כתבות בתקשורת האמריקאית מאשימות את הבנייה "הפראית" והמואצת ביוסטון בהחמרת נזקי ההוריקן – עיר ללא רגולציה ראויה ומקובלת על בנייה.
חוק מדינה חדש, שמעוטר בשם תואר חיובי – מעורר חשד. הרי יכלו לקרוא לחוק החדש סתם – "חוק השכירות".
בכירי הכלכלנים ואישי ציבור, מדקלמים, מצטטים וחוזרים על השטות: "מחסור בקרקעות למגורים".
מאות צעירים "קונים כרטיס" להגרלת הדירות, אך מטבע הדברים רק אחוזים ספורים זוכים.
התערבות הממשלה במנגנון מחירי השוק היא כלי מסוכן שגורם בדרך כלל נזק כלכלי וחברתי. כחלון הופך אלפי זוגות צעירים ל"משקיעים" בנדל"ן.
.כחלון משרת את רצונה של קבוצה שטוענת "מגיעה לנו דירה" באמצעות פגיעה בזכות הקניין של אחרים
השיח הציבורי אצלנו עמוס בנושאי סרק. מתווכחים על צבע הכובע ולמי תהיה הסמכות לקבוע את הצבע, כאשר בכלל לא צריך לחבוש כובע.
"פעם היה טוב" – רבים מאיתנו ובתקשורת סובלים מהנטייה לאידיאליזציה של העבר, פעם אפשר היה לשכור דירה במחיר "שפוי". אז בואו ונראה איך היה "פעם".
בכל דיקטטורה שמבוססת בהכרח על דיכוי והתעלמות מזכויות הפרט של קבוצות באוכלוסייה (או של כל האוכלוסייה) דואגים השליטים לעטוף חוקים ומהלכים בשמות "רכים" ושובי-לב – הפוכים למשמעותם המעשית.
ה"פיתרון ההולנדי" למגורים בשכירות הוא דוגמא מובהקת של ניסיון סרק ממשלתי לנהל ענף כלכלי. הכשל אינו רק טכני – מחסור וביורוקרטיה, אלא גם בהשלכות החברתיות ובשחיתות העממית הנלווית.
