אופנה נעולים, מה עם נהגי מוניות וקניונים? רשימה ארוכה – מי יפצה אותנו?
התערבות של המדינה בכלכלה יוצרת לרוב עיוות עם פוטנציאל לנזק. למה תחזיות נכונות לא תמיד מתגשמות?
בנק ישראל מדפיס מיליארדי שקלים וכך גם בנקים מרכזיים אחרים בעולם. הדפסת כסף אמורה לייצר אינפלציה, עליית מחירי מוצרים ושירותים. אז למה אין אינפלציה?
"כשל שוק" היא סיסמה שנועדה להצדיק התערבות ממשלתית, בזבוז כספי ציבור, והענקת הטבות לאנשי שלומנו. כך אכן קורה.
אנחנו מרבים, בצדק, להתלונן על יוקר החיים בישראל – אבל בעבר המצב היה גרוע בהרבה. יוקר החיים בישראל בעבר הלא-רחוק הרקיע שחקים. אפילו מצלמה ומזגן הוגדרו רשמית כ"מוצרי מותרות". איך ירדו המחירים מאז שנות השבעים ומה צריך לעשות לצניחה נוספת של מחירים?
