עתידה של סדרת הילדים המצליחה "או-בוי" נטחן בבית המשפט כבר שנתיים. פסק הדין היה יכול להיות מהיר ופשוט במדינת חופש. אבל כאשר מעורבת רגולציה ואידיאולוגיה אישית (נפוצה) של השופטים...
גרף מאיר עיניים כאשר הוא משולב בכתבה עיתונאית. אבל העיתונות בישראל משופעת בגרפים דפוקים – תופעה ללא הסבר. שפטו בעצמכם.
השיח הציבורי אצלנו עמוס בנושאי סרק. מתווכחים על צבע הכובע ולמי תהיה הסמכות לקבוע את הצבע, כאשר בכלל לא צריך לחבוש כובע.
ה"פיתרון ההולנדי" למגורים בשכירות הוא דוגמא מובהקת של ניסיון סרק ממשלתי לנהל ענף כלכלי. הכשל אינו רק טכני – מחסור וביורוקרטיה, אלא גם בהשלכות החברתיות ובשחיתות העממית הנלווית.
נתניהו שגה בגדול כאשר נפגש עם ארנון מוזס. המדינה וראשיה לא צריכים להתערב בענייני עיתונות.
אנשי אקדמיה ועיתונאים טוענים שאסור לעיתון לפעול למען האינטרסים של בעלי העיתון. אסור למכור את גלובס לבעלים שעלולים "להשפיע" באמצעות העיתון.
סבר פלוצקר, העורך הכלכלי של "ידיעות אחרונות" עבר דרך ארוכה מאז היה העורך הכלכלי של העיתון הקומוניסטי "על המשמר". היום הוא יכול לכתוב לפעמים אפילו ב"קו ישר"...
"ארגון ציבורי" הוא לרוב הונאה חוקית. כל ארגון כזה הופך מהר מאד לעסק פרטי של מנהליו ועובדיו הבכירים. את רשות השידור צריך לסגור ולא לפתוח מחדש.
איך יודעת הרגולטורית, שעומדת בראש מועצת הרשות השנייה, מה בדיוק צריך להיות אורכה של מהדורת החדשות בערוץ 10? שעה שלמה או שעה ועשרים דקות? רגולטור מיותר, בראש מועצה מיותרת, בחסות משרד ממשלתי מיותר.
שלטון מפא"י חלף מהעולם, אבל הווירוס הסוציאליסטי התנחל במוחו של הציבור. כולם משוכנעים שהתקשורת המשודרת חייבת להיות מוסדרת ומפוקחת לאורכה ולרוחבה. הרגולטורים הם התחליף המודרני והיקר למפא"י ההיסטורית.
