ארנונה הוא כנראה המס המעוות ביותר שמוטל עלינו... עד כמה?
שימור בניינים הפך לדת יקרה שתורמת ליוקר הדירות. עיריית ת"א מוסיפה לרשימה כ-300 מבני בטון בסגנון הברוטליסטי. גחמות אומנותיות ונוסטלגיות של פקידי עירייה ו"מומחים" מטעמה.
עשרות ראשי ערים בישראל הורשעו, רובם ישבו בכלא, חלקם בדרך לשם. מה יוצא דופן ברשימה? מה חסר בה?
בשם "בריאות הציבור" וגם "ריחות הטיגון" החליטה מועצת עיריית תל אביב לאסור על מכירת פלאפל בתחומי העיר.
השלטון המקומי הוא, כפי הנראה, הרובד השלטוני המושחת ביותר במדינת ישראל. שחיתות בלתי נמנעת כאשר מנסים ליישם "צדק חלוקתי" בכסף של אחרים.
ראשי הערים טוענים שאם לא יאפשרו להם לגבות את המס הידוע בשם "היטל השבחה" לא יהיה להם כסף למימון תוספת התשתיות שנובעת מתוספת הדירות.
הגיוני? רק לכאורה. איפה הבלוף בטיעון?
הטלת ארנונה כפולה על דירות ריקות היא פגיעה בזכויות הפרט. זכותו של בעל דירה לעשות שימוש בקניינו כראות עיניו ללא תכתיב ממשלתי. מס הארנונה צריך להיות מיועד למימון הוצאות העירייה ולא כלי מדיניות ממשלתי.
הפרשנויות בתקשורת למצב המוזר נעות בין האשמת ציבור הבוחרים "הנבער" ועד לאלה שרואים בכך "לא הצבעה בעד ראשי הערים, אלא הצבעה נגד הבג"ץ השנוא על דתיים וימניים". יש הסבר אחר, של "קו ישר".
"העירייה אישרה הקלות בחניה לתושבי תל אביב". נסו לנחש למה ידיעה כה משעממת בעיתון "שווה" כתבה באתר "קו ישר".
נֶפּוֹטִיזְם (על פי וויקיפדיה) הוא "כינוי לנוהגם של בעלי שררה להעדיף במינוי למשרות את קרובי משפחתם... או מכריהם, על פני אנשים אחרים". נפוטיזם אינו יכול לצמוח בעסק תחרותי...
