ה"שחיתות" משפרת את רמת החיים בצפון קוריאה מעבר להיחלצות מרעב ומאפשרת לכלכלה הקומוניסטית לתפקד (בערך). בשפה המדוברת חסר מינוח ל"שחיתות טובה".
רב המליץ ליהודי בעיירה להכניס לביתו עז לאחר שאשתו התלוננה על צפיפות בבית. סוף בדיחה: לאחר שבוע העז הוצאה, ואז כולם ברכו עד כמה הבית מרווח. כלכלת ישראל עמוסה ב"עיזים". לאישור להוציא עז קוראים "הטבה".
בסוציאל-דמוקרטיה, בניגוד לסוציאליזם המקורי (הקומוניזם), פוליטיקאים צריכים להיבחר מחדש. פוליטיקאים יעשו כמעט הכול כדי להיבחר. כדי להיבחר מחדש צריך לשחד את הציבור.
מדובר בסוג "הונאה" שאינה מוגדרת בספר החוקים. מילצ'ן רשאי בהחלט למחות נגד נתניהו בזו הלשון: "הבנתי שתעזור לי... נתתי לך מתנות כדי שתעזור לי... דפקת אותי ולא קיימת את חלקך במה שאני פירשתי כהבנה בינינו".
אנשים נוטים לאידיאליזציה של העבר – "פעם היה טוב". פעם, לפני שנים רבות, עובדי ציבור היו מופת. אז הנה תזכורת לא מלאה... איך שכחנו?
ההפגנות נגד ה"שחיתות" דומות להפגנות 2011 "נגד היוקר". האם יש מישהו "בעד שחיתות"? האם במדרכה הנגדית מפגינה קבוצה אחרת "בעד שחיתות"? האם יש מישהו "בעד יוקר מחייה"? זעם שמחטיא את הכתובת הנכונה.
הדרישה המקובלת שהמדינה צריכה להבטיח לכל אזרח "קיום בכבוד" אינה מוסרית. "קיום בכבוד" על חשבון מי? על חשבון השכנים שלכם?
לפעמים ביורוקרטיה הכרחית. הביורוקרטיה שיוצר הסקטור הציבורי יורדת לחיינו ובולמת עליה ברמת החיים. אבל יש גם ביורוקרטיה בדרגה 7... רעה מאד – זו של השר ליצמן, לדוגמה.
סיסמאות חברתיות (סוציאליזם) כמו "חלוקה מחדש של העושר" תמיד קליטות: בישראל, בשבדיה או בוונצואלה. איך זה נגמר?
האם ממשלה צריכה להשקיע כסף ציבורי (שנגבה בכפיה) בארגון שעשועים יפים, מרשימים ומשעשעים ככל שיהיו?
