סיסמאות חברתיות (סוציאליזם) כמו "חלוקה מחדש של העושר" תמיד קליטות: בישראל, בשבדיה או בוונצואלה. איך זה נגמר?
חוקים "מתקדמים" להגנת שוכרי דירות בשוודיה יצרו מחסור כרוני בדירות. הפיקוח הממשלתי על ההשכרה הרחיק את המשקיעים מהשוק וגרם למחסור מתמשך. הצעות חוק כאלו בישראל ידרדרו אותנו למצב דומה ולשוק שכירות שחור.
הלובי החברתי בישראל אפילו לא חולם לדרוש את מה שהשבדים ביצעו. הם אימצו את תכנית לפיד-נתניהו (פי שבעה) כבר לפני ארבעים שנה. מה השתבש?
פוליטיקאים "חברתיים" מביאים את "המודל השוודי" כדגם שראוי לחיקוי. הם לא מבינים שהשוודים חזרו לפרוח רק אחרי שזנחו את המודל של מדינת הסעד הטוטאלית והחלו לאמץ מודלים "קפיטליסטים".
למה יש "מחסור במיטות" בבתי החולים אבל אין "מחסור" במצרכים על מדפי הסופרמרקט?
מערכת החינוך דוגלת בשיוויוניות – התלמידים צריכים להיות מטומטמים במידה שווה. בשבדיה הגיעו למסקנה שחינוך ציבורי מניב תוצאה יקרה וגרועה. מונופול הממשלה על החינוך בוטל ואין מגבלה על הקמת בתי ספר פרטיים.
