משבר 1929 צריך להיות תמרור אזהרה וציון דרך בהיסטוריה הכלכלית ככשל הטרגי הבולט של מעורבות פוליטיקאים בכלכלה.
הנחשול הכלכלי שבאופק עלול להסתיים ב"תסמונת ארגנטינה" – משבר מתגלגל לאורך שנים. זו הזדמנות להתנער מבוץ העיוותים במשק, למימוש הפוטנציאל להיות מהמדינות העשירות בעולם.
יערה קלמנוביץ' הקימה מפעל שוקולד קטן בירושלים ונדרשה למסלול מכשולים מטורף לקבלת רישיון ייצור. נטל הרגולציה חוסם יזמים ומעניק יתרון למפעל וותיק. הרגולציה הממשלתית היא הסיבה ליוקר החיים בישראל. קיימת דרך אחרת...
לרוב "הירוקים" אידאולוגיה פשוטה ובלתי מציאותית: נגד הכול. נגד פיתוח ובנייה, נגד כל כביש, שכונה חדשה או מפעל. נגד שיפור באיכות החיים או רווחת האדם. הם בעד הטבע והצפרדעים אבל נגד האדם – האנשים ג'יפה, הטבע קדוש.
הבנקים הפסידו לפחות 5 מיליארד שקלים בהלוואות ל"טייקונים" שלא נפרעו. "וועד כבל" בדקה את התנהלות גופי הרגולציה. שוב התפוגגה התקווה האוטופית שהרגולטורים ימנעו משבר בעוד מועד.
חוקים רבים מתיימרים "להגן על הציבור" אך יישומם גורם לרוב לנזק ותורם להתייקרות החיים בישראל.
התערבות של המדינה בכלכלה יוצרת לרוב עיוות עם פוטנציאל לנזק. למה תחזיות נכונות לא תמיד מתגשמות?
אירופה נגד פייק-ניוז? למי שייך המידע עלינו? רגולציה חדשה באירופה תאפשר לכל אירופאי להחליט מה המידע שייאגר עליו, לערוך או למחוק אותו. האם הסקטור העסקי יכול בכלל לעמוד בגזירה?
אפילו חסידי כלכלת השוק והתחרות תומכים בהתערבות השלטון נגד מונופולים וקרטלים. האם צריך לאסור "פגיעה בתחרות"?
פקידי אירופה, שונאי תאגידים (בייחוד אמריקאים), קנסו את גוגל ב-5 מיליארד דולר. כל אירופאי צדקני חופשי להסיר אפליקציות של גוגל, אבל מורשת סוציאליסטית של שנאת הצלחה – גוברת. בייחוד אם המצליח גם מתעשר.
